תא (ת"א) 166751-09 ד"ר רוברט כהן נ' ד"ר אודי בר
בית משפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין החלקי בעניין החבות ניתן ביום: 29/12/2011
על ידי כב' השופטת: אביגיל כהן
עניינו של פסק הדין: האם הפרסום של הנתבע, ד"ר אודי כץ, בתוכנית "עולם הבוקר" בערוץ 2 בו ציטט מפסק דין לפיו אוסר משרד הבריאות שימוש בסיליקון נוזלי לצרכים קוסמטיים.
רקע: מסתבר, כי ד"ר כץ טעה בעובדות הואיל ולא היתה מחלוקת עובדתית בין הצדדים על כך, שביום 6/8/00 פרסם משרד הבריאות חוזר (שלא בוטל עד למועד הפרסום), ולפיו הותרו טיפולי הסיליקון ובלבד שהמטופל יחתום על טופס הסכמה מדעת שבו פורטו, בין היתר, תופעות הלוואי האפשריות כתוצאה מהטיפולים הללו.
לאחר הגשת התביעה התברר לד"ר כץ, כי נפלה טעות סופר בפסק הדין, ובמקום שתאריך חוזר משרד הבריאות ובו נאסר השימוש בטיפולי סיליקון יהיה 24.6.96, נכתב בטעות בפסה"ד 24.6.0ד"ר כץ, התנצל בשידור בפני הרופאים לאחר גילוי הטעות.
בית המשפט קיבל את התביעה בעניין החבות.
מתוך פסק הדין:
"שני הצדדים לא חולקים על העיקרון המשפטי לפיו הפרסום הוא מותר כאשר הדיווח הוא נכון והוגן, גם אם מתברר שהפרסום הקודם (עליו נעשה הדיווח) לא היה נכון / היה מוטעה."
"במקרה דנן, ד"ר בר לא רק מצטט מפסק הדין, אלא מפרש אותו ומסיק מסקנה, אשר לא נכתבה בפסק הדין ולפיה שימוש בסיליקון נאסר ע"י משרד הבריאות לאחר שנת 2000.
עובדתית – פירוש זה של פסק הדין אינו פירוש נכון, ובוודאי שאינו הוגן, וזאת לאור הדברים שפירטתי בסעיף 9 לפסק הדין דנן בנוגע לפסק דין ניניו, ולפיכך לא ניתן לטעון, כי עסקינן ב"פרסום מותר".
...
משהגעתי למסקנה, כי הפרסום לא היה דיווח נכון והוגן על פסק דין ניניו, הרי שלא חלה הוראת סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע ואין לקבל את טענת הנתבע ולפיה יש לדחות את התביעה על כל עילותיה השונות כבר מטעם זה."
"אין מחלוקת עובדתית על כך שד"ר בר לא קרא את פסק הדין במלואו ובעיון, למרות שעוה"ד האזרחי שלח לו לטענתו, במייל את מלוא פסק הדין. (ראה עדותו עמודים 15 – 16 לפרוטוקול).
לטענתו, הוא סבר, שאם שופט בפסק דין כותב על חוזר משרד הבריאות משנת 2006, משמע – שקיים חוזר שכזה.
ד"ר בר לא ביקש מעו"ד האזרחי להסביר לו דבר בנוגע לפסק הדין. הוא קרא בסעיף 46 לפסק הדין מה שנכתב לכאורה לגבי חוזר משרד הבריאות משנת 2006, והבין, לטענתו, כי מדובר בפסק דין, אשר נקבע בו, כי בשנת 2006 הוציא משרד הבריאות חוזר אשר אוסר טיפולי סיליקון לצרכים קוסמטיים.
ד"ר בר טוען להגנת סעיף 15 (2) לחוק איסור לשון הרע שזה נוסחה:
"היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום".
כמו כן להגנת סעיף 15 (4) העוסק בהבעת דעה, אלא שבמקרה דנן לא מדובר על הבעת דעה. בכל הקשור לפסה"ד ניניו, לא הוצגו הדברים כהבעת דיעה אלא נטען, כעובדה בדבר קיום חוזר משרד הבריאות משנת 2006 האוסר את טיפולי הסיליקון לצרכים קוסמטיים. (הגם שמדובר בעובדה שגויה ולא נכונה).
"משלא נקט הנתבע באמצעים סבירים מינימליים על מנת לבדוק את אמיתות הפירסום, קיימת חזקת חוסר תום הלב והוא אינו יכול ליהנות מהגנת תום הלב עפ"י סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע."
"ההתנצלות לכשעצמה לא מאיינת את נושא האחריות, ולפיכך, במסגרת פסק דין זה בסוגיית האחריות לא ארחיב בנוגע לסוגייה זו."
