תאמ (קריות) 23403-07-10 מוניר חסון נ' חנה אזולאי
בית המשפט: השלום בקריות
פסק הדין ניתן ביום: 3/11/2011
על ידי כבוד השופטת: פנינה לוקיץ'
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של בעל הרכב שנגרם לו נזק בשל פגיעתו של צד ג' כנגד בעל הרכב הפוגע וכנגד חברת הביטוח שביטחה אותו?
רקע: חברת הביטוח סירבה ליתן ייצוג למבוטחה בשל ממצאי החוקר הפרטי מטעמה לפיהם עלה, כי קיים קשר עסקי בין בעלי הרכב הפוגע לבין בעלי הרכב שנפגע וכן בשל העובדה שמבוטח סירב למסור לחוקר הפרטי את פירוט שיחות הטלפון שניהל עם התובע.
בית המשפט דחה את התביעה הואיל והוכח, כי התובע כלל בתביעתו נזקים אשר לא יכלו להיגרם על ידי התאונה שבגינה הוגשה התביעה. חברת הביטוח חויבה בתשלום הוצאות המשפט של המבוטח.
מתוך פסק הדין:
"בנסיבות אלו לכאורה ברור כי מלוא האחריות לארוע התאונה מוטלת על כתפיו של אלי שכן, לרכב החונה לא היתה כל תרומה לעצם התרחשותה (מלבד עצם עמידתו במקום המותר לחניה). טענת המבטחת כי מאחר הבעלים של הרכב הפר את הוראת תקנה 73 לתקנות התעבורה בכך שהחנה רכב למכירה בצד הכביש, במקום שאינו מיועד לכך, יש ליחס לו אחריות חלקית או מלאה לארוע התאונה, אינה מקובלת עלי שכן לא די בהפרת החובה החקוקה כדי לחייב את המפר את הוראות תקנות התעבורה באחריות לתאונה, אלא יש להראות כי קיים קשר סיבתי בין אותה הפרה לבין קרות הנזק. "
"כפי שעולה מהאמור לעיל, אינני יכולה לסמוך קביעה באשר להיקף הנזק או בדבר היות הרכב תקין לפני התאונה על עדותם של דורון והתובע שכן, עדויות אלו מצאתי בלתי מהימנות וברור לאור מכלול הנסיבות, כי יש להם אינטרס של ממש להגדיל את הנזק, דבר שאכן נעשה בדרך של הגשת חוות דעת הקובעת שווי רכב הגבוה משווי הרכב בפועל שהיה ידוע היטב לדורון, לכל הפחות, כמי שרכש את הרכב אך זמן קצר לפני כן.
יש לציין כי גם אופן הגשת התביעה וניהולה בפני מטיל ספקות בגרסאות התובע ודורון כאשר מצד אחד טוען דורון כי הוא זה שפנה לעורך הדין לצורך הגשת התביעה ואילו מאידך התביעה הוגשה בשמו של התובע מבלי שיש בה אזכור כלשהו למעורבותו של דורון או לזכויותיו הנטענות ברכב, תוך שהתובע מצהיר כי האמור בכתב התביעה נכון מידיעתו האישית (סעיף 3 לתצהיר התומך בתביעה), דבר שהתברר במהלך עדותו שאינו נכון כלל. לכך יש להוסיף את העובדה כי התברר שלחוות דעת השמאי בכל הנוגע לשווי הרכב, אין בסיס שכן לא הובא בפניו המידע המלא ביחס לנסיבות רכישת הרכב והשווי ששולם עבורו.
אוסיף לכך את העובדה כי עיון בתמונות הנזק אף בעין בלתי מקצועית בעליל, מעלה ספקות בשאלה באם אכן מדובר בנזק שיכול להיגרם כתוצאה מהתאונה שכן, ניתן לראות שמעבר לפגיעה בחלקו האחורי שמאלי של הרכב אשר סימן הפגיעה של הג'יפ נראה היטב בפגוש, קיימים כיפופים בפח תא המטען אשר קשה להסביר אותם באותה פגיעה יחידה וכן פגיעה בגג אשר לא ברור הקשר בינה לבין אותה פגיעה מאחור.
גם העובדה ששמאי הגיע לבדוק את הרכב רק בחלוף 6 ימים מהמועד שהרכב נגרר למגרש התובע, מגרש העוסק בעיקר ברכישת רכבים לפירוק (ראה פרוטוקול עמ' 4 שורה 9) ואינו מחזיק ברגיל רכבים שאינם שייכים לעסק (ראה עמ' 5 שורות 22-23), מעלה חשד יותר ממבוסס, כי יתכן ומאן דהוא גרם לנזק נוסף לרכב קודם להגעת השמאי לבדוק אותו, ועדויותיהם של דורון והתובע, לא הצליחו להפריך חשד זה."
"בנסיבות אלו, דין התביעה להידחות. אמנם נכון כי המבטחת לא העלתה בכתב הגנתה טענה בדבר מעשה מרמה מצד התובע, אולם לאור העדויות שנשמעו בפני ולאור השתלשלות העניינים שתוארו לעיל לגבי אופן ניהול התביעה על ידי התובע, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי מלוא הנזק הנתבעים נגרמו בתביעה, הא ותו לא. "
"מקבלת אני את טענות הנתבעת כי סירובה של המבטחת שלא ליתן כיסוי ביטוחי וייצוג משפטי ביחס לתביעת התובע, לא היתה מוצדקת בנסיבות הענין ויש לחייב את המבטחת בהוצאות שנגרמו לנתבעת כתוצאה מסירוב זה, ככל שנגרמו. "
