כלים משפטיים להפחתת הונאות ביטוח החובה

שימוש בכלים משפטיים לשם הפחתת הונאות בתחום ביטוח החובה לרכב

מאת עו"ד ירון אליאס

המחקר נערך בחסות קרן מחקרים שליד אגוד חברות הביטוח

המחקר בתמצית

שאלת המחקר – האם חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 חל על פוליסת ביטוח החובה לרכב -  הינה בעלת חשיבות מכרעת לעניין הגדרת טיבו של הכיסוי הביטוחי הגלום בפוליסת ביטוח החובה לרכב, שכן חוק חוזה הביטוח כולל מספר רב של הוראות חשובות העשויות להשפיע באופן מהותי הן על היקף הפוליסה והן על תנאי מימושה. ודוק – כיום שוררת אי-בהירות ביחס לשאלה שבמוקד המחקר. אי-בהירות זו נובעת בעיקרה מהעובדה שעד לפני שנים מעטות התנהל שוק ביטוח החובה במתכונת שונה מזו שאפיינה את הביטוחים המסחריים הרגילים. חלק מהוראות חוק חוזה הביטוח - שבאו לענות על סוגיות המתעוררות במערכת יחסים ביטוחית-מסחרית רגילה - לא נמצאו רלבנטיות לענף ביטוח החובה, ולפיכך, כמעט שלא נעשה בהן שימוש בענף זה. כך לדוגמה, עד לשנים האחרונות, הליכי החיתום בענף ביטוח החובה לא כללו, בדרך-כלל, הצגת שאלון מפורט למבוטח אודות הסיכון הביטוחי הגלום בו. ברי כי במצב שכזה, ממילא לא התעוררו מחלוקות בין הצדדים לחוזה הביטוח בקשר לטיב חובת הגילוי הטרום חוזית של המבוטח ובקשר לתוצאות הנובעות מהפרתה. כידוע, מצב זה השתנה באופן דרמטי עם המעבר של שוק ביטוח החובה בישראל, במהלך השנים האחרונות, למסגרת תחרותית שבה הנפקת הפוליסה מלווה בהליכי חיתום. כך יוצא ששאלת הדין החל על הפרת חובת הגילוי הטרום חוזית של מבוטח בביטוח חובה, שהייתה רדומה בעבר, הפכה כיום לשאלה אקוטית ביותר. מחקר זה  מבקש אפוא להציב תשתית משפטית שתסייע לעוסקים בענף ביטוח החובה להגדיר את הדין החל על פוליסת החובה, ובכך לאפשר להם להעריך בצורה מדויקת יותר את הסיכויים והסיכונים הכרוכים בפוליסה זו, ולכלכל את צעדיהם בהתאם.

המסקנה הבסיסית העולה מהמחקר הינה כי חוק חוזה הביטוח חל על פוליסת החובה לביטוח רכב. מסקנה זו הושתתה על תשעה אדנים עיקריים: ראשית, המהות החוזית של פוליסת החובה. שנית, התשתית המסחרית של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. שלישית, הוראות חוק חוזה הביטוח עצמו, ובעיקר הוראות סעיפים 40 ו-73 לחוק חוזה הביטוח [1]. רביעית, כללי פרשנות החקיקה, ובעיקר הכלל שלפיו כי יש לחתור לפרשנות השומרת על הרמוניה חקיקתית, היינו, שיש לפרש חוק על רקע החקיקה כולה, והכלל שלפיו יש להתייחס אל חוקים שונים "מאותו עניין" כאל מקשה אחת, כאל מערך אחד, ולפרשם באופן שהם יתאמו זה את זה וישלימו זה את זה. חמישית, בדיקה אמפירית של פסיקת בתי המשפט העלתה כי הללו אינם מהססים לבחון את יחסי הצדדים לחוזה ביטוח החובה לרכב באספקלריה של חוק חוזה הביטוח ולהחיל על פוליסת החובה הוראות שונות מתוך חוק זה. שישית, יש יסוד לסברה כי אף מחוקק המשנה מכיר בתחולתו של חוק חוזה הביטוח על פוליסת ביטוח החובה. הכרה זו עולה מתוך דברי ההסבר לטיוטת הפוליסה התקנית לביטוח החובה לרכב. שביעית, התכלית המסחרית-סוציאלית של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והתכלית המסחרית-צרכנית של חוק חוזה הביטוח, משתלבות היטב זו בזו ומובילות לתוצאה דומה בעיקרה שעניינה מתן פירוש מרחיב להוראות הכיסוי שבפוליסת הביטוח. מכאן, שמנקודת המבט של תכלית החקיקה - אין כל מניעה להחיל את חוק חוזה הביטוח על פוליסת החובה לרכב, לצד החקיקה המיוחדת הנוגעת לביטוח רכב חובה גרידא. שמינית, החלת חוק חוזה הביטוח על ביטוח החובה לרכב, לצד חקיקת הביטוח המיוחדת שתחולתה מוגבלת רק לענף זה, עולה בקנה אחד עם עקרונות הביטחון, הוודאות, והשוויון במשפט. תשיעית, אף מנקודת מבט ביטוחית-ענפית, אין כל סיבה עניינית להבחין בין דיני הביטוח החלים על ענף ביטוח החובה לרכב לבין דיני הביטוח החלים על ענפים אחרים, וזאת במיוחד על רקע התמורות שחלו בשנים האחרונות בשוק ביטוח החובה לרכב והמעבר של שוק זה לפסים מסחריים מובהקים יותר המושתתים על תחרות חופשית מזה ועל חיתום קפדני יותר מזה.

