התובע מחויב להוכיח קיומו של ביטוח

תא (ת"א) 68249-07 עיריית תל-אביב נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 29/3/2012

על ידי כב' השופטת: ארנה לוי

עניינו של פסק הדין:  האם יש לחייב את חברת הביטוח הנתבעת (אליהו) בהתייחס לארוע הנדון בהשתתפות בתשלום פיצויים, בהתאם לפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד שלישי שלפי הנטען ע"י עריית תל-אביב כיסתה את אחריותה של העירייה?

רקע: המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת עובדתית ומתמקדת בשאלה, האם הוכח קיומה של פוליסת ביטוח תקפה למועד הארוע, בה אליהו הייתה שותפה.

בית המשפט דחה את התביעה וקבע, כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי אליהו השתתפה בפוליסה לתקופה  הרלוונטית לענייננו. כן נדחו טענות התובעים בדבר השתק ומניעות.

מתוך פסק הדין:

"יצוין, כי קיים פסק דין נוסף, מתאריך 15.6.11, המתייחס לשאלת השתתפותה של אליהו בפוליסה המכסה את אחריותה של עיריית תל אביב, שניתן בת.א. 2339/02 בבית המשפט המחוזי בתל – אביב, אך מפסק הדין שהוגש על ידי התובעים לא ברור מה היה מועד הארוע ובאיזו תקופה מדובר וגם הצדדים לא ציינו זאת. פסק הדין מתבסס על הקביעות בשני פסקי הדין שצוינו לעיל (פלונית ות.א. – 1273/00) וקובע כי הקביעות בשני פסקי הדין מקימות השתק פלוגתא. מכאן יש להסיק כי מדובר באחת מתקופות הביטוח שנדונו בשני פסקי הדין האמורים – תקופה ד', ה', ו' או ז' ולא בתקופות שקדמו לתקופה ד'.  "

"מטעם התובעים הוגשו תצהירים של עו"ד תמי לנגר, ראש מדור חבויות רכוש בשמגד במועד מתן התצהיר, 2009, ושל עמיחי הררי, המייעץ לעירייה החל משנת 2005 בנושאי ביטוח. יאמר כבר עתה כי מהתצהירים עולה כי הן עו"ד לנגר והן עו"ד הררי לא היו מעורבים אישית בהתרחשויות הרלוונטיות בזמן אמת, הם לא ערכו מסמך כלשהו המצוי בתיקים ואין להם ידיעה אישית על העובדות הרלוונטיות. טענת התובעים בסיכומיהם כי עו"ד לנגר "בקיאה בעובדות, בפרטים ובהתכתבויות משך שנים רבות...והאמור בתצהירה התבסס על ידיעתה האישית" אינה מתיישבת עם האמור בתצהירה של עו"ד לנגר עצמה וגם לא עם יתר הראיות והיא נדחית. תצהירי שני המצהירים מטעם התובעים מתבססים על המסמכים המצויים בתיקי התובעים, מסמכים שנערכו על ידי אחרים. מובאת בהם פרשנות המצהירים בדיעבד לגבי מסמכים אלו, ולא מעבר לכך."

"לאחר עיון בטענות הצדדים וחומר הראיות מסקנתי היא כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח, במאזן הסתברויות, כי אליהו הייתה שותפה בפוליסה לביטוח אחריותה של העירייה בתקופה הרלוונטית לארוע, היא תקופה ג'. לא הוכח כי האפשרות שאליהו הייתה שותפה בפוליסה זו מסתברת יותר מהאפשרות שלא הייתה שותפה. "

"על התובע תגמולי ביטוח ממבטחת להוכיח, כתנאי מוקדם, קיומו של חוזה, פוליסה בה מחוייבת המבטחת לתשלום תגמולי ביטוח, והדברים הם, כמובן, בבחינת מושכלות יסוד. בענייננו, התובעים לא הציגו פוליסה או מסמך כלשהו המעיד באופן ישיר על קיום פוליסה למועד הרלוונטי. מההתכתבויות עולה כי גם בשנת 1996, עת הוחל הטיפול בתביעת מעודה, לא הייתה בידי התובעים פוליסה לתקופה זו. יש להזכיר כי התובעים דנן הם המבוטח עצמו, גוף ציבורי גדול, ומי שמייצג את המבטחת המובילה בפוליסה, הלידר. על המבטחת המובילה מוטלת חובה מוגברת לפעול בשקידה, בזהירות ובנאמנות לטובת יתר החברות בפוליסה, מעבר לחובותיה כלפי המבוטח, בהיותה שלוח של יתר החברות המשתתפות (ראה: ע"א 7148/94 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' השמירה בע"מ, פ"ד נ(4) 567; י' אליאס, דיני ביטוח, כרך א', מהדורה שניה, 2009, עמ' 117). לטעמי, החובה לשמור מסמכים ולפעול בקפדנות ודייקנות, במסגרת ניהול הפוליסה והתביעות על פי הפוליסה, במיוחד כאשר מדובר על ביטוח גוף כמו העירייה, ביטוח הכולל גם בתי חולים וצפוי גם לתביעות קטינים, מוטלת באופן כבד ומשמעותי יותר הן על המבוטח והן על החברה המובילה, הלידר, מאשר על חברה אשר השתתפותה הנטענת היא 11%. בהעדר פוליסה ומקום בו החברה המובילה וכן המבוטח לא הקפידו לשמור הפוליסה או כל רישום מחייב אחר לגבי הפוליסה, הנטל להוכיח הטענה מי השתתף באותה הפוליסה ועם מי היו יחסים חוזיים, הוא, לטעמי, נטל מוגבר. טענות התובעים בדבר היפוך הנטל  במקרה זה אינן מתיישבות עם האמור לעיל ואינן מקובלות עלי.

נקודת המוצא של התובעים, בדבר קיום רצף ביטוחי זהה לאורך כל השנים, כאשר הטענה היא כי מדובר באותה הפוליסה, באותם התנאים, באותן החברות המשתתפות, פוליסה אשר הוארכה באותם התנאים משנה לשנה – לא רק שלא הוכחה, אלא שהראיות מלמדות ההפך."

 "התובעים טוענים טענות רבות בדבר מניעות אליהו לטעון כעת טענות בדבר אי השתתפותה בפוליסה, ובהן גם מניעות, הנובעת מהנחיות המפקח על הביטוח. למעשה, בהעדר ראיות על קיום יחסים חוזיים, מבקשים התובעים לכונן יחסים כאלו מכח השתק ומניעות. "

