תאמ (חי') 46281-12-10 עדנאן ח'טיב נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ
בית משפט: השלום בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 16/12/2011
על ידי כבוד השופטת: מעין צור
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של המבוטח לחייב את חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח לפי הפוליסה אשר לטענתה של חברת הביטוח בוטלה בשל אי תשלום הפרמיה? האם סוכן הביטוח אחראי לפצות את המבוטח בשל העובדה שלא הקים את הפוליסה מחדש לאחר תשלום הפרמיה ע"י המבוטח?
בית המשפט דחה את תביעתו של המבוטח
מתוך פסק הדין:
"
"ההלכה הפסוקה קבעה כי דרך הביטול הקבועה בסעיף הינה קוגנטית ואינה ניתנת להתנאה אלא לטובת המבוטח או המוטב, כפי שנקבע בסעיף 39(ב) לחוק חוזה הביטוח. חוק חוזה הביטוח הינו חוק צרכני, ומטרתו של סעיף 15 הינה למנוע ביטול של הכיסוי הביטוחי מחמת התרשלות או שכחה של בעל הפוליסה (ראה: ע"א (מחוזי ת"א) 2612/01 אזולאי אלון נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (5.8.04); בש"א (מחוזי ת"א) 1606/04 הראל חברה לבטוח בע"מ נ' יוספה סגל (3.4.05))."
"אף שסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח אינו קובע זאת במפורש, הרי שתנאי לשכלול הביטול הוא מסירת הודעות הביטול למבוטח. ההיגיון שביסודו של תנאי זה ברור, שכן על מנת להגשים את מטרתו של סעיף 15, שהינה כאמור מניעת ביטולו של הכיסוי הביטוחי בשל אי תשלום דמי הביטוח כתוצאה משכחה או מרשלנות, יש צורך שהמבוטח ידע אודות ביטולו הצפוי של החוזה. באשר לשאלה כיצד יוכיח המבטח מסירת ההודעות למבוטח קיימות בפסיקה מספר גישות שונות (ראה: י' אליאס דיני הביטוח – כרך א' (מהדורה שניה, תשס"ט-2009, דין וביטוח הוצאה לאור בע"מ) בעמ' 720-724).
אני סבורה כי אין מקום לקבוע כללים נוקשים ביחס לאופן הוכחת המסירה, ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. אין מקום לקביעה גורפת כי משלוח בדואר רגיל מהווה מסירה מספקת, ואין גם מקום לקביעה כי משלוח בדואר רשום עם אישור מסירה מהווה תנאי הכרחי משלא נקבעה דרישה כזו על ידי המחוקק. לגישתי נטל ההוכחה להראות כי ההודעה נמסרה למבוטח מוטלת על המבטח. נטל זה מורכב משני נטלים משניים: האחד – נטל השכנוע, שנותר מן ההתחלה ועד הסוף על שכמו של המבטח; השני – נטל הבאת הראיות, אשר יכול לעבור מצד אחד למשנהו במהלך הדיון. השאלה אם עמד המבטח בנטל ההוכחה המוטל עליו תבחן לאור מכלול הראיות שהובאו, ובמצב בו בתום הדיון נותרות כפות המאזניים מעוינות תהא ידו של המבוטח על העליונה.
בענייננו הודה התובע בכתב התביעה ובתצהירו כי קיבל את הודעות חברת הביטוח..."
ואולם אף אלמלא הודה התובע בקבלת ההודעות, הייתי מגיעה למסקנה זהה על בסיס הראיות האחרות שהובאו. חברת הביטוח הוכיחה כי שלחה למבוטחת שתי הודעות כנדרש בסעיף 15 לחוק חוזה הביטוח בדואר רגיל. ראיה זו העבירה את נטל הבאת הראיות אל שכמו של התובע. במצב כזה יכול שיהיה די בעדות מהימנה של המבוטח כי לא קיבל את ההודעות על מנת להעביר את נטל הבאה הראיות בחזרה אל שכמה של חברת הביטוח, ואם לא הובאו ראיות נוספות – גם על מנת להביא לקביעה כי חברת הביטוח לא עמדה בנטל השכנוע להצביע על מסירת ההודעות למבוטח. אלא שבמקרה זה בחר התובע שלא לזמן לעדות מטעמו את המבוטחת – בתו, ולא הביא כל ראיה המצביעה על כך שלא קיבלה את ההודעות שנשלחו אליה בדואר. הימנעות התובע מהבאתה של המבוטחת לעדות פועלת לחובתו שכן קמה נגדו הנחה כי אילו הייתה מוזמנת לעדות הייתה המבוטחת סותרת את טענתו (ראה למשל: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991) בפסקה 10 לפסק הדין). הנחה זו מצטרפת לראיה שהביאה חברת הביטוח בדבר משלוח שתי ההודעות בדואר רגיל, ובחינת המכלול מובילה למסקנה כי חברת הביטוח עמדה בנטל השכנוע, והוכיחה כי שתי ההודעות נמסרו למבוטחת.
לפיכך אני קובעת כי הפוליסה בוטלה כדין, באמצעות משלוח שתי הודעות כדרישת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח ומסירתן למבוטחת."
"לפיכך אני קובעת כי התובע לא שילם את מלוא הפרמיה, שכן נתן שיק בסכום של 1,250 ₪ שנפרע, אך לא שילם את יתרת הפרמיה בסך 152 ₪. כמו כן אני דוחה את גרסתו של התובע כי נאמר לו "שהכל בסדר", וקובעת כי זידאני מסרה לו כי עליו לשלם את יתרת חובו, לחתום על טופס הקמה ולצרף אישור שמאי לשם הקמת הפוליסה מחדש, וכי הפוליסה לא הוקמה מחדש הואיל והתובע לא שילם את יתרת הפרמיה.
השיק שמסר התובע נפרע על ידי חברת הביטוח. ואולם גם מעובדה זו אין התובע יכול להיבנות, הואיל והיה לו חוב עבור הפרמיה לתקופה שבה הייתה הפוליסה בתוקף."
"מסקנתי היא, איפוא, כי התובע לא שילם את מלוא הפרמיה ועל כן לא הוקמה הפוליסה מחדש, וכי אף אחד מהנתבעים לא הפר חובה כלשהי כלפי התובע או כלפי המבוטחת."
