תא (חי') 4221-05 אבו שאח עולה נ' שחף אבטחה 1989 בע"מ
בית המשפט: השלום בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 15/4/2012
על ידי כב' השופט: אבישי רובס
עניינו הביטוחי של פסק הדין: האם הפוליסה לביטוח חבות מעבידים של חברת שמירה מכסה אחריות בגין הריגה של אחד השומרים המועסק על ידי מעסיקו, קבלן משנה שפרטיו לא פורטו בפוליסה?
רקע: המאבטח נורה למוות במהלך נסיעה של קבוצת מאבטחים במיניבוס לצורך ביצוע עבודות אבטחה. חברת האבטחה וחברת הביטוח אשר ביטחה אותה, טענו, כי התביעה כנגד חברת הביטוח, בכל הנוגע לכיסוי הביטוחי לקבלן המשנה התיישנה. עוד נטען, כי פוליסת הביטוח, אינה מכסה את חבותו של הקבלן שירה הואיל והוא לא היה קבלן משנה שלחברת האבטחה, המקרה איננו בבחינת "תאונה" הואיל ומדובר במעשה מכוון. עוד נטען, כי לא התמלאו תנאי הכיסוי הביטוחי, מאחר ושמם של המנוח ושל היורה לא דווח לחברת הביטוח וכי היורה לא קיים את תנאי הרישיון לאחזקת הנשק.
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין:
"הנטל להוכיח את יסוד הכוונה במעשיו של נואף, על כל רכיביו, מוטל על חברת הביטוח, כמי שמבקשת להסתמך על חריג המשחרר אותה מחבותה
...
בנוסף, נקבע כי יש לפרש את מושג ה"כוונה" פרשנות מצמצמת, ולא על פי מבחני המשפט הפלילי (דנ"א 8144/09 לעיל, א. ריבלין, תאונת הדרכים - סדר דין וחישוב פיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 243 וכן, י. אנגלרד, לעיל, בעמ' 83). לאור גישה רווחת זו, נפסק כי אין להחיל במשפט האזרחי את החזקה מתחום המשפט הפלילי לפיה, אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות הנובעות ממעשיו. אין די, אפוא, במודעות המבוטח ליצירת הסיכון, אלא, יש צורך ברצון מגובש לגרימת הנזק (ראה י. אליאס, לעיל, עמ' 955 והאסמכתאות המפורטות שם).
סיכומה של נקודה זו, הראל לא הוכיחה יסודותיה של כוונה חפצית של נואף לגרום למותו של המנוח או אפילו לפגוע בגופו. לא הוכח בפני כי נואף התכוון לפגוע במנוח, אלא, מדובר במעשה רשלני שלו, בקלות דעת, תוך משחק בנשק, אשר הביא לירי הקטלני. לפיכך, לא מתקיימים התנאים להפעלת סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, על מנת שתופטר הראל מחבותה על פי פוליסת הביטוח.
הגישה לפיה, מבטח יופטר מחבותו גם כאשר הנזק הינו תוצאה של רשלנות רבתי המבוטח, להבדיל מפעולה מכוונת שלו, באה לידי ביטוי בספרו של י. אליאס (לעיל) והיא גורסת כדלקמן:
"לדעתנו, קיימים מצבים שבהם יהיה מוצדק לשלול את זכאות המבוטח לתגמולים חרף העובדה שהתנהגותו אינה עולה כדי גרימה מכוונת של הנזק. כך לדוגמא, הכלל הביטוחי שלפיו אין המבטח חב בגין נזק שנגרם עקב רשלנות רבתי של המבוטח (המלווה ביסוד נפשי של פזיזות), ניתן להצדקה על יסוד שיקולים של תום לב ושל יעילות כלכלית (עידוד המבוטח להימנע ממעשים או ממחדלים העלולים לגרום להתרחשות נזק)" (שם, בעמ' 952).
אותה גישה, באה לידי ביטוי בספרם של מ. יפתח ור. חרל"פ, ששון - דיני ביטוח, מהדורה שניה, עמ' 154 - 155), כדלקמן:
"בין אם הפוליסה כוללת הוראה הפוטרת את המבטח מחבותו מחמת 'רשלנות רבתי' ובין אם היא כוללת תנאי פטור בשל רשלנות סתם של המבוטח, ובין אם אין היא כוללת כל הוראה בדבר רשלנות, כאמור, סבורים אנו כי מבטח יוכל לפטור עצמו מחבותו אם המבוטח נהג ברשלנות רבתי, אשר אמות המידה להחלתה נקבעו בפסקי הדין בפרשות וינברגר, סטארפלסט ו - טרביה הנ"ל. סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), מורה כי חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל. מכח הוראה זו ניתן לבסס את הפטור עת נהג המבוטח ברשלנות רבתי".
בע"א 418/74 עממית חברה לביטוח בע"מ נגד יורם וינברגר, פ"ד כט(1) 303 קבע בית המשפט העליון כי תניה בפוליסת ביטוח, המחייבת את המעביד לנקוט אמצעי זהירות לשם מניעת תאונות, אינה נוגדת את תקנת הציבור וכי דרגת הרשלנות שתפטור את חברת הביטוח מאחריותה כלפי המעביד על פי פוליסת הביטוח הינה דרגה חמורה של פזיזות ואי איכפתיות. אם הפקיר מעביד ביודעין את עובדיו בכך שחזה את הסכנה הצפויה להם אך היה אדיש לתוצאותיה, תוסר מעליו הגנת הביטוח. אך במקרים אחרים של רשלנות שלא יעלו כדי פזיזות ואי איכפתיות אין מקום לרוקן את הפוליסה מתכנה.
אלא, שבנסיבות העניין, אף שהוכח כי התנהגותו של נואף עלתה כדי רשלנות רבתי, אין בכך לפטור את הראל מחבותה על פי הפוליסה, וזאת משתי סיבות. האחת - הראל לא העלתה באף אחד מכתבי ההגנה שלה את הטענה לפיה, היא פטורה מחבותה עקב התרשלות רבתי של נואף, להבדיל מטענתה בדבר מעשה מכוון. משלא הועלתה טענת הגנה זו בכתב ההגנה, הרי שמדובר בהרחבת חזית אסורה והראל מנועה מלהעלותה בסיכומיה. שנית - כפי פורט לעיל, בית המשפט העליון אמנם קבל בפסיקותיו את הגישה לפיה, בנסיבות מסויימות בהן התנהגותו של מבוטח עולה כדי רשלנות רבתי, יופטר המבטח מחבותו. אולם, הוא יוכל לעשות כן, רק במדה וקיים חריג מתאים בפוליסת הביטוח. ראוי להדגיש, כי בפסק דינה בע"א 2016/00 קבלה אמנם כבוד השופטת נאור את גישתם של המלומדים יפרח וחרל"פ, בסוגיה העקרונית של פטור מחבות עקב התרשלות רבתי של המבוטח, תוך שהיא מפנה לספרם (מהדורה שניה). מנגד, נדחתה גישתם של הנ"ל, הבאה לידי ביטוי באותה פסקה אליה הפנתה כבוד השופטת נאור לפיה, מבטחת תהיה פטורה מחבותה, בין אם קיים בפוליסת הביטוח חריג ובין אם לאו. בית המשפט העליון קבע כי משלא קיים חריג בפוליסת הביטוח, לא קיים למבטחת פטור מחבותה. בענייננו, בפוליסת הביטוח שהוציאה הראל לא קיים חריג כלשהו, כגון אלו שנדונו בפסיקת בית המשפט העליון. משלא קיים חריג בפוליסה, ממילא, לא היה מקום לעורר את השאלה האם נהג נואף בהתרשלות רבתי ולכן, הראל אינה יכולה לפטור עצמה מחבותה.
הראל טענה בכתב הגנתה המתוקן האחרון, כי עילת התביעה כנגדה בכל הנוגע לחבותה על פי פוליסת חבות המעבידים התיישנה.
דין טענה זו להדחות. עיון בכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 3.4.2006 (אז צורפה סהר חברה לביטוח בע"מ - כיום "הראל" - כנתבעת נוספת), כמו גם בכתב התביעה המתוקן מיום 1.7.2007 (אז צורפו הוריו של המנוח כתובעים, מכח צו הירושה) מעלה, כי הטענה לפיה הראל בטחה את הנתבעים, לרבות נואף, הועלתה במסגרת כל אחד מכתבי טענות אלו. באותם מועדים טרם חלפה תקופת ההתיישנות של עילת התביעה כנגד חברת הביטוח. לכן, אני דוחה את הטענה בדבר התיישנות התביעה כנגד הראל בעילה הביטוחית.
סיכומה של נקודה זו, אני דוחה את טענת הראל בדבר התיישנות התביעה כנגדה.
הראל טענה בסיכומיה, כי היא פטורה מחבותה לאור הסייג הקבוע בעמ' 2 ברשימת פוליסת ביטוח חבות המעבידים (ת/2), הקובע כי "מותנה בזה כי תנאי מוקדם לכיסוי לפי פוליסה זאת הינו שחברת כח האדם המבוטחת הינה בעלת רישיון תקף על פי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, התשנ"ו - 1996, ותעמוד בכל דרישותיה". לטענת הראל, נואף שמש קבלן כח אדם שלה ומשלא קיים בידיו רישיון מתאים, פטורה המבטחת מחבותה.
דין טענה זו, כקודמתה, להדחות. ראשית, מדובר בטענה שכלל לא הועלתה על ידי שחף והראל בכתב הגנתן, הן גם לא הפנו לסייג זה שברשימת הפוליסה ולכן, מדובר בהרחבת חזית אסורה (לא די בעניין זה בטענה כללית בכתב ההגנה). להיפך, בסעיף 7 לכתב הגנתן, נטען כי גם שחף לא שמשה כחברת כח אדם.
שנית, הסייג הקבוע ברשימת הפוליסה (ת/2) נוגע אך לחברת כח אדם המבוטחת על פי הפוליסה. חמר הראיות שהוגש על ידי הצדדים אינו מוכיח, ולו לכאורה, כי נואף שמש עבור שחף כקבלן כח אדם, אלא, קבלן משנה לעבודות אבטחה. הא ותו לא. שחף והראל אף לא טענו בתצהיריהן כי נואף שמש כקבלן כח אדם.
אני דוחה את טענותיה של הראל וקובע כי הסייג בעמ' 2 ברשימת פוליסת חבות המעבידים (ת/2) אינו חל בנסיבות העניין.
הראל טענה בסיכומיה, כי היא פטורה מחבותה לאור הסייג הקבוע בסעיף 3 בעמ' 4 ברשימת פוליסת ביטוח חבות המעבידים (ת/2), הקובע כי "הכיסוי הינו אך ורק לעובדים המפורטים ברשימות שהועברו למבטח על ידי המבוטח". לטענתה, לא הועברו לידיה רשימות עובדים על ידי נואף, אשר העיד בעצמו כי טרם הארוע כלל לא ידע מי חברת הביטוח של שחף.
אין בידי לקבל טענותיה של הראל. נטל הוכחת החריג בפוליסת הביטוח מוטל לפתחה של הראל, כמבטחת. הראל בחרה שלא להביא לעדות נציג מטעמה, שיעיד בעניין זה. גם אם מדובר בהוכחת עובדה לפיה אין בידי הראל דווח מעין זה, נטל ההוכחה מוטל על כתפי הראל והיא לא עמדה בו. הראל אף לא ניסתה להוכיח עובדה זו באמצעות מי מנציגי שחף, שיעיד כי לא מסר לה רשימה של עובדיו של נואף, כמי שהועסק על ידה כקבלן משנה. אני דוחה, אפוא, טענותיה של הראל בעניין זה.
בנוסף, נטען על ידי הראל כי לפי סעיף 4, עמ' 4 לרשימת הפוליסה, "עובדי חברת כח האדם מכוסים אך ורק בזמן העסקתם אצל מזמין העבודה בהתאם לחוזים עם החברות השונות אשר ידווח עליהם לחברת הביטוח". לטענתה, במקרה דנן לא נחתם חוזה ולא דווח לה על חוזה מעין זה.
דין טענה זו להדחות. בכל הנוגע לפוליסת ביטוח, נקבע כי סעיף פטור בפוליסת ביטוח יש לפרש פירוש סביר. בנוסף, עצם העובדה שהראל היא שנסחה את הפוליסה פועלת לחובתה הנתבעת, וככל שקיימת עמימות בנוסח סעיפי הפוליסה, יש לשקול הפעלה של הכלל של "פרשנות כנגד המנסח". ככל שקיימת מחלוקת בנוגע לפרשנותו של הסעיף, במדה ופרשנות התובעים סבירה ומשתמעת מן הטקסט, הרי שהיא עדיפה"
נוסח הסעיף, גם אם הוא עמום במידת מה, מעיד על כך שהסייג מכוון למבוטחת העיקרית בלבד (שחף) ומכל מקום, רק למבוטחים שמשמשים חברות כח אדם. אם היתה בכוונת המבטחת לסייג את הכיסוי הביטוחי על פי חריג זה גם לקבלני משנה, חזקה כי היתה מנסחת את הסעיף בהתאם.
הראל הוסיפה והפנתה לסעיף 9 בעמ' 4 לרשימת הפוליסה (ת/2), "הכיסוי חל אך ורק בכתובת עסק מזמין העבודה, ואינו כולל כיסוי מעבר לשעות העבודה". לטענתה, הארוע נשוא התביעה לא התרחש בעסק מזמין העבודה (בין אם מדובר בשחף ובין אם מדובר באתר העבודה בקו התפר) ואף לא בשעות העבודה.
דין טענה זו להדחות. ראשית, גם טענה זו לא הועלתה בכתב ההגנה של שחף והראל. הנ"ל הפנו בכתב הגנתן למספר חריגים ספציפיים בעמ' 4 לרשימת הפוליסה והחריג בסעיף 9 הנ"ל נעדר מכתב ההגנה. לפיכך, מדובר בהרחבת חזית אסורה. שנית, רשימת הפוליסה מציינת במפורש בעמ' 5, תחת הכותרת "נסיעה לעבודה וחזרה" כי הכיסוי הביטוחי לחבות המבוטח כלפי העובדים ניתן גם בשעת המצאם בדרכם הישירה בין מקום מגוריהם לבין מקום עבודתם ולהיפך.
סיכום ביניים - חבותה של הראל על פי פוליסת ביטוח חבות המעבידים
הראל הוציאה עבור שחף פוליסת ביטוח חבות מעבידים (ת/2), הכוללת כיסוי ביטוחי גם לקבלני משנה שלה. הוכח בפני כי נואף שמש כקבלן משנה של שחף ולכן, אחריותו כלפי עובדיו מכוסה בפוליסה זו. אין חולק, כי נואף אחראי למותו של המנוח ולנזקי התובעים הנובעים ממנו ומשלא מתקיימים החריגים לחבותה של הראל בפוליסה, כמו גם החריג הקבוע בסעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, הרי שעל הראל לשאת בכל סכום בו יחוייב נואף (המעביד המבוטח) לשלם לתובעים"
