עא (י-ם) 23768-05-11 איאד נתשה נ' מ.א בית וגן בע"מ
בית המשפט: המחוזי בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 13/3/2012
על ידי כב' השופטת: גילה כנפי-שטייניץ
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פס"ד של בית משפט השלום בירושלים אשר דחה את תביעתו של הנפגע לפיצוי על נזקי גוף לפי חוק הפלת"ד לאחר שהגיע למסקנה, כי לא עלה בידי הנפגע להוכיח כי התאונה במהלכה נפגע, מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפלת"ד.
רקע: מדובר בתאונה אשר אירעה תוך כדי עבודתו של הנפגע כאשר נפלה עליו כף של מלגזה ופגעה בו. הנפגע טען, כי התאונה בה נפגע היא תאונת דרכים, כיוון שכף המלגזה נפלה ופגעה בו כתוצאה מכך שהופלה על ידי מלגזה שהופעלה על ידי עובד אחר אשר לא היה בעל רישיון נהיגה, ועל כן צורפו לתביעה העובד וקרנית.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע, כי התאונה נשוא הערעור מהווה תאונת דרכים לפי הגדרתה בחוק הפלת"ד וזאת משום שנעשה שימוש בכוח המיכני של הרכב
מתוך פסק הדין:
"סיכום הדברים עד כאן הוא, שאנו סבורים שיש לקבל את טענת המערער, כי הונחה תשתית ראייתית מספקת לפני בית משפט השלום בנסיבות המקרה על מנת לקבוע שפגיעתו אירעה בנסיבות המהוות תאונת דרכים.
השאלה הבאה, על רקע מסקנה זו, היא על מי מן המשיבות לשאת בנזקיו של המערער. אין חולק על כך, שהמלגזה הייתה מבוטחת על ידי משיבה 2. אלא שמשיבה זו טענה בבית משפט קמא, שאירוע התאונה לא היה מכוסה על ידי פוליסת הביטוח שהוציאה. זאת בשל כך, שבמועד אירוע התאונה, רישיון הנהיגה של מר לוי, נשלל. בנסיבות אלה, כך טענה משיבה 2, שמי שצריך לשאת בנזקיו של המערער היא דווקא משיבה 4 - קרנית - וזאת מכוח סעיף 12(א)(2) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (סעיף 43 לסיכומי משיבה 2).
...
אשר לטעם הראשון שהעלתה משיבה 4, הרי שסעיף 12(א)(2) לחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים קובע, כי משיבה 4 תישא באחריות לפצות אדם שנפגע בתאונת דרכים, בין היתר, "אם אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה...". עניינו של סעיף זה בשאלת קיומו של ביטוח, ולא בשאלת קיומו של רישיון נהיגה. אכן, העדרו של רישיון נהיגה עשוי לשלול קיומו של ביטוח, בין אם קיומו של רישיון נהיגה מהווה תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי, ובין אם העדרו של רישיון נהיגה מהווה חריג לכיסוי הביטוחי. ואולם על מנת שניתן יהיה לדעת כי בהעדר רישיון נהיגה אין ביטוח, יש להגיש כראיה את פוליסת הביטוח שהוצאה. הנטל לעשות זאת מוטל על משיבה 2 שהנפיקה את פוליסת הביטוח למלגזה שהייתה מעורבת בתאונה. אלא, שמשיבה 2 לא הגישה כראיה מטעמה את פוליסת הביטוח שהנפיקה. היא הסתפקה בכך שהגישה תעודת עובד ציבור ממנה היא מבקשת ללמוד, כי במועד אירוע התאונה, רישיון הנהיגה של מר לוי נשלל. אלא שבכך אין די. כדי להוכיח כי בהעדר רישיון נהיגה אין כיסוי ביטוחי, היה על משיבה 2 להגיש את פוליסת הביטוח. הדבר לא נעשה על ידה, ומכאן שלא עמדה בנטל המוטל עליה.
ב"כ משיבה 4 הפנה בסיכומיו בבית משפט קמא ובעיקרי הטיעון לפנינו, לקטע מפסק דינו של בית משפט זה, בע"א 6055/99 קרנית נ' לוגסי' ואח', [פורסם בנבו], בו נאמרו דברים אלה: "המבטחת לא הניחה תשתית ראייתית להוכחת קיומו של תנאי, בין שמדובר בתנאי מוקדם לחבות ובין חריג לחבות, המתנה את החבות בקיומו של רישיון נהיגה בר תוקף ביד הנוהג. לשם כך היה על המבטחת להציג כראיה את הפוליסה שהוצעה על ידה לרכב נשוא הדיון, או, אם פוליסה זו אינה נמצאת בידה (כפי שטענה באת כוח המבטחת בפנינו), להגיש את הפוליסה הסטנדרטית וכן להציג ראיה שהפוליסה הרלוונטית הוצאה במתכונת הפוליסה הסטנדרטית". דברים אלה, מקובלים עלינו.
יוצא, אפוא, שלא עלה בידה של משיבה 2 להוכיח, כי פוליסת הביטוח שהנפיקה למלגזה, לא כיסתה את אירוע התאונה. בנסיבות אלה, מוטלת עליה החובה לפצות את המערער על נזקיו, ויש לדחות את טענת משיבה 2 כי על משיבה 4 לעשות זאת. הואיל וקיבלנו את הטעם הראשון שהעלתה משיבה 4, לא ראינו צורך לדון בטעם השני שהעלתה (ועניינו השאלה העובדתית לעניין אופן הפעלת המלגזה על ידי לוי), כמפורט לעיל. "