המחקר נע סביב ארבעה צירים עיקריים. הציר הראשון נגע להיבטים הקוגנטיים והדיספוזיטיביים של חוק חוזה הביטוח. היבטים אלו עלו לדיון בכל מקרה שבו נתגלעה סתירה בין תקנה מיוחדת החלה על ענף ביטוח החובה לרכב לבין הסדר דיספוזיטיבי או דיספוזיטיבי למחצה (הסדר שניתן להתנות עליו רק לטובת המבוטח או המוטב) שבחוק חוזה הביטוח. השאלה שנשאלה בכל מקרה רלבנטי היא האם הדיספוזיטיביות של ההסדר הראשי (חוק חוזה הביטוח) מאפשרת למחוקק המשנה לסטות מאותו הסדר באמצעות תקנות. לשאלה זו, כפי שתואר בהרחבה במחקר, פנים לכאן ולכאן; המחבר ביקש לבסס את הטענה כי הדיספוזיטיביות של ההסדר הראשי מיועדת ומכוונת לצדדים לחוזה הביטוח ולא למחוקק המשנה, וכי אין לראות בה משום מתן היתר גורף למחוקק המשנה להתנות על הוראות החוק הראשי. הציר השני נגע לתכלית הסוציאלית של הסדר הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לכללי הפרשנות המיוחדים החלים על פוליסת ביטוח החובה לרכב נוכח תכלית זו, ולאופן שבו משתלבת תכלית זו עם התכלית הצרכנית של חוק חוזה הביטוח. בהקשר זה הובהר כי התכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים והתכלית הצרכנית של חוק חוזה הביטוח מובילות לתוצאה פרשנית דומה, שעניינה פירוש מרחיב של הכיסוי הביטוחי הגלום בפוליסת החובה לרכב. הציר השלישי נגע לשני הפנים הביטוחיים של פוליסת החובה לרכב – הביטוח האישי (המכסה פגיעת גוף של בעל הרכב או הנוהג בו בהיתר) וביטוח האחריות (המכסה פגיעות גוף שנגרמו לצדדים שלישיים). בהקשר זה נבחנו הוראות שונות של חוק חוזה הביטוח באספקלריה של הביטוח האישי ושל ביטוח האחריות, בנפרד, תוך חידוד ההבדלים בין הביטוח האישי לבין ביטוח האחריות הגלום בפוליסת החובה לרכב בהקשר של תחולת חוק חוזה הביטוח על פוליסה זו. הציר הרביעי נגע לטיוטת הפוליסה התקנית לביטוח החובה לרכב. בהקשר זה נבחנו שני עניינים עיקריים. ראשית, השאלה העקרונית בדבר יחסי הגומלין בין חוק חוזה הביטוח לבין הפוליסה התקנית לביטוח רכב חובה, אשר צפויה לקרום עור וגידים במסגרת תקנות הפיקוח על הביטוח. ושנית, הסדריה הספציפיים של הפוליסה התקנית ואת מידת התאמתם להסדרים הראשיים הקבועים בחוק חוזה הביטוח.

[1]סעיף 73 לחוק, שכותרתו "שמירת דינים", מורה כדלקמן: "הוראות חוק זה יחולו כשאין בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 או בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון". סעיף 40 לחוק, החותם את הוראות פרק א' לחוק, מורה כדלקמן: "הוראות פרק זה יחולו על כל סוגי הביטוח זולת אם יש בפרק אחר של חוק זה או בחוק אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון".