עא (ת"א) 26451-10-10 עטיה שלום נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 20/9/2011
על ידי כבוד השופט: ד"ר קובי ורדי
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום אשר דחה את תביעתם של המבוטחים לקבלת תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו ליאכטה שהייתה בבעלותם וטבעה בים לאחר שנגנבה?
רקע: המבטחת דחתה את בקשתם של המערערים וטענה כי המערערים לא שיתפו פעולה עם החוקר מטעמה וכי האירוע בויים על-ידם.
בית המשפט קיבל את הערעור
מתוך פסק הדין:
"נטל השכנוע ונטל ההוכחה הוא על המבטחת הטוענת כי מקרה הביטוח נגרם בכוונה
בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות (לא פורסם, 5.10.06) (להלן: "פס"ד גרשון") נקבעה ההלכה לפיה נטל השכנוע להוכיח את קיומו של החריג הקבוע בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח לפיו ידו של המבוטח הייתה במעל, דהיינו שהמבוטח גרם במתכוון למקרה הביטוח, מוטל על המבטחת בכל סוגי הביטוח (כולל ביטוח מפני סיכונים ימיים, כפי שיפורט בהמשך).
קביעה זו, הכריעה למעשה במחלוקת שהייתה קיימת עד אותה עת בפסיקה באשר לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע בדבר גרימה מכוונת של נזק (מחלוקת שבאה לידי ביטוי בפס"ד וייסנר וכן בע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מז(5)661 (1993) (להלן: "פס"ד סיני")), כאשר כפי שפירטה כבוד השופטת ארבל בפס"ד גרשון, הובעו שלוש גישות שונות בפסיקה בעניין זה:
הגישה הראשונה, אשר מצאה ביטוייה בחוות דעתו של כבוד השופט גולדברג בפס"ד וייסנר הינה כי בכל סוגי הביטוח, על המבוטח להוכיח את היסוד השלילי של קרות מקרה הביטוח, דהיינו שהנטל הוא על המבוטח להוכיח שידו לא הייתה במעל (עמוד 865 לפס"ד וייסנר): " גישה זו מביאה אותי למסקנה, כי אין מקום להבחנה בין סוגי הביטוח, שבכולם גלום, כאמור, אותו רעיון, כי מעשה זדוני מצד המבוטח אינו נכלל בגדר האירוע הביטוחי. לפיכך מסכים אני לדברי חברתי הנכבדה, השופטת נתניהו (המבטאים הלכה מושרשת באנגליה, ואף משתמעים מע"א 475/81[1]), כי גניבה, שוד ופריצה אינם מתיישבים עם מעשה שנעשה בידי בעל הנכס עצמו. לכן על המבוטח להוכיח לא רק את החיוב - שהאובדן הוא תוצאה של מעשה מכוון, אלא גם את השלילה - שהמעשה לא נעשה בידיו הוא או בהסכמתו." [הדגשה שלי –ק.ו.].
הגישה השנייה, מצאה ביטוייה בחוות דעתה של כבוד השופטת נתניהו הן בפס"ד וייסנר והן בפס"ד סיני, שם קבעה השופטת נתניהו כי יש להבחין בין סוגי הביטוח השונים, כאשר בביטוח אש נדרש המבוטח להוכיח שהנזק נגרם כתוצאה מאש ואין הוא נדרש להוכיח שלא הוא הצית את האש, ואילו בביטוח מפני פריצה, גניבה או סיכוני הים – הנטל הוא על המבוטח להוכיח שלא הוא גרם לנזק.
הגישה השלישית, מצאה ביטוייה בחוות דעתו של כבוד הנשיא שמגר בפס"ד סיני לפיה בכל סוגי הביטוח המבוטח אינו צריך להוכיח שלא הוא גרם להתרחשות מקרה הביטוח, והנטל הוא על המבטחת להוכיח את קיומו של החריג הקבוע בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח.
בפסק דינה של כבוד השופטת ארבל בפס"ד גרשון פירטה השופטת בהרחבה רבה את נימוקיה מדוע מצאה לנכון לאמץ את גישתו של כבוד הנשיא שמגר לפיה כאמור, נטל השכנוע לעניין היסוד השלילי לפיו המבוטח לא היה מעורב במתכוון בקרות מקרה הביטוח מוטל על המבטחת בכל סוגי הביטוח.
