הפיצוי המגיע בשל נזקי הצפה בדירה

תא (ת"א) 2312-04  נעמי שטיינפלד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

בית משפט: המחוזי בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 12/12/2011

על ידי כב' השופט: אורי שהם

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתם של המבוטחים לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי מים בסכום של 4,375,266 ₪, כנגד חברת הביטוח אשר ביטחה אותם בפוליסת ביטוח דירה ותכולתה?

רקע: הנזק ארע כאשר בני המשפחה שהו בחופשה קצרה בחו"ל.

בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את חברת הביטוח לפצות את המבוטחים בסכום של 1,527,211 ₪ (כולל מע"מ) בניכוי סך של 668,375 ₪ בגין הסכומים שכבר שולמו על ידי חברת הביטוח.

מתוך פסק הדין:

"במקרה שלפניי, אין מחלוקת בדבר קרות מקרה הביטוח, היינו, כי ארוע ההצפה נחשב ל"מקרה הביטוח" עפ"י סעיף 1 לפוליסה. כמו כן, העובדה כי בשל ארוע ההצפה נגרמו לבית נזקים  – אינה שנויה במחלוקת. "

"בבסיס סעיף 25 עומדת תפיסה שונה מזו העומדת ביסוד חוק חוזה הביטוח, היינו:  בעוד שהמבטחת נתפסת, בדרך כלל, כצד החזק בעסקת הביטוח, ועל כן מרבית ההסדרים בחוק נועדו להגן על המבוטח מפני כוחה העדיף של המבטחת, הרי שישנם מצבים הדורשים התערבות לטובת המבטחת דווקא, כשהמובהק שבהם הוא מקום בו התרחש מקרה הביטוח (ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך ראשון (2002) בעמ' 477 (להלן:"אליאס")).

לאחר קרות מקרה הביטוח, נהנה המבוטח מיתרון מידע על פני המבטחת. יתרון זה "עשוי להתבטא בעצם הידיעה אם אכן התרחש הפסד, בהכרת נסיבות ההתרחשות שלו, בידיעת שיעור הנזק המדויק שנגרם לו מההפסד, ובעובדה שהוא לומד על התרחשות מקרה הביטוח לפני המבטחת. במקרים מסוימים עלול המבוטח לנסות להסתיר מידע מהמבטחת. הוא יכול לטעון שנגרם לו הפסד מהתרחשות מקרה ביטוח שעה שמקרה ביטוח לא אירע כלל; הוא יכול להפריז בשיעור הנזק שנגרם לו; הוא יכול למסור מידע כוזב בדבר נסיבות התרחשות ההפסד כך שמאורע שאיננו מבוטח ייחשב למבוטח והוא יכול לייחס נזקים שאירעו בעבר לאירוע המדובר... זוהי בעיית סיכון מוסרי" (ש' ולר "חובת הגילוי לאחר קרות  מקרה הביטוח וחיוב מבוטחים בפיצויים עונשיים בגין מרמת ביטוח" עלי משפט א (2000) 277, 278).

סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח נועד, אפוא, לסייע למבטחת להתמודד עם בעיית הסיכון המוסרי האמורה. ההנחה היא שהסנקציה החמורה הקבועה בו – שלילה מוחלטת של זכות המבוטח לקבל תגמולי ביטוח במקרה בו תביעתו נגועה במרמה – תרתיע מפני מרמה או לפחות תהווה ענישה הולמת (ולר, בעמ' 542). "

"לאחר שבחנתי את נסיבות העניין, הגעתי למסקנה, כי לא הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת, המוכיחה כוונת מרמה ומסירת עובדות כוזבות ביודעין מצד התובעים; ולכל היותר, אפשר שמדובר בתביעה מופרזת. על כן אני סבור כי לא הוכחו יסודותיו של סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, וכי הנתבעת 1 לא הרימה את הנטל ולא הביאה ראיות כבדות משקל התומכות בטענת. אשר על כן הנני דוחה את הטענה. "

"על דרך השגרה, לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות המופיעות בחוות דעת מומחה מטעם בית משפט, אך בהיותו הפוסק האחרון, רשאי ואף חייב בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה, שכן עדות המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות, ולכן רשאי בית המשפט לסטות, במקרים מסוימים, באופן חלקי או מלא, ממסקנות המומחה. בית המשפט רשאי לסטות מחוות הדעת כאשר, למשל, עולה ממכלול הראיות, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על עובדות בלתי מהימנות..."

