רכב מעורב בתאונת אופנוע ומשאית

עא (ת"א) 5263-03-10  מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חראזי אייל ז"ל

בית המשפט: המחוזי בתל אביב – יפו

פסק הדין ניתן ביום: 1/11/2011

ע"י כבוד השופט: ישעיהו שנלר, אב"ד

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של חברת הביטוח על פסק דין חלקי של בית משפט השלום המחייב אותה להשתתף בפיצוי עזבון הנפגע (מחלץ אופנועים) בשל תאונת דרכים  בה קיפח את חייו?

רקע: אופנוע אשר היה מבוטח באמצעות הפול הוחנה בגין תקלה על השול הימני של הכביש, צמוד למעקה הבטיחות. בעל האופנוע הזעיק את המנוח, מחלץ אופנועים, ואת חברתו של בעל האופנוע, ז"ל. אשר סמוך לאחר מכן הגיעה למקום ברכבה מסוג פיג'ו אשר היה מבוטח בחברת מנורה והחנתה את מכוניתה על השול הימני מדרום לאופנוע.

לאחר מכן הגיע למקום מחלץ האופנועים המנוח יחד עם חברתו, ברכב יונדאי אשר היה מבוטח בחברת ביטוח כלל. לרכב היונדאי הייתה מחוברת עגלה לגרירת אופנוע והוא הוחנה במרווח שבין הפיג'ו לאופנוע.

מחלץ האופנועים המנוח ירד מהיונדאי והחל לפסוע לכיוון האופנוע כאשר הגיעה למקום משאית שהיתה מבוטחת בחברת הראל. המשאית סטתה ימינה ופגעה בשלושת כלי הרכב.

בית משפט השלום, קבע, כי שלושת כלי הרכב לרבות האופנוע חנו במקום בו החניה אסורה, כשכלי הרכב חנו בצמידות זה לזה וכי המשאית פגעה תחילה בפיג'ו דחפה אותו מתחת לגדר הביטחון שמימין לשול הימני, המשיכה בנסיעתה ופגעה ביונדאי ולאחר מכן במנוח ובאופנוע.

בית משפט השלום קבע, כי מדובר באירוע תאונתי אחד ומשולב, באופן שלא ניתן להפרדה מלאכותית זו או אחרת. המשאית נסעה ברציפות ובמהלך הנסיעה המטורפת פגעה בשלושת כלי הרכב זה אחר זה עד שנעצרה. יתר על כן לא ניתן לקבוע מה מידת מעורבותו של כל כלי רכב בתאונה, כך גם מה הייתה השפעת הפגיעה בכלי רכב זה או אחר, על המשך מסעה ההרסני של המשאית, כך גם מה תרמה האש שהתלקחה לנזק בכלי הרכב. על כן, נקבע, כי מדובר בתאונה מעורבת בהתאם לסעיף 3(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) וחייב את ארבע המבטחות לשאת בפיצוי עזבונו של מחלץ האופנועים בחלקים שווים ביניהם.

חברת הביטוח מנורה, מבטחת הפיג'ו, טענה בערעורה כי היה על בית משפט השלום לקבוע כי הפיג'ו אינו בגדר רכב מעורב, בכל הקשור לפגיעה במנוח.

בית המשפט דחה את הערעור

מתוך פסק הדין:

"השאלה לה אנו נדרשים, מה המבחנים לפיהם ייקבע כי רכב מסויים, אכן נכלל בגדר אותם רכבים המעורבים בתאונה, ובמקרה ובו אין חולק כי לא היה מגע בין כלי הרכב שבנדון לבין הנפגע.

בפרשת אדרי [רע"א 1953/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אדרי (לא פורסם 4.11.03)] נקבע שבין אם מדובר בחניה מותרת ובין אם מדובר בחניה אסורה, בעת שיש בה סיכון תחבורתי, חלה החזקה המרבה בהגדרת שימוש ברכב מנועי, וכי חניית רכב בשולי כביש בדרך בין-עירונית, יוצרת סיכון תחבורתי.

אך בכך לא די הואיל ויש לבחון את הקשר הסיבתי המשפטי "האם החנייה האסורה המסויימת היא שיצרה את הסיכון שהביא להתרחשות הנזק...." (פסקה 13) ולאחר בחינת הקשר הסיבתי העובדתי, אשר ברור הוא יותר, דהיינו אלמלא חניית המכונית שם, לא הייתה מתרחשת תאונת הדרכים.

ודוק, בית המשפט לא מצא לבחון במסגרת החלת החזקה המרבה את הסיכון הקונקרטי בנמקו כי בחינה בדרך זאת "עלול להביא להכנסה ב'דלת האחורית' של יסוד האשם אל ההתדיינות במסגרת חוק הפיצויים בניגוד לעקרון המרכזי העומד בבסיסו.." (פסקה 8).

בפרשת סוהא [ע"א 1675/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם 31.10.07)] קבע בית המשפט כי הנפגעת שם לא עשתה כל שימוש ברכב, ועל כן לא חלה הוראת סעיף 3(א) לחוק והינה בגדר הולכת רגל בתאונה בה מעורבים מספר כלי רכב, ועל כן חלה הוראת סעיף 3(ב) לחוק.

