לחברת הביטוח זכות תחלוף כלפי מס רכוש

רע"א  10164/09 מנהל מס רכוש נגד אריה חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 28/2/2012

על ידי כב' השופט: המשנה לנשיא א' ריבלין

עניינו של פסק הדין: האם לחברת ביטוח אשר שילמה תגמולי ביטוח בגין פעולת טרור, קיימת זכות לתחלוף כלפי מס רכוש?

רקע: מדובר בבקשה לערעור של מנהל מס רכוש על פסק דין של בית המשפט המחוזי אשר חייב אותו לפצות את חברת הביטוח ששילמה תגמולי ביטוח למבוטח בשל פעולת טרור לפי חוזה ביטוח.

בית המשפט העליון דחה את בקשת הערעור

מתוך פסק הדין:

"זכות התחלוף יוצרת סימטריה בין שלושת "השחקנים" המשתתפים תכופות בהליך הנזק – הניזוק (המבוטח), המבטח וה"צד השלישי". המבוטח זוכה בתגמולי הביטוח מידי חברת הביטוח, זו מצידה פונה בתביעת שיפוי כלפי הצד השלישי – ברגיל המזיק – ובמקרה שלפנינו, מנהל מס הרכוש – וזה מצידו רשאי, מכוח תקנה 3 האמורה, לנכות מן הפיצוי המשתלם למבוטח את שמקבל הוא מחברת הביטוח. זכותו של הניזוק ממשיכה להתקיים אך נשללת ממנו האפשרות לאוכפה במלואה. מנגנון מסוג זה קיים גם בהליכי נזק שונים, למשל, כאשר מבטח סטטוטורי אחר, דוגמת המוסד לביטוח לאומי, משלם תגמולים לנפגע. גם למוסד הזכות לזקוף לחובתו של הנפגע את הפיצויים שקיבל ממקור אחר (סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב, התשנ"ה-1995). בהתקיים סימטריה מלאה נמנעת התעשרותו הבלתי צודקת של הניזוק אך גם התעשרותו הבלתי מוצדקת של חייב שהמבטח פרע את חובו.

טענות המדינה כי תכלית הוראת סעיף 62, כל כולה, למנוע התעשרות הניזוק וכי תכלית זו מושגת גם בלא הוראת סעיף 62 מכוח תקנה 3 – אין בה ממש. אין, בשום פנים, לצמצם את תכלית הוראת סעיף 62 בדרך המוצעת על-ידי המדינה. לזכות התחלוף תכליות נוספות ותקנה 3 – כפי שעוד יובהר – משתלבת עמן היטב.

סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח דובר במבוטח שהייתה לו זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי. לא נאמר "כלפי המזיק" ובוודאי שלא נאמר "כלפי המזיק בלבד" – כפרשנות שמבקשת המדינה לייחס להוראה זו. התכלית שהמדינה מצביעה עליה אינה יכולה לגבור על לשון מפורשת ולא פחות חשוב מכך אין גם מקום לומר כי התכלית העומדת ביסוד הוראת התחלוף באה לצמצמה רק למקרה בו עומדת למבוטח זכות שיפוי כלפי "מזיק" דווקא. אכן, במקרים רבים הצד השלישי הוא גם מי שגרם לנזק עליו פיצתה המבטחת, אך אין זה כך בהכרח והחוק עצמו מורה במפורש כי אין להלום פירוש מצמצם כמוצע על-ידי המדינה. גם המלומדים שמדבריהם מביאה המשיבה, כאמור, תומכים בפרשנות המתיישבת עם לשון החוק ולפיה אין נפקא מינא אם זכותו של המבוטח כלפי הצד השלישי נובעת מחוזה, או שהיא חבות בנזיקין או שהיא נובעת מכל עילה אחרת (ד' ששון, שם, בעמ' 376). לפיכך, עשוי הצד השלישי להיות גם גוף ציבורי, כדוגמת המוסד לביטוח לאומי, או, כפי שהדבר בענייננו, מנהל מס רכוש (י' אליאס, שם, בעמ' 1103-1098). זכותו של המבוטח לקבל פיצויים מרשויות המדינה עוברת בשלמותה למבטח עם תשלום תגמולי הביטוח למבוטח (י' אליאס, שם, בעמ' 1102). וכך נכתב:

זכות התחלוף של המבטח כלפי הצד השלישי עשויה אפוא להישען על מקורות שונים ומגוונים הכוללים, בין היתר, חבות חוזית של הצד השלישי כלפי המבוטח, חבות נזיקית, חבות שמקורה בדבר חקיקה או כל חבות אחרת שיש בה כדי להקנות למבוטח זכות כספית כלפי צד שלישי בשל מקרה הביטוח. לכלל זה חריג אחד בלבד: הייתה החבות האחרת חבות הנובעת מחוזה ביטוח נוסף שברשות המבוטח, היינו, חבות של מבטח נוסף לשלם למבוטח תגמולי ביטוח בגין אירוע הנזק, לא יחול עליה עקרון התחלוף, אלא סעיף 59 לחוק שעניינו ביטוח כפל (שם, בעמ' 1099).