"אין בידי לקבל את גרסת הנתבעת 1, לפיה היא לא ביצעה את הפעולות הראשוניות הנדרשות, מאחר שהתובעים סרבו לכך. על הנתבעת 1 היה, לכל הפחות, לנסות, לפנות ו/או לשכור חברה מקצועית, מלבד חברת ארגמן, לצורך שאיבת המים וביצוע פעולות הייבוש הראשוניות, ומשלא עשתה כן, היא לא פעלה כנדרש למניעת התפשטות הנזק. "

"...מבלי להתעכב  על העדויות הסותרות של אינג' שגוב והמהנדס  ברזילי, בכדי להגיע למסקנה, כי התובעים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם, ולא הצליחו להביא ראיות ממשיות ומבוססות דיין, אשר מצביעות על כך שאינג' נחמן אישר את כתב הכמויות השני המתוקן."

"מעבר לכך, אין בידי לקבל את טענת התובעים, לפיה, הפרה הנתבעת 1 את הוראות המפקח על הביטוח (ת/17), בכך שמסרה, לטענתם, הצעת פשרה צינית ובלתי הגיונית (בסכום של 670,000 ש"ח), לעומת יתר הצעות הקבלנים. "

"שילוב של כל הנתונים שפורטו לעיל, מובילים אותי למסקנה כי עבודות השיקום בבית, אשר בוצעו, הלכה למעשה, אינן מהוות השבת המצב לקדמותו, ובמסגרתן, בוצעו עבודות בנייה חדשות, שאינן קשורות לשיקום נזקי ארוע ההצפה."

"לאור מכלול הראיות אשר הוצגו בפניי, לא שוכנעתי כי כלל הנזקים למבנה, הנטענים על ידי התובעים, והמבוססים על חוות הדעת מטעם השמאי שולמן, נגרמו עקב ארוע ההצפה, ולכן אין בידי לקבל את חוות דעתו של השמאי שולמן, בכל הקשור לנזקי המבנה. בנסיבות אלה, עדיפה בעיניי הערכתו של המומחה מטעם בית משפט, בשילוב טבלת ההערכה של אינג' נחמן..."

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת טיעוני הצדדים בהקשר זה, אני סבור כי על הנתבעת 1 לפצות את התובעים בגין תשלום שכר דירה לתקופה המירבית הקבועה בפוליסה, היינו, למשך שישה חודשים..."

"בעניין ההוצאה בגין ההובלה, אינני פוסל את האפשרות כי ההוצאה בפועל ברכיב זה קשורה במישרין לארוע ההצפה, קרי: אין נפקות לכך שבפועל בוצעו עבודות בנייה חדשות. בעניין ההוצאה בגין אחסון התכולה, ייתכן כי מאחר שבוצעו עבודות בנייה חדשות, זמן האחסון התארך.

לפיכך, אני מוצא לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים פיצוי בסך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין רכיב זה."

"אמנם, נכון הוא כי התובעים שכרו את המומחים, בשלב מקדמי, מיוזמתם וללא קבלת אישור המבטח, ועל כן, לכאורה, עליהם לשאת בעצמם בעלותו של מהלך זה, אך עם זאת, אני רואה, בנסיבות הספציפיות, לאמץ את קביעת המומחה מטעם בית המשפט, קרי: מחד גיסא, לחייב את הנתבעת 1 להשיב לתובעים את עלות הטיפול ההנדסי, ומאידך גיסא, לפטור את הנתבעת 1 מלשאת בעלות שכ"ט האדריכלית, שכן העסקתה נבעה מן הצורך לעיצוב הדירה מחדש. "

לטענת הנתבעת 1 עסקינן בנזקים תוצאתיים, אשר אינם מכוסים במסגרת הפוליסה, אך למען הזהירות היא צירפה חוות דעת מומחה מטעם רו"ח דוד פרקש, מיום 20/02/06, אשר קבע כי מבדיקת היקף הכנסותיה של התובעת 1, גם בשנים בהן לא עסקה התובעת 1 בשיקום הבית, עולה כי מחזור הכנסותיה אינו מתקרב לסכום אותו דורשת. בנוסף, אין כל קשר בין התעריפים אשר נרשמו בדוחות חיובי השעות של הלקוחות לבין שכ"ט אותו גובה התובעת 1 בפועל. לשיטתו, התעריפים הרשומים בדוח פירוט חיובים לפי לקוחות, אותם צרפה התובעת, הינם שרירותיים, אינם סבירים ואינם משקפים את שכר הטרחה הריאלי. כמו כן, אישורו של רו"ח מסינג, אותו צרפה התובעת 1, אין בו כדי להוכיח את דרישותיה.

