תא (ק"ג) 1211-03 גלית מכלוף נ' מועצה אזורית חוף אשקלון
בית משפט: השלום בקריית גת
פסק הדין החלקי בעניין החבות ניתן ביום: 28/12/2011
על ידי כב' השופטת: טלי חיימוביץ
עניינו של פסק הדין: האם המועצה האזורית לפיצוי בגין נזק גוף שנגרמו לתובעת כאשר ביקרה בבריכת שחיה בבעלות הנתבעת, בסמוך למושב גיאה, נפלה ונחבלה כאשר צעדה על הדשא לכיוון משרד הבריכה ו נתקלה בשברי מרצפות שהיו על הדשא?
בית המשפט קיבל את התביעה, וכן את הודעות צד ג', וקבע, כי הנתבעת וצדדי ג' אחראים ביחד ולחוד לנזקי התובעת, ככל שיוכחו.חלוקת האחריות בין הנתבעת לצדדי ג' היא 50% לנתבעת ו-50% לצדדי ג', ואלה יחלקו באחריות שווה בשווה (המתנ"ס דרורי, מנהל הבריכה וחברת הביטוח המגן). הודעות צדדי ד' (קבלן הגינון) ו-ה' (מפקחת על עבודות הגינון) נדחו.האשם התורם של הנפגעת עצמה נקבע ל 30%.
מתוך פסק הדין:
"... המסקנה מכל האמור לעיל, כי אין מדובר במצב בו העבירה הנתבעת את ניהול הבריכה לידיו של גורם זר, והוציאה אותו מידיה. היא נותרה גורם משמעותי בניהול הבריכה, הן במישור המעשי, והן במישור הניהול והפקוח, באופן שניתן לומר כי מדובר בניהול משותף. מכאן, שככל שתחוייב הנתבעת, יהא החיוב ביחד ולחוד עם המתנ"ס. אחריותו של מעיין דרורי כמנהל תבחן להלן בהתאם להלכה המורה על יישום המבחנים הרגילים של דיני הנזיקין על אורגנים בחברה (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיורטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 697 (1994)."
"אני קובעת כי היה בבריכה שביל מרצפות שהוביל לחלון המשרד, והוא הוסר על ידי מי מעובדי הבריכה מיד לאחר התאונה. אני מניחה שבשלב הראשון השביל הוסר על מנת למנוע תאונות נוספות, ולא מטעמים של שיבוש הליכי חקירה. עם זאת, היה על הנוגעים בדבר להבין כי לצורך חקירת נסיבות התאונה, יש להשאיר לפחות תיעוד של השביל. הם לא עשו כן, והגדילו לעשות, ובבית המשפט אף הכחישו את עצם קיומו."
"קבלת גרסתו של ברבי, מבססת למעשה הן את הנזק הראייתי, והן את הרשלנות. דהיינו, הנחת שביל פרוביזורי על שטח בוצי, כאשר המרצפות אינן מחוברות זו לזו, אלא יש לדלג בינהן, הן אינן שלמות ואינן יציבות בשל הבוץ אשר גרם לתזוזתן. כל אלה עולים מגרסתו של ברבי. נוכח היפוך נטל השכנוע, אני קובעת כי מפעילי הבריכה התרשלו בכך שיצרו שביל לא בטיחותי ולא יציב באיזור בוצי, אשר גרם לחוסר יציבות של המרצפות, ולכן גם של הפוסע עליהן. "