באותו מקרה, לאחר שהרכב הפוגע פגע בנפגעת, המשיך ופגע ברכב שחנה בהמשך הדרך. בית המשפט דחה את טענת מבטחת הרכב הפוגע כי די במגע בין הרכב הפוגע לרכב האחר כסיפא של סעיף 3(ב), הואיל ו"... די בניתוק הקשר הסיבתי בין הפגיעה בסוהא לבין המגע המאוחר יותר בין שני כלי הרכב (היונדאי (הרכב הפוגע) והאאודי (הרכב האחר)) כדי לשלול את האפשרות לראות באאודי רכב המעורב באירוע התאונה שבה נפגע סוהא..." (פסקה 5) (ההדגשות כאן ולהלן אינן במקור). בית המשפט לא התעלם מכך שלפי לשון סעיף 3 המעורבות נבחנת במשקפי המגע "... אלא, שבכך אין כדי לייתר את דרישת הקשר הסיבתי. הוראת סעיף 3 לחוק יוצרת מנגנון של יריבות בתובענה והסדר פנימי לחלוקת החבות, אך בשום פנים אינה באה להוסיף חבות או להטיל אחריות על מי שאינו מעורב בגרימת התאונה".

אך בנוסף לכך בחן בית המשפט את מעורבות רכב הסובארו, אשר בו בוצע הטיפול בדרך, אך ללא שום קשר לנפגעת, כך גם לא היה כל מגע בינה לבין הסובארו. בית המשפט אכן הטיל ספק אם מדובר בחניה אסורה בעת שתקנות התעבורה מתירות את החניה בו באותה נקודת זמן, אך הוסיף "מכל מקום, במקרה שבפנינו אין המדובר ב'מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו', שהרי לא הייתה כל פגיעה ברכב הסובארו....".

אך בנוסף לנימוק זה, הוסיף בית המשפט כי אין בפסק הדין של הערכאה הדיונית ממצאים בדבר הקשר הסיבתי בין הימצאות הסובארו בשולי הכביש לבין התאונה.

עם זאת, יש להפנות לסופם של דברים שם, וההדגשה אודות היעדר מגע בין הרכב הפוגע לרכב הסובארו. דהיינו, שלאור העדר המגע בין כלי הרכב, הדגיש בית המשפט את נושא הוכחת הקשר הסיבתי.

אכן, בית המשפט הטיל ספק לעניין החלת החזקה המרבה, ואולם לגופם של דברים ההנמקה לקביעה כי הסובארו אינה מעורבת, נסמכה על היעדר מגע בין הסובארו לבין הנפגעת או הרכב הפוגע.

כך גם נשללה מעורבות הרכב האחר, בגין הפגיעה בו לאחר הפגיעה בנפגעת. "

"בשלב הראשון יש לקבוע אם חלה החזקה המרבה, כחניה אסורה, כולל קשר סיבתי בינה לבין התרחשות התאונה, ובהתאם להגדרות שבסעיף 1 לחוק הפיצויים.

אם אכן נקבע כי חל האמור, אזי נשאלת השאלה בדבר מעורבות הרכב בכל הקשור לחלוקת האחריות בין הרכבים המעורבים, בעת שמדובר בתאונה בה מעורבים מספר כלי רכב.

תנאי הכרחי לקיום אותה מעורבות, אותו מגע פיזי בין כלי הרכב או בין כלי הרכב לנפגע. אך זה אינו תנאי מספיק, הואיל ויש לבחון גם כאן את הקשר הסיבתי בין אותו מגע לבין התרחשות התאונה בה נפגע הנפגע. "

"אם ניישם את האמור לעובדות המקרה דנן, ניתן להגיע למסקנה אליה הגיע בית משפט קמא, משני היבטים:

ההיבט האחד, הינו בחינת הנסיבות דנן כתאונה אחת, וכפי שלמעשה בחן את הנסיבות בית משפט קמא. גם אם המשאית הסיטה את הפיג'ו ואף אל מתחת לגדר הביטחון, אין בכך להעלות או להוריד. מדובר בתאונה שארכה מספר שניות ובכלי רכב שחנו באופן צפוף וצמוד אחר אחרי השני, ועל כן מדובר למעשה בתאונה אחת, שתחילתה בפגיעה בפיג'ו והמשכה בפגיעה במנוח. בצדק נטען כי אין מקום בנסיבות שכאלו לבחון כעין "תתי תאונות".

ההיבט השני, בחינת הפגיעה בפיג'ו והשפעתה.

אין חולק כי הפיג'ו היה הרכב הראשון שחנה בשולי הכביש, מכוון נסיעת המשאית. כך גם שאכן הרכבים חנו בצמוד אחד למשנהו. עוד עולה כי נהג המשאית נהג במהירות של כ- 90 קמ"ש ולפי אחת ההערות בדו"ח לא מדובר בסטייה, אלא בהמשך נסיעה בשול. מכל מקום, דומה כי די בכך על מנת לקבוע את קיומו של אותו קשר סיבתי נדרש, דהיינו השפעת הפיג'ו על התרחשות התאונה. כל מגע בין שני כלי הרכב, ובמיוחד באופן המתואר בדו"ח הבוחן אליו מפנה המערערת, יש בו משום השפעה ודי בהשפעה מזערית, על המשך קרות התאונה.

ודוק, יכול ולא במקרה, לפחות באותם פסקי דין שהובאו לעיל והדוגמאות שהובאו בהם, לא מצאנו כי בתי המשפט נדרשו להוכחות לעניין הקשר הסיבתי בנסיבות בהן קשר זה עלה מעצם נסיבות התרחשות התאונה, להבדיל במקום בו לא היה מגע בין כלי הרכב. "

בקשת הערעור של המבטח בתיק זה נדחתה ע"י בית המשפט העליון