תאמ (חד') 27382-11-11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור
בית המשפט: השלום בחדרה
פסק הדין ניתן ביום: 5/4/2012
על ידי כב' השופט: נאסר ג'השאן
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את רשות מקומית בנזיקין בגין נפילת עץ המצוי בתחומה על רכב חולף, כאשר לא הובהרה הסיבה לנפילת העץ?
רקע: מדובר בתביעת תחלוף של חברת ביטוח אשר שילמה תגמולי ביטוחה למבוטחה לפי ביטוח המקיף בשל הנזקים שנגרמו לרכב עקב נפילת העץ בתחום המועצה המקומית.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"לצורך החלת הכלל "הדבר מדבר בעדו" ישנו צורך בהתקיימות שלושה תנאים, כפי שנקבע בפסק הדין שניתן לאחרונה ע"י בית המשפט העליון בע"א 6792/09אמג'ד מרעי נ' בית החולים המשפחה הקדושה (טרם פורסם - ניתן ביום 28.2.2011):
"סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מונה שלושה תנאים מצטברים לתחולת חזקת "הדבר מעיד על עצמו". כל תנאי בעל נקודת תצפית משלו. הראשון צופה על התובע ודורש את אי-ידיעתו או אי-יכולתו לדעת את נסיבות קרות הנזק. השני צופה על הנתבע ודורש ממנו שליטה מלאה על הנכס שגרם לנזק. השלישי צופה על המקרה ודורש כי נסיבותיו יתיישבו יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה. בהתקיים שלושת התנאים, "על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזק התרשלות שיחוב עליה".
כאשר בית המשפט מגיע למסקנה כי שלושת התנאים מתקיימים, מועבר נטל השכנוע לכתפיו של הנתבע, אשר נדרש לשכנע כי "לא הייתה לגבי המקרה שהביא לנזק התרשלות שיחוב עליה" וככל שכפות המאזניים מעויינות לאחר שקמה תחולה לכלל - יזכה התובע בתביעתו (לעניין העברת נטל השכנוע ולא נטל הראיה בלבד- ראו : ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן פד"י כ"ד (2) 229).
שאלה שהתעוררה בפסיקה והיא- מתי בוחן בית המשפט את התקיימות התנאים. נראה, כי אין עוד מחלוקת כי בית המשפט עושה זאת לאחר שהצדדים מסיימים להביא ראיותיהם- כולן (ראו : עניין נוימן הנ"ל, בעמוד 264; כן ראו : ע"א 8151/98 ביאטריס שטרנברג נ' ד"ר אהרון צ'יצ'יק ואח' פד"י נ"ו (1) 539 בעמ' 560) (להלן: עניין שטרנברג).
בעניננו, אין זה מובן מאליו כי התנאי הראשון מתקיים בעניננו, (ולפיו "לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה") שכן לאחר נפילת העץ צולם הוא ע"י המבוטח, ונראה כי ניתן היה לדעת מהן הסיבות שגרמו לנפילת העץ. נראה כי המבוטח עצמו חקר ודרש לגבי סיבות אלה, והוא ציין בהודעתו לחברת הביטוח כי העץ לא היה רקוב (לעניין אי תחולת התנאי הראשון - ראו האמור בפסק דינה של כבוד סגנית הנשיאה השופטת וסרקרוג שניתן בנסיבות דומות- נפילת עץ על רכב בפרדס חנה- בע"א 15084-02-11 מועצה מקומית פרדס חנה- כרכור נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ (טרם פורסם- ניתן ביום 30.10.2011).
אשר לתנאי השני הדרוש לתחולת הכלל, אף שספק אם מתקיים תנאי השליטה המלאה, מאחר ומדובר בעץ, אחד מיני רבים, המצוייים בתחום שיפוטה של המועצה, ולאור המסקנה אליה הגעתי לגבי תחולת התנאי השלישי - נכון אני להניח כי תנאי זה (השני) אכן מתקיים.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים- היא לגבי התקיימותו של התנאי השלישי- ולפיו "נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה". התובעת טוענת כי תנאי זה מתקיים ואילו הנתבעת טוענת כי תנאי זה אינו מתקיים בענייננו.
באשר לתנאי השלישי, טוענת התובעת כי נסיבות המקרה הן נסיבות "קלאסיות" לתחולת התנאי השלישי. "אדם הולך ברחוב ונופל עליו עץ" הוא אירוע המתיישב עם המסקנה שמי שמחזיק בעץ לא נקט באמצעי זהירות, שכן עץ אינו אמור ליפול, ועצם נפילתו, מתיישבת עם המסקנה כי מי שאחראי לטיפל בעץ זה, לא טיפול בו כראוי.