ראשית, ציינה השופטת ארבל כי אין לקבל את האבחנה בין סוגי הביטוח השונים כך שבעוד שבביטוח מפני אש המבוטח לא ישא בנטל השכנוע לאי מעורבתו בשריפה, בביטוח מפני פריצות או גניבות המבוטח ישא בנטל להוכיח כי הוא לא היה מעורב בקרות מקרה הביטוח, שכן תנאי הכרחי בכל סוגי הביטוח הוא האופי התאונתי של המקרה, ופרשנות תכליתית מובילה למסקנה לפיה במסגרת דיני הביטוח הן גניבה והן שריפה אינן מתיישבות באותה המידה עם אירוע מכוון, ובלשונה של כבוד השופטת ארבל בפס"ד גרשון:
"פרשנות תכליתית תביא אותנו למסקנה כי במסגרת דיני הביטוח, הן גניבה והן שריפה אינן מתיישבות באותה מידה עם אירוע מכוון. בשני המקרים משגרם המבוטח במכוון לאירוע הביטוחי נעדר מן האירוע אופיו התאונתי, ועל כן אין חשיבות לכך שאדם אינו יכול לגנוב מעצמו מבחינה לשונית, אולם כן יכול לשרוף את רכושו. כמו כן, מבחינת שיקולי מדיניות, אין הצדקה שלמבוטח הטוען שרכושו נשרף יהיה נטל הוכחה מופחת לעומת מבוטח הטוען שרכושו נגנב. ביחס לשניהם יש הצדקות דומות לדרוש הוכחה שידם לא הייתה במעל, או להימנע מלדרוש זאת.
גם מבחינת השוויון בין המבוטחים השונים, אין הצדקה להטיל נטל הוכחה מוגבר על מבוטח שרכושו נגנב לעומת מבוטח שרכושו נשרף."
אוסיף לעניין זה כי מדבריה הנ"ל של כבוד השופטת ארבל בפס"ד גרשון עולה, על אף שהדברים לא נאמרו במפורש, כי אף אין מקום לקביעת דין שונה כאשר מדובר בביטוח ימי, וזאת מהטעמים שפורטו לעיל, שכן כאמור יש לקבוע דין אחיד לכל סוגי הביטוח ואין חשיבות לכך שסיכוני הים אינם מתיישבים עם מעשה עצמי של המבוטח (כפי שקבעה כבוד השופטת נתניהו בפס"ד סיני עמוד 685).
מעבר לכך, אין בידי לקבל את טענת המשיבים לפיה פס"ד גרשון אינו חל על ביטוח ימי, שכן כאמור פס"ד גרשון קבע קביעה עקרונית החלה גם על ביטוחים ימיים כבענייננו, לפיה תמיד, בכל סוגי הביטוח, נטל השכנוע להוכיח כי ידו של המבוטח הייתה במעל, מוטל על המבטחת. "
" הנה כי כן, ההלכה היא כי נטל השכנוע להוכיח את מעורבתו של המבוטח בקרות מקרה הביטוח מוטל על המבטחת. יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי עדיין מוטל הנטל על המבוטח להוכיח את היסודות החיוביים של תביעתו, ועליו לשכנע את בית המשפט כי הייתה לכאורה גניבה או פריצה, וכפי שציין כבוד הנשיא שמגר בפס"ד סיני:"כדי לצאת ידי חובתו אין די, כמובן, שהמבוטח יאמר כי אירע מקרה ביטוח, אלא עליו להציג ראיות על כך. כאשר מדובר על נזק כתוצאה ממעשה עבירה, מקובלת, בדרך כלל, הצגת מסמך משטרתי או אף תיק המשטרה..."
[עמוד 676 לפסק הדין]
"במילים אחרות, וכדי להסיר ספקות שיכולים היו לנבוע מדברי חבריי הנכבדים, מקובל עליי שהמבוטח אינו יוצא ידי חובתו בהעלאת טענה סתמית כי אירעה פריצה או כי בוצע שוד. דרושים נתונים עובדתיים המבססים את טענתו, וזוהי התשתית לתביעה. אולם משהניח את היסוד, כמו במקרה דנן, במראה עיניים ובחקירה משטרתית, אין הוא חייב ואין הוא יכול להתמודד עם הטענה הסתמית "אתה בעצמך פרצת"." [עמודים 679-680 לפסק הדין]