"איני סבורה כי, גם בהתחשב בהנחיות המפקח על הביטוח, יש לראות את אליהו כמושתקת וכמנועה מלהעלות טענות בדבר אי השתתפותה בפוליסה והעדר יחסים חוזיים עמה בתקופה הרלוונטית, גם אם לא העלתה טענה זו מיד בתשובתה הראשונה. גם איני סבורה כי עקרון תום הלב מחייב מסקנה זו. ובאשר להנחיות המפקח על הביטוח. ראשית, התשתית והתנאי המוקדם להחלת הנחיות המפקח על הביטוח הם קיום יחסי מבוטח – מבטחת. בהעדר חוזה ביטוח הרי שלהנחיות המפקח על הביטוח כלל אין תחולה. על מנת להסתמך על הנחיות אלו חובה היה על התובעים להוכיח, תחילה, קיום חוזה ביטוח עם אליהו. התובעים אינם יכולים להסתמך על הנחיות המפקח על הביטוח על מנת להוכיח את עצם קיומם של יחסים חוזיים וחוזה ביטוח. לא לכך נועדו ההנחיות. רק לאחר הוכחת חוזה הביטוח ניתן לטעון לתחולת ההנחיות. הן עצמן אינן בעלות כח אקטיבי לצור יחסים חוזיים יש מאין. מניעות והשתק הן טענות אשר, במהותן, הן טענות הגנה ולא מכשיר להולדת זכויות משפטיות חדשות. שנית, כפי שפורט לעיל, ההנחיות אינן חלות בכל מצב ובכל מקרה, באופן טכני ועיוור, ויש לבחון תחולתן באופן מהותי, לאחר בחינת כלל נסיבות העניין והשיקולים הרלוונטיים. בפסיקה נקבע, כאמור, כי מבטחת לא תהיה מנועה לטעון טענות כנגד הרחבת הכיסוי הביטוחי מעבר לזה שהיה בחוזה הביטוח מלכתחילה, גם אם לא טענה אותן קודם לכן. אם כך, קל וחומר שמבטחת לא תהיה מנועה מלטעון טענות בדבר היעדרו המוחלט של חוזה ביטוח, כאשר אם לא תוכל לטעון אותן, יווצר בינה ובין צד שלישי חוזה ביטוח, מקום בו לא היה כזה מלכתחילה. דווקא הדרישה מחברת ביטוח לטול על עצמה כיסוי ביטוחי, מקום בו כלל לא נכרת עמה חוזה בטוח, מנוגדת לעקרון תום הלב ולשיקולי צדק.

ואף מעבר להנחיות המפקח על הביטוח. על מנת לשקול את טענת המניעות מכח מצג יש לבחון גם את כלל נסיבות העניין, לרבות זהות הצדדים והתנהגותם. באשר לזהות הצדדים - אין מדובר במקרה בו קיים חוסר שוויון מובנה בין הצדדים, כאשר יש להגן על צד חלש מול צד חזק, או קיימים פערי מידע. להפך. המבוטח הוא עירייה, גוף ציבורי גדול אשר לשירותו מנגנון פקידותי ויועצים משפטיים, אשר יכול וצריך היה לשמור את הפוליסות שערך ולדעת מי היו מבטחיו לאורך השנים. כאשר מבוטח פונה למבטח בדרישת תגמולי ביטוח עליו לבדוק קודם לכן כי אכן מדובר במי שנכרת עמו חוזה ביטוח. לצד המבוטח עמדו מגדל ושמגד, אשר מייצגות את המבטחת המובילה בפוליסות שנערכו לעירייה לאורך השנים. על המבטחת המובילה היה לדעת מיהן החברות המשתתפות בכל תקופה ותקופה ולשמור בקפדנות את כל הפוליסות והמסמכים הרלוונטיים. התובעים ידעו כי אין ברשותם פוליסה לאורך כל הדרך וידעו כי אין ברשותם כל ראיה להשתתפות אליהו בפוליסה. למרות זאת, פנו לאליהו בדרישה. נסיבות אלו גם הן מביאות למסקנה כי אין למנוע מאליהו להעלות טענותיה בדבר העדר השתתפותה בפוליסה.

אחד מהשיקולים הרלוונטים הנוספים להחלת ההשתק מכח מצג כלפי מבטח, אשר אוזכר גם בקשר להנחיות המפקח על הביטוח, הוא יעילות משפטית ומניעת הוצאות למבוטח, נושא שניתן לראותו גם כחלק מנושא מאזן הנוחות. שיקול זה אינו חל בענייננו. אין מדובר בתביעה של מבוטח כנגד מבטחת, אשר לא העלתה את כל נימוקי הדחייה שלה מלכתחילה ולכן המבוטח לא יכול היה לשקול צעדיו לפני הגשת תביעתו ונגרם לו נזק. בענייננו, מדובר בתביעת צד שלישי כנגד המבוטח, אשר טופלה על ידי המבטחת המובילה, כפי שהיה צריך להיות ממילא. אליהו הודיעה עוד לפני הגשת התביעה לבית המשפט כי לא תשתתף בפוליסה. הנימוק לאי השתתפותה, אשר פורט לאחר מכן, כי אינה כלולה כלל בפוליסה, לא שינה את מצב המבוטח לרעה. גם אם נימוק זה היה נרשם מלכתחילה לא היו התובעים נוהגים אחרת. התובעים גם אינם טוענים כי נגרם להם נזק כלשהו עקב אי רישום נימוק זה מלכתחילה. הנזק היחיד לו נטען, הוא אי תשלום חלקה הנטען של אליהו בהסדר הפשרה ובניהול התביעה. נזק זה היה נגרם בכל מקרה, הן על פי מכתבי הדחייה הראשונים והן על פי טענת הדחייה הנוספת.

