תא (ראשל"צ) 5770-07 מירי רוזנטל נ' עופר כהן
בית המשפט: השלום בראשון לציון
פסק הדין ניתן ביום: 3/10/2011
על ידי כבוד השופטת: הלית סילש
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את התביעה, כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותן בגין נזקים אשר נגרמו עקב הפרתו של הסכם לרכישת תיק ביטוח, כמו גם תשלום כספים המגיעים להן לשיטתן ביחס לתקופה בה עמד ההסכם בתוקף. או לחילופין, להורות לנתבעים להשיב לתובעות את הכספים המגיעים להן כפועל יוצא של ביטול ההסכם.
רקע: הנתבעים טענו, כי דין התביעה להידחות מכח פסיקתו החלוטה של בית המשפט המחוזי ביחס למערכת היחסים שבין הצדדים. ועוד נטען, כי הנזקים אשר נגרמו לנתבעים עקב מעשי או מחדלי התובעות, גבוהים בהרבה מכל סכום אותו חבים הנתבעים כלפי התובעות וכי עומדות לנתבעים טענות קיזוז מהותיות ביחס לאותו נזק. עוד נטען, כי הסכומים שנתבעו גבוה מן הסכומים אותם חבים הנתבעים לתובעות.
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"בית המשפט העליון פסק לא אחת כי ביטולו של הסכם משחרר את הצדדים מן החיובים העתידיים אך אינו פועל למפרע ואינו פוגם בצורך בקיומם של חיובים אשר נוצרו וצמחו קודם הביטול.
(בעניין זה ראה ע"א 459/78 חברת בני פישקוביץ בע"מ נ' חברת אבני יצחק ושות' בע"מ פ"ד לה(3) 169, ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובנין (1978) בע"מ ואח' נ' הורביץ פ"ד לה(3) 533)
מתוך שכך, יש להורות כי התובעות זכאיות לעמלות שמקורן מתיק הביטוח ביחס לתקופה בה עמד ההסכם בתוקפו. "
"יחד עם זאת וגם ללא כל קשר לתביעה אשר הוגשה בבית משפט השלום בכפר סבא, לא היה מקום לקבל את טענות הקיזוז של הנתבעים בשל טענות של פיצויי קיום וצפייה.
טענו הנתבעים כי לאחר ביטול ההסכם בין הצדדים ועקב אותו ביטול, נדרשו הנתבעים לשאת בהוצאות המשרדיות במלואן וזאת בעוד שככל שהיה ההסכם ממשיך לעמוד בתוקפו, היו התובעות נושאות בעלויות אלו.
לצד אלו הנתבעים היו מודעים לכך שכל סכום העמלות (100%) הועבר לידיהם על אף שאם ההסכם היה עומד בתוקפו , היו הנתבעים זכאים רק למחצית ( 50%) מהיקף העמלות.
נוכח כך, טענו הנתבעים כי הם זכאים לקבל בחוזר את ההפרש שבין סכום ההוצאות הכולל בו נשאו לבין סך השווה ל- 50% מהעמלות אשר התקבלו באותן שנים.
...
יש לזכור כי במסגרת ההליך שבפני מהווה הטענה לפיצויי קיום וצפייה טענת הגנה - טענה של קיזוז. בהתאם להלכתו של בית המשפט העליון, טענת קיזוז טעונה הוכחה מצד הנתבעים הן בהיבט הזכות והן בהיבט שיעורו של הפיצוי."
"לכאורה הנתבעים ממשיכים לגבות, גם היום, את כלל העמלות, וזאת לאורך שש שנים רצופות, לאחר שעל פי ההסכם לא היו עוד הנתבעים זכאים לעמלות אלו, אילו היה ההסכם עומד על כנו. בדרך התנהלות זו יש לשיטתי כדי חוסר תום לב ברור של הנתבעים.
עיון בפסיקתו של בית המשפט העליון מלמדת כי ההתייחסות לסוגיית ההשבה והפיצוי שואבת מקורותיה הן מן ההיבט החוזי והן מוכח גישת ההתעשרות, דהיינו דיני עשיית עושר ולא במשפט.
בין אם תתבצע בחינתי את מערך יחסי הצדדים מכוח ההוראות החוזית, ובין אם מכוח דיני עשיית עושר, הרי שאין מקום כי הנתבעים יצאו כאשר מצבם טוב מזה שהיה אלמלא התקשרו הצדדים בהסכם, או טוב מזה שהיה אילו היה צדדים מבקשים לקיים את ההסכם עד תומו. (דהיינו בין אם מכוח דרישה לפיצויי הסתמכות ובין אם מכוח דרישתם לפיצויי צפייה וקיום).
(בעניין זה ראה ע"א 741/79 כלנית השרון השקעות ובניין (1978) בע"מ נ' הורביץ פ"ד לה(3) 533, ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה פ"ד מו(4) 45, כמו גם המלצות הוועדה לקודיפיקציה אזרחית בראשותו של כבוד הנשיא פרופ' א. ברק,
מקום בו היו אלו הנתבעים אשר יזמו ועתרו לביטולו של ההסכם, ועתירתם זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי; מקום בו אין בידי הנתבעים להציג נתונים ממשיים באשר להיקף ההוצאות בהן היה על התובעות לשאת בפועל ומקום בו ממשיכים הנתבעים לגבות את העמלות במלואן גם היום, אין ולא הייתה כל הצדקה לעתירתם לקבלת פיצוי קיום וצפייה.
ממכלול הטעמים שנמנו, יש מקום להורות על דחיית טענות הקיזוז של הנתבעים אשר מקורן בפסיקתם של פיצויי קיום וציפייה."
