תא (ת"א) 12111-09-09 ארי פאר נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 15/11/2011
ע"י כבוד השופטת: יסכה רוטנברג
עניינו של פסק הדין: האם צודקת חברת הביטוח אשר דחתה את תביעתו של המבוטח לשלם לו תגמולי ביטוח ב טענה שלא אירע מקרה ביטוח, ושהמבוטח הסתיר ממנה פרטים ומסר מידע שאינו נכון ביחס לנסיבות האירוע?
בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי המבוטח לא הוכיח את קרות האירוע.
מתוך פסק הדין:
"הכלל הוא ש"המוציא מחברו עליו הראייה" (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף מ"ו עמוד א). על כן, כל עוד הנתבע אינו מודה בעובדות הנטענות בכתב התביעה, על התובע הנטל להוכיח את מכלול העובדות המבססות את עילת התביעה. בתביעה לקבלת תגמולי ביטוח, על המבוטח מוטל נטל השכנוע להוכיח, על פי מאזן ההסתברויות, את קרות מקרה הביטוח המכוסה בפוליסה. ומשהוכיח התובע את קיומו של מקרה הביטוח כאמור, על המבטחת הנטל להוכיח קיומו של חריג לפוליסה המשחרר מאחריות (ראה למשל רע"א 143/98 דיב נ. הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ; ע"א 391/89 וייסנר נ. אריה חברה לביטוח בע"מ). הוא הדבר כאשר חברת הביטוח טוענת שהמבוטח מעורב במקרה הביטוח, כגון גרימה במתכוון של מקרה הביטוח, ביום או מרמה, שגם אז עליה הנטל להוכיח טענותיה (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שלום גרשום הובלות בע"מ (להלן: "פרשת המגן")).
בענייננו, טענת התובע (המבוטח) היא שהמקרה הביטוחי שאירע הוא גניבה. לעניין אירוע ביטוחי מסוג זה, נחלקו בעבר הדעות באשר לאלמנטים שעל התובע להוכיחם לשם עמידה בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו (ראה סקירת הדעות השונות על ידי כב' השופטת ארבל בפרשת המגן הנ"ל). חילוקי דעות אלו הוכרעו בפרשת המגן, ונקבע שבמסגרת הוכחת מעשה
הגניבה על המבוטח להוכיח, במאזן ההסתברויות, את היסוד החיובי, היינו את התרחשות אירוע הגניבה, אך הוא אינו נושא בנטל להוכיח גם את היסוד השלילי, שהמעשה נעשה שלא בידו ושלא בהסכמתו. בכך נתקבלה עמדת כב' הנשיא שמגר בעניין רוני סיני (ע"א 1845/90 רוני סיני נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ; וראה לאחרונה ע"א 8349/09 גרטלר נ. M.H.WHEELERחתם לויד'ס).
לאור האמור, על התובע הנטל להוכיח, במאזן ההסתברויות, שהרכב נגנב. במסגרת זו עליו להוכיח את מעשה הגניבה, אך הוא אינו נדרש גם להוכיח שמעשה הגניבה אירע ללא מעורבותו ושלא בהסכמתו. "
"אני סבורה כי יש להסיק שהתובע לא הוכיח, במידה הנדרשת, את קיומו של מקרה הגניבה. התמיהה לעניין המפתחות, אינה תמיהה של מה בכך, אלא היא תמיהה היורדת לשורשם של דברים. על פניו ברור, שאם אחד מהסטים של המפתחות אינו שייך לרכב שנעלם, כי אז סט אחד של מפתחות חסר. ואם סט אחד חסר, וגם לא ניתן כל הסבר לחסרונו, לא ניתן לבסס את הטענה לפיה היעלמות הרכב, היא תוצאה של גניבה."
"לאור המסקנה לפיה התובע הציג שני סטים של מפתחות אשר לפחות אחד מהם אינו תואם לרכב שנגנב, ובהיעדר כל הסבר לדבר, לא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח, במאזן ההסתברויות, שהעלמות הרכב היא תוצאת אירוע של גניבה."
"המסקנה לפיה התובע כשל בהוכחת קיומו של מקרה ביטוח, מושתתת בראש ובראשונה על סוגיית המפתחות כמפורט לעיל. עם זאת אני מוצאת לנכון להזכיר עוד שתי עובדות, שיש בהן כדי להטיל ספק בעדויותיהם של התובע ואשתו, אף שיובהר, כי מסקנתי מבוססת בעיקרה על סוגיית המפתחות כמבואר לעיל.
האחת, מתברר שמספר חודשים לפני האירוע ביקש התובע למכור את רכבו, ללא הצלחה. הן התובע והן אשתו נשאלו מדוע החליטו שלא למכור את הרכב. הגב' פאר העידה שאין לדבר כל סיבה מיוחדת והיא שללה כל אפשרות שההחלטה יסודה בשיקולים כלכליים (עמ' 41 שורות 28 – 31). לעומתה העיד התובע שהוא החליט לוותר על מכירת הרכב, בשל שיקולים כלכליים (עמ' 76 שורות 2 – 3).
השנייה, בתיאור העובדות והעדויות לעיל, כתבתי שלדברי התובע לאחר שאבד סט מפתחות, הוא פנה למוסך טויוטה ושכפל שלט נוסף. זה המקום לדייק בדברים. לדברי החוקר מטעם חברת הביטוח, בפגישה הראשונה התובע טען שלאחר שסט המפתחות אבד שוכפל סט חדש, היינו שלט ומפתח. כעבור זמן התקשר אליו התובע, ביקש לתקן נקודה זו וטען שהוא טעה וששוכפל רק שלט ..."
