עא (חי') 60075-03-11 רני גלעד נ' דור גז החדשה בע"מ
בית משפט: המחוזי בחיפה
פסק הדין המשלים ניתן ביום: 12/1/2012
על ידי הרכב כב' השופטים: יגאל גריל, ס. נשיא [אב"ד], יעל וילנר, שופטת ובטינה טאובר, שופטת
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לפיו נדחתה תביעתה של המערערת לפיצויי נזיקין בשל כוויות מאש שפרצה מכיריים של גז במטבח ביתה?
רקע: התברר, כי גורם ההתלקחות היה שבר פתאומי במנוף ווסת מערכת הגז שארע כאשר המערערת הפעילה את מערכת הגז בשל כשל בחומר שממנו נוצר המנוף. התביעה הוגשה כנגד ספקית הגז, המפיצה מטעמה וכנגד החברה שמבטחת את המפיצה.
בית משפט השלום דחה את תביעתה של המערערת בהגיעו למסקנה שבמועד ביצוע הבדיקה התקופתית, כחמישה שבועות טרם האירוע, לא ניתן היה לגלות את הפגם בווסת הגז, ולא ניתן היה לצפות את תהליך הגרימה הפתאומי (השבר במנוף) אשר גרם לאירוע, ומשכך לא ניתן היה להטיל על מי מן המשיבות אחריות נזיקית בגינו.
בית המשפט קיבל את הערעור
מתוך פסק הדין:
"על האירוע חלה הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין:
"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה".
איננו סבורים שעלה בידי המשיבות מס' 1 ומס' 2 להרים את הנטל ולהראות שלא היתה מצד מי מהן רשלנות לגבי הדבר המסוכן (הגז).
בית משפט קמא קבע (סעיף 12 של פסק הדין) כי הוכח שהנזק נגרם על-ידי דליפת גז בכמות חריגה אל תוך דירתה של המערערת עקב כשל בווסת שהיה בשליטתן של מי מן המשיבות מס' 1 ומס' 2. מכאן שעליהן הנטל להוכיח שלא היתה לגבי אירוע הדליפה כל התרשלות שיחובו בגינה."
"נזכור ונזכיר, שמכוח סעיף 38 של פקודת הנזיקין, הנטל להוכיח מוטל על המשיבות מס' 1 ומס' 2 שלא היתה מצידן, או מצד מי מהן, רשלנות לגבי הדבר המסוכן. איננו סבורים שדי באמור בסעיף 16 ובסעיף 17 אשר בפסק דינו של בית משפט קמא כדי להוביל למסקנה שעלה בידי המשיבות מס' 1 ומס' 2 כדי לעמוד בהרמת הנטל המוטל עליהן.
למעלה מן הדרוש נוסיף שהתרשלותן של המשיבות, שעניינה אי-ביצוע בדיקת הווסת ביום 6.5.05, גרמה למערערת נזק ראייתי הואיל ומחדל זה העמיד את המערערת בפני משוכה ראייתית שהפכה לבלתי עבירה מבחינתה. המערערת הועמדה במצב שבו לא היה באפשרותה להביא ראיה משכנעת באשר לתוצאות בדיקת הלחץ שהיו עשויות להתקבל בבדיקה מיום 6.5.05 (שבה כזכור הווסת לא נבדק, כפי שקבע בית משפט קמא בפסק דינו).
קושי ראייתי זה בפניו הועמדה המערערת, הינו – בראש ובראשונה – תוצאת אשמן של המשיבות – נוכח אי-ביצוע בדיקות תקופתיות כנדרש, במשך 15 שנים, וספציפית תוצאת המחדל של אי ביצוע בדיקת הווסת בתאריך 6.5.05 כאשר טכנאי השירות מטעמה של המשיבה מס' 2, אמנם ביצע בדיקה תקופתית (כחמישה שבועות לפני האירוע), אך את ווסת הגז לא בדק, כעולה מקביעותיו של בית משפט קמא.
בנסיבות אלה, אך צודק הוא היפוך נטל ההוכחה, מכוח הדוקטרינה של נזק ראייתי. דהיינו, נוכח הנזק הראייתי שנגרם למערערת יש לקבוע כי בדיקת הווסת ביום 6.5.2005 (אילו נערכה), היתה מצביעה על סטיית לחץ שהצדיקה החלפת הווסת (סטייה גדולה במעט מ-10%), אלא אם היו המשיבות מוכיחות אחרת."