נסיבות נוספות ושיקולי צדק נוספים חלים בענייננו ומביאים, לטעמי, למסקנה כי אין להחיל את כללי ההשתק והמניעות כלפי אליהו. נזכיר כי המבוטח כלל לא פנה ישירות לאליהו לאורך כל השנים ובחר לנהל את המגעים באמצעות הלידר. הכל סמכו על הלידר, אשר, כאמור, חב חובות זהירות ונאמנות לכל הצדדים. לפיכך, מעשיה ומחדליה של מגדל, ושמגד לאחריה, רלוונטיים לענייננו לצורך בחינת התמונה הכוללת ובחינת התנהגותה של אליהו. התנהלותה של מגדל לאורך כל השנים התאפיינה ברצף של טעויות וניהול מרושל של התיק, תוך הטעיית אליהו: פוליסות לא נשמרו ולא ברור אלו ניסיונות נעשו לאתרן; נכתבו מכתבים, לגביהם נטען לאחר מכן כי הם שגויים, בהם נרשם כי אליהו אינה מבטחת ואף ניתנה הוראה להחזר כספים; נפלו טעויות ברישום מועד הארוע ורק לאחר שלוש שנים הודיעה מגדל לאליהו כי התברר לה בדיעבד כי טעתה בהודעותיה הקודמות. לכל אלו מצטרפת העובדה כי מגדל לא גילתה לאליהו כי אין ברשותה וברשות המבוטח הפוליסה הרלוונטית למועד הארוע. אם הייתה מגלה זאת מיד לכל החברות עם קבלת הדרישה, עוד בשנת 1996, ולטעמי חובה היה עליה לעשות זאת במסגרת חובותיה כלידר, אליהו הייתה בודקת הנושא מיידית, כך גם יתר החברות, וייתכן וניתן היה לחסוך ההתדיינויות לאחר מכן. ייתכן ואחת החברות הייתה מאתרת  את הפוליסה החסרה או מסמכים שילמדו על הפוליסה החסרה. דווקא התנהלות רשלנית ומטעה זו עשויה להקים השתק ומניעות כלפי מגדל, כך שלא תוכל לחזור בה מהמצג שיצרה כלפי אליהו, כי זו אינה משתתפת בפוליסה. התנהלות זו גרמה נזק לאליהו ושינתה מצבה לרעה, כפי שאליהו הודיעה, כיון כל מבטחי המשנה של אליהו לשנים אלו, לכל הפוליסות שלה, כבר לא היו קיימים לאחר מכן.  לעומת התנהגות מגדל עומדת, כאמור, אליהו, אשר סמכה לאורך כל הדרך על הלידר וסברה כי הלידר ממלא תפקידו נאמנה, פועל בתום לב, באופן מסודר וקפדני. אליהו לא האמינה כי תופנה אליה דרישה  להשתתפות  בהעדר פוליסה אשר מחייבת אותה. נראה, אם כן,  שדווקא הטענה כי אליהו צריכה, בנסיבות אלו, לשלם תגמולי ביטוח על פי פוליסה שאינה קיימת ואשר לאיש לא ידוע על קיומה, נטענת בחוסר תום לב. "