אקדים אחרית לראשית; לאחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי כי התובעת לא הוכיחה את התנאים לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", וזאת מאחר ולא הוכיחה תחולת התנאי השלישי. כידוע, על התובע להוכיח את שלושת התנאים ועליו להוכיח בראיות כי אותו מקרה "מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה". לטעמי, נכשלה התובעת להוכיח זאת.
...
בעניננו, אין חולקין כי התובע לא הביא ראיות סטטיסטיות - כלליות או ראיות קונקרטיות לגבי העץ מושא ענייננו, שיש בהן כדי להוכיח, כי נפילת עץ אלון בן 30 הנטוע ליד כביש שבו עוברים כלי רכב מתיישב, הסתברותית, עם המסקנה כי היתה רשלנות מצד מי שטיפל בעץ זה. איני יכול לקבל טענת התובעת, כי ניסיון החיים מלמד כי אירוע שבו נופל עץ מתיישב עם המסקנה כי המחזיק בו התרשל, שכן אין מסקנה זו מצויה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. עץ הוא מין הצומח. עצים "אחים" יכולים להתפתח באופן שונה, אחד יהיה ירוק יותר, גובה יותר או צפוף יותר. לא ניתן לצפות באופן וודאי כי עץ יעמוד על תילו או יקרוס תחתיו בחלוף מספר שנים מנטיעתו. בכל מקרה הדברים לא הוכחו ולא הוכח בפניי לדוגמא, כי מבין כל 10 עצי אלון שנופלים - יותר מחמישה נופלים בשל טיפול לקוי בהם ולא בשל מחלות או רקבון שלא ניתן לצפייה או טיפול. כאמור, אין בפנינו בניין רגיל אלא עץ דינמי המתפתח, החשוף למחלות או להשפעות הסביבה, ועל כן לא אוכל להסיק כי נפילת העץ מלמדת על רשלנות מצד המחזיק בו.
כאמור, התנאי השלישי מתקיים כאשר מוכח כי מסקנה אחת (הרשלנות) מסתברת יותר מהאחרת (העדר רשלנות), ולפיכך יש להביא ראיות, כאמור סטטיסטיות וכלליות, להוכחת טענה זו. לפיכך, הגעתי למסקנה כי לאור אי הבאת ראיות כלליות, מדעיות וסטיסטיות, לגבי הסיבות לשבירת עץ (ביום קיצי בחודש יולי) ולגבי האפשרויות שגרמו לשבירותו – לא הוכחה בפניי התקיימותו של התנאי השלישי. לפיכך אני קובע כי הכלל "התנאי מדבר בעד עצמו" אינו מתקיים בענייננו. "
"כאמור, לא הוכחה בפניי הסיבה בעטיה נפל העץ, ומשכך, איני יכול לקבוע כי הנתבעת התרשלה ולא נקטה אמצעי זהירות- שכן קביעה זו משמעותה הטלת אחריות מוחלטת על העירייה. ודוק, לא הוכח בפניי כי בשדרה זו נפלו עצים, לא הוכחה בפניי הסיבה בעטיה נפל עץ זה, לא הוכח בפניי כי באותו יום היו רוחות או כי העץ נפל ביום סגריר בשל מזג האויר. משכך, איני יכול לקבוע אם הטיפול אותו מעניקה המועצה- הנתבעת לעצים בתחומה מהווה טיפול סביר, או שמא, רשלני. התובעת אף לא הוכיחה כי ניתן היה למנוע את הנזק באמצעים שעלותם פחותה מתוחלת הנזק (ראו: דנ"א 4693/95 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול (טרם פורסם, ניתן 29.08.10) פסקה 64 לחוות דעתה של השופטת נאור; ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל פ''ד נח(2) 498), ועל כן אף אם לא נקטה הנתבעת כל האמצעים שביכולתם למנוע את הנזק, אין זה ברור כי היה עליה לעשות כן.
התובעת טענה כי לא הוכח כי הנתבעת נקטה באמצעים מתאימים לבדיקת העצים. לא אדרש לטענה זו, שכן אף אם אגיע למסקנה כי אכן ללא ננקטו פעולות מסויימות שהיה מקום לנקוט, משלא הוכח סיבת נפילת העץ, לא הוכח הקשר הסיבתי בין "העדר פעולות" לבין הנזק, מאחר ולא הוכח כי ביצוע פעולות מסויימות היו מנועות את נפילת העץ הספיציפי."