משמעותו של סעיף הפטור בהסכם שמירה

תא (אש') 595-06‏ ‏ שמואל ישראל נ' ביטחון אזרחי

בית המשפט: השלום באשקלון

פסק הדין ניתן ביום: 10/5/2012

ע"י כבוד השופטת: סבין כהן

עניינו של פסק הדין: מהו היקף חבותה של חברת שמירה אשר שמרה על כלי רכב של התובעת באתר עבודה וכלי העבודה נגנבו או ניזוקו לאור סעיפי הפטור והגבלת האחריות שנקבעו בהסכם השמירה?

בית המשפט הכיר בסעיף הפטור שבהסכם השמירה וחייב את חברת השמירה לפצות את התובעים בסכום ההשתתפות העצמית בלבד.

מתוך פסק הדין:

"שני סעיפים עיקריים רלוונטיים לענייננו באותו הסכם. הסעיף הראשון, הינו זה הנוגע להיקף אחריותה של הנתבעת. על פי סעיף 11 להסכם:

"האחריות של הקבלן (הנתבעת) כאמור בסעיף 9 (סעיף העוסק בהצהרת הנתבעת כי היא מבוטחת בביטוחים כולל ביטוח אחריות מקצועית) היא עד לגובה ההשתתפות העצמית של החברה בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח של "החברה" (שמואל ישראל- כל ההערות שבסוגריים הן שלי- ס.כ.)".

הסעיף השני הרלוונטי הינו הסעיף המגביל את אחריותה של הנתבעת לעומת זו הקבועה בחוק השומרים. סעיף 10 להסכם קובע:

"מוסכם כי אחריות הקבלן בגין נזקי גניבה/פריצה תחול אך ורק במידה ושומר האתר או חברת השמירה התרשלו בביצוע מתן השמירה."

התובעים טוענים, כי הסכם זה אינו תקף ואינו חל על מערכת היחסים שבין הצדדים, שכן במועד אירוע הגניבה, בוצעה השמירה מטעם ביבי, על פי התקשרות שהתקשרה ביבי עם הנתבעת. התובעים מבקשים, לפיכך, בעניינו של האירוע נשוא התובענה, להחיל על האירוע את הוראות חוק השומרים ולא את הוראות ההסכם."

"מסקנתי היא לפיכך, כי במועד אירוע הגניבה, שמרה הנתבעת על כליהם של התובעים מכוח הסכם השמירה שעם ביבי ולא מכוח הסכם השמירה שