(ת"א) 59711/07 נתן פרידמן נ' חברת עינת סוכנות לביטוח (1993) בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 29.04.12
ע"י כבוד השופטת: נועה גרוסמן
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של סוכן הביטוח ולחייב את סוכנות הגג לשלם לו עמלות בפוליסות שנמכרו באמצעותו כאשר, לטענת הסוכן, סוכנות הגג רשמה את עצמה כסוכנות בפוליסות אשר שווקו באמצעות הסוכן במטרה לרשום על שמה בלבד את כל העמלה?
רקע: השאלות שנבחנו ע"י בית המשפט הן:
בית המשפט קיבל את התביעה
מתוך פסק הדין
"במקרה שלנו, התובע היה הבעלים של כל הון המניות בחברה, ולמעשה בתחום העיסוק המקצועי שלו, דיני ביטוח, היה טשטוש תחומים בינו לבין החברה. טשטוש זה מצא ביטוי גם בכתב התביעה הנוכחי.
הנתבעים, שפעלו מול התובע בשנים הרלוונטיות, היו מן הסתם מודעים לכך, ולפיכך אין לשעות לטענותיהם כנגד התביעה במתכונת הנוכחית. התובע הוכיח כי עד שנת 2000 פעל במסגרת אישית, ומשנת 2000 העתיק את פעילותו האישית לפעילות של חברה בע"מ. במסגרת זו, יש לבחון את כתב התביעה. טענת הנתבעים במישור זה נדחית."
"על פי סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, במקרה כזה ניתן להרים את מסך ההתאגדות ולהגיע באופן אישי אל המנהלים ובעלי המניות שפעילותם האישית הכתיבה את פעילותה של החברה. בנסיבות שנוצרו כאן, נראה כי התביעה האישית מול הנתבעים 3-2 לא נבעה מכוונות סרק.
אני דוחה את עמדתם כי היה זה ניסיון להכפיש את שמם. במהלך העדויות הסתבר כי הנתבעים 3-2 היו מעורבים באופן עמוק בכל מערכת ההתקשרות עם התובע מראשיתה ועד לסיומה. גם אם הנתבעת היתה זו שחתמה על החוזים, הרי כל פעולות החתימה הופקו ונווטו על ידי הנתבעים 3-2, ברמה אישית כזו המצדיקה השתת חיוב אישי על שכמם. לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעים 3-2 כי הם אינם נתבעים נכונים בהליך זה וכי לא הוכחה עילת התביעה האישית נגדם."
"ביצוע השחלוף היה מותר בתקופה הרלוונטית. בעייתיות השחלוף הוכרה על ידי המפקח על הביטוח לא לפני שנת 2004. משמעות השחלוף הינה החלפת כיסוי ביטוחי בפוליסה, או אפילו פוליסה בשלמותה, בביטוח חלופי מקביל. נכון להיום, נקבעו כללים על ידי אגף שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, מכוחם יועבר למבוטח מסמך מקצועי המשווה בין הכיסוי לבין הפוליסות, ומבהיר את הנסיבות המקצועיות והענייניות בגינן מוצע השחלוף. כאשר המבוטח מחליף ביטוח קיים בביטוח חדש, עשוי להיגרם הפסד זכויות וכספים. הפסד הזכויות אפשרי כלפי המבוטח, אך גם כלפי סוכן הביטוח, שכן השחלוף מהווה למעשה העברת לקוחות מסוכן לסוכן, דבר שיפגע בזכויותיו של הסוכן המקורי.
...
כיוון שאין בידי התובע מסמכים, הדרך היחידה שלו להוכיח את גרסתו היא מתוך עדויות ההגנה דווקא, או מתוך מעט העובדות שיש בידיו, והן הנתונים של קבלת העמלות בשנים הרלוונטיות.
הנתבעים טענו כי המסמכים אינם בידיהם, והפנו את התובע לחזר אחר חברות הביטוח. בקשות מסוג זה אינן שגרתיות, הואיל והתובע אינו מוגדר עוד כבעל עניין בפוליסה, ועל כן אין לבוא עמו חשבון על כך שלא פנה אליהן בעניין זה. התובע התקשה להביא מסמכים לאישוש גרסתו, מסיבה הנעוצה בכך שהמסמכים לא היו בחזקתו ובשליטתו, וניסיונותיו לקבל מענה מהנתבעים נכשלו.
מכאן, היעדר המסמכים ביד התובע כשלעצמו, אינו אמור לעמוד לו לרועץ."
"אני מקבלת את עמדת התובע כי הנתבעים, יחד ולחוד, חברו כדי להפחית את שיעור העמלות שלו, ובדרך זו לחלק את הרווח בינם לבין המוכרנים ישירות, תוך הוצאתו ממעגל הזכאים. השימוש בקליקר ככסות למעשה לא יצלח, מה גם שמנוסח ההסכם עם קליקר מיום 23.3.03 עולה בבירור שהמכירה היא מכאן ולהבא, ואין בה כדי לגרוע מזכויות שנצברו על ידי התובע בעבר. "
"לאחר שקבעתי עקרונית כי התובעים זכאים לפיצוי מאת הנתבעים, וכי בוצע שחלוף שגרע מזכויות התובעים, ללא צידוק, נותר לדון בגובה הסכום שייפסק לתובע. במישור זה, אכן חסרים נתונים מדויקים. אין לדעת כמה פוליסות הוסבו לשמות אחרים ומה שיעור זכאותם של התובעים בגין הפוליסות האמורות.
כאשר בעל דין נמנע מלהציג בפני בית המשפט את הראיה הטובה ביותר שניתן להביא להוכחת העובדה אותה הוא מבקש להוכיח, פועל כלל הראיה הטובה ביותר לחובתו. משלא הוצגו מסמכים מקוריים שהיו יכולים להיות מוצגים על ידי הנתבעים, יש להקיש מכך כי הנתבעים ביקשו להסתיר את המידע מבית המשפט ומן התובעים. התובע חזר וביקש מן הנתבעים את המסמכים, ואלה התחמקו מהצגתם. ההתחמקות הזו אומרת דרשני.
בנסיבות אלה, בית המשפט רשאי להסתמך על ראיה משנית. הפער המשמעותי בין שיעור העמלות בשנים 2002-2001 מול שנת 2003, מהווה בעיני ראיה משנית הולמת.
על דרך של אומדנא, העמיד התובע את שיעור תביעתו על הסכום של 300,000 ₪. סכום זה מהווה פחות משליש מסכום העמלות שקיבל התובע בשנים 2002-2001. בהיעדר ראיה אחרת לסתור, מצד הנתבעים, נראה כי אומדן זה, בו נקט התובע בלית ברירה, הוא ראוי. פסק הדין הקלאסי בעניין זה הינו ע"א 355-80 – נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פד"י ל"ה 2, 800, בעמ' 803, שם קבע השופט ברק:
"לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר".
הסברתי לעיל את השיקולים לעריכת האומדן. בהיעדר נתונים סותרים על שיעור העמלות ושיעורי התחלוף, ההסתברות שהציע התובע מקובלת עלי ואני מאמצת אותה בזה על דרך של אומדנא דדיינא."