צמצום זכות התחלוף לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, כך שתחול רק כלפי צד שלישי החייב בנזיקין, יפטור מגוון צדדים שלישיים, מלבד המדינה, מחבותם כלפי המבוטח. כך למשל, מתוקף זכות התחלוף הקבועה בסעיף 62 רשאי מבטח, לאחר ששילם למבוטח את תגמולי הביטוח, לחזור אל צד שלישי בהתאם להוראות חוק השומרים, התשכ"ז-1967, אם הנכס ניזוק בעת שהיה אצל השומר. פרשנות לפיה הצד השלישי הוא אך ורק מי שבא בגדר "מזיק" תשמיט את הקרקע מתחת לתביעות המוכרות האלה.

העובדה שהמבטח קיבל דמי ביטוח (פרמיה) מאת המבוטח, אין בה כלום שכן לעולם מקבל המבטח דמי ביטוח ואילו המבוטח מצידו, הבחירה בידו אם לעשות ביטוח מסחרי שאין הוא חייב בו על-פי דין – ואם לאו. הבחירה לעשות ביטוח מסחרי, בנוסף לזה הסטטוטורי – מקום בו אין הדין כופה עריכת ביטוח כזה – מעידה, ברגיל, על אמונתו של המבוטח כי יש תמורה בעד התשלום וכי יתרונות עריכת הביטוח מחפות על העלות הנוספת. המבטח מצידו, נוטל על עצמו סיכון, כזה או אחר, בעריכת הביטוח; העובדה שסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח פותח בפניו את האפשרות לדרוש פיצוי או שיפוי מאת מנהל מס הרכוש אינה מאיינת את הסיכון, שכן נדרשים לו תכופות משאבים מגוונים כדי לממש את זכות השיפוי.

אשר לתקנה 3 לתקנות מס רכוש – זו אינה מונעת את זכות התחלוף – כהשקפתה של המדינה. נהפוך הוא, הוראתה מאפשרת את מימוש זכות התחלוף. הוראת תקנה 3 באה למנוע מן הניזוק קבלת פיצוי כפל, ובה ובעת, למנוע מן הצד השלישי – מנהל מס הרכוש – תשלום כפל לניזוק. היא אינה באה, בשום פנים, לגרוע מן הזכות של הניזוק כלפי מנהל מס הרכוש – היא באה רק לקזז מן התשלום לו זכאי הניזוק את הכספים שהוא מקבל בשל אותו נזק עצמו גם ממקורות אחרים – ובמקרה זה מחברת הביטוח. אין לנתב את הוראת סעיף 3 לתכלית המצמצמת המוצעת על-ידי המדינה – המטרה הסוציאלית, לאמור הוראה הבאה לסייג את הזכות לפיצוי אך ורק למקרים בהם נעדר מקור אחר לפיצוי לבד מן המדינה. על-פי לשונה, באה הוראת תקנה 3 להגביל את יכולתו של הניזוק לקבל לידיו תשלום ממס רכוש ולצמצמה רק להפרש שבין הנזק לבין הפיצוי שנשתלם מחברת הביטוח (או מאדם אחר). ניכוי תגמולי הביטוח מזכאותו של הניזוק פותחת בפני המבטחת את הזכות לתבוע ממס הרכוש החזר בגין תגמולי הביטוח ובה בעת למנוע מן המדינה כפל תשלום (לניזוק ולמבטחת) ולמנוע מן הניזוק כפל תשלום (מן המדינה ומחברת הביטוח).

יוער, כי טענות המדינה כנגד ההגיון שבעצם קיום זכות הסוברוגציה – אין להידרש אליהן, מן הטעם הפשוט והברור שזכות הסוברוגציה קיימת על פי דין וראויותה שוב אינה נתונה לדיון. הזכות קיימת וכל שנצטרך לו בית המשפט קמא היה לקבוע אם נתקיימו תנאיה. אלה נתקיימו כפי שהבהרנו ומשכך הזכות קמה.

כיוון שכך, אין אני נדרש לשאלה אם יש לראות במבטחת משום "ניזוק" כמשמעותו בחוק מס רכוש ובתקנות שהותקנו על פיו, שכן אפילו הייתי מגיע למסקנה שאין הדבר כך, ואיני אומר זאת, קמה לה זכות התחלוף מכוח הוראת סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח."

פסק הדין באתר בית המשפט.