תא (ק"ש) 18944-11-09 יפה בן שטרית נ' עיריית קרית שמונה ואח'
בית המשפט: השלום בקריית שמונה
פסק הדין ניתן ביום: 18/4/2012
על ידי כב' השופטת: רבקה איזנברג
עניינו של פסק הדין: האם המועצה המקומית וחברת הביטוח שביטחה אותה בביטוח אחריות חוקית כלפי צד שלישי מוטלת אחריות לפצות אישה בגין נזקי גוף שנגרמו לה, כתוצאה מנפילה שארעה לטענתה, במהלך הליכתה על מדרכה, כאשר נתקלה ברשת ברזל שהיתה מונחת על המדרכה, איבדה שיווי משקל ונפלה.
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי המועצה המקומית אחראית לנזקי התובעת בניכוי 10% בשל רשלנות תורמת של הנפגעת עצמה.
מתוך פסק הדין
"אחריותה של המועצה- משקבעתי כי התאונה ארעה בשטחה של המועצה מצאתי להכיר גם באחריותה של המועצה להתרחשות התאונה. לעניין קביעת אחריות נזיקית בעילת הרשלנות, יש לבחון האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק (אחריות מושגית וקונקרטית), האם הופרה חובת הזהירות והאם הפרת החובה היא שגרמה לנזק.
מבחינת חובת הזהירות, הלכה פסוקה היא כי לרשות מקומית חובת זהירות כלפי המשתמשים ברחובותיה ובאזורים הציבוריים בתחום שיפוטה וכי הינה אחראית לתחזוקת המקרקעין באופן שלא יהיו בהם מכשולים בלתי סבירים וראה בעניין זה ע"א 862/80 עירית חדרה נ. אהרון זוהר ואח' פ"ד ל"ז 3 757 שם נקבע, כי לאור סמכויותיה הסטטוטוריות מוטלת על רשות מקומית חובת זהירות כלפי המשתמשים בדרכים בתחום שיפוטה וראה בדברי כב' השופט ברק שם:
"האם קיימת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין גוף שלטוני המפעיל סמכות סטטוטורית (כגון עיריה, או מועצה מקומית) שענינה בטיחות הציבור בכלל ובטיחותם של מבנים מסוכנים בפרט לבין ניזוקים שנפגעו (בגופם וברכושם) בשל אי שימוש רשלני בסמכות הסטטוטורית או בשל שימוש רשלני בה? האם גוף שלטוני כזה "צריך" לקחת בחשבון שהתרשלותו תפגע בניזוק? אין כל קושי להשיב בחיוב על שאלה זו מקום שהמבנה המסוכן מצוי בבעלותו ובחזקתו של הגוף השלטוני. הבעלות והחזקה במטלטלין או במקרקעין אשר יש בהם סיכון יוצרים חובת זהירות מושגית כלפי מבקר. מכאן חובתה של רשות דרכים למנוע נזק מפגמים בדרך (ע"א 144/60 פד"י טז, 209)".
גם לעניין חובת הזהירות הקונקרטית, אין ספק כי היה על המועצה לצפות כי רשת ברזל המונחת על המדרכה מהווה מכשול לעוברים ושבים. עיון בתמונות מעלה כי המדובר ברשת ברזל, אשר בקצה שלה מצויים זיזים בולטים והיא מרושתת באופן שבנקל הדורך עליה עשוי למעוד וליפול. משהוכח שמדובר במכשול משמעותי שהיה בתחומה של המועצה, עבר הנטל אל המועצה להוכיח כי עשתה את כל הנדרש לגלות את המכשול ולתקנו (ראה ע"א 760/81 נחלת יהודה נ. זדה פ"ד ל"ט (1) 19).
במקרה דנן, לא הציגה המועצה כל אסמכתא לנוהלי תחזוקה, או פינוי מפגעים מרחובותיה. המועצה לא הציגה כל נתונים לגבי תדירות עבודות הניקיון ופינוי מפגעים באזור התאונה, או לגבי עצם ביצוען. בהערת אגב יצויין כי המועצה גם לא הגישה כל ראיה כי דאגה לוודא כי המנהלת ,אשר לטענתה (שלא התקבלה), הואצלו אליה סמכויות התחזוקה,מבצעת עבודות אלו.
לפיכך, אני קובעת כי חלה על המועצה אחריות ברשלנות ועליה לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.
אשם תורם- לאחרונה סוכמה ההלכה בדבר אשם תורם בע"א 14/08 מנסור כמאל עבד אל רחים נ. פלסטניר ואח':
"האשם העצמי התורם מהווה הגנה למזיק, לא מפני האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו (י' אנגלרד, א' ברק ומ' חשין דיני הנזיקין- תורת הנזיקין הכללית, עמ' 236 (מהדורה שנייה, ג' טדסקי עורך, תשל"ז)). המבחן לקיומו של אשם תורם הינו כפול. על בית המשפט לבחון אם בנסיבות העניין נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה, שאם לא כן, תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית. דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ראו: ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח (1) 1, 21 (2003); ע"א 316/75 שור נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (1) 299 (1976); ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג (3) 343, 350-351 (1989); ע"א 2245/91 ברנשטיין נ' עטיה, פ"ד מט (3) 709, 723 (1995); ע"א 44/08 שירותי בראיות כללית נ' קסלר".
אינני מקבלת את טענת המועצה כי מאחר שמדובר באזור תעשיה, היה על התובעת לצפות מכשולים מהסוג הנדון. גם באזור תעשיה לא אמורים להימצא רשתות ברזל, מהסוג הנראה בתמונה, על מדרכות בהן פוסעים עוברים ושבים."
"לאור כל האמור, בנסיבות בהן למרות החשיכה בחרה התובעת לפסוע להנאתה באותו מקום (בהתאם לעדותה היה מדובר בצעידה ולא בצורך לעבור דווקא במקום ההוא), לא פסעה בזהירות מירבית ולכן לא הבחינה ברשת אשר לאור גודלה, סבורתני כי היה ניתן להבחין בה למרות החשיכה (לא נטען כי המדובר היה בעלטה), אני מעריכה את רשלנות התורמת של התובעת בשיעור של 10% בלבד. "