אכן, אחד מהסייגים לחבות הוא "נזק תוצאתי", כקבוע בסעיף 20 לפוליסה:

"המבטח לא יהיה אחראי בגין נזק תוצאתי כלשהו שיגרם למבוטח או למוטב כתוצאה מהסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה, אלא אם כן נקבע אחרת בפוליסה זו"

"לאחר שבחנתי את הסוגייה הנוגעת לנזק התוצאתי, הגעתי למסקנה, כי הנתבעת 1 לא הפרה את הוראות הפוליסה, ולכל היותר, היא לא פעלה כראוי, ככל שהדבר נוגע  לביצוע העבודות הראשוניות בבית, כפי שקבעתי לעיל, ועל כך היא תחויב בפיצוי בגין הנזק הלא ממוני (כפי שיובהר בהמשך). אך גם לו קבעתי כי הנתבעת 1 הפרה את הפוליסה, סבורני כי התובעים לא הניחו תשתית ראייתית מספקת, כדי לבסס תביעתם לפיצויים התוצאתיים, להם טענו, ולא הרימו את נטל השכנוע להוכחת התנאים המנויים בסעיף 10 לחוק התרופות."

"התובעים כשלו בהוכחת שיעור הנזק בגין אובדן שעות עבודה, שכן אין די בנתונים  שצרפו, מבלי להתייחס לחוות דעתו של רו"ח פרקש, והיה עליהם להביא ראיות,  על פיהן ניתן לבסס רכיב נזק זה. אמת הדבר, כי על התובעים רובץ נטל כבד. אף לו היו מצליחים להוכיח נזקיהם בהקשר זה, עדיין היו נדרשים להוכחת הסיבתיות והוכחת רכיב הצפיות, ומדובר במטלות קשות מנשוא, בפרט כשאין מדובר בנכס נושא פירות. יתרה מכך, אני מוצא לקבל את טענת הנתבעת 1 לפיה, מטבע הדברים, בכל מקרה בו מתרחש נזק מים המצריך שיקום בית, גם כאשר לא מתעוררת מחלוקת בין המבוטח לבין המבטחת, נדרש המבוטח להשקיע מזמנו לטיפול בשיקום ביתו. "

"הפסד רווחים עקב שימוש בהון עצמי והוצאות הלוואת משכנתא למימון שיקום הבית:אני סבור גם כאן, כי לא הונחה תשתית ראייתית, ולא הוכחה זכותם של התובעים לפיצוי בגין נזקים תוצאתיים אלו. זאת, בעיקר בשים לב לעובדה כי במסגרת שיקום הבית, כללו התובעים גם בנייה חדשה.  אף בעניין זה, לא נעשתה חלוקה ו/או אבחנה, בחוות דעתו של השמאי שולמן, ביןההוצאות שהוצאו בגין העבודות לשיקום הבית מנזקי ארוע ההצפה, לבין ההוצאות שהוצאו בגין עבודות הבנייה חדשות. "

"במקרה דנן, תגמולי הביטוח לא שולמו מחמת מחלוקת לגבי שיעורם, והתברר, כי עמדת הנתבעת 1 אינה מופרכת. לא מצאתי כל הצדקה לקביעה כי המקרה שלפניי, על נסיבותיו הקונקרטיות, הוא אחד מאותם מקרים חריגים שבהם יפסוק בית המשפט פיצויים עונשיים כנגד הנתבעת 1, ולפיכך דין הטענות לעניין זה להדחות. "

"אני סבור כי לתובעים נגרמה מידת מה של  עוגמת נפש, בהתחשב בעובדה כי הנתבעת 1 לא פעלה כראוי בכל הנוגע למניעת התפשטות הנזק מייד עם קרות ארוע ההצפה. כמו כן, ראוי להתחשב בכך, שעד למועד מציאת הדירה החלופית, נאלצו התובעים וילדיהם הקטנים לגור בבית הניזוק, על כל הכרוך בכך. לפיכך אני מעריך את הפיצוי בגין עוגמת הנפש של התובעים בסכום של 50,000 ₪ (כולל מע"מ)."

"לאחר בחינת כלל הראיות והטענות שהובאו בפניי, מסקנתי היא,  כי אין להטיל על הנתבע 2 אחריות אישית, רק בשל העובדה שהוא שימש  מנהלה של הנתבעת 1,  שכן לא הוכח בפניי כי הוא ביצע מעשה כלשהו, שהוא בגדר עוולה בנזיקין, שבגינה יש להטיל עליו אחריות אישית.

בשולי פסק דין זה, אציין כי לא ראיתי מקום לדון בטענות נוספות שהועלו על-ידי הצדדים, לכאן ולכאן, בין משום שלא סברתי כי יש בהן כדי להביא לשינוי התוצאה אליה הגעתי, ובין משום שאין להן רלבנטיות לענייננו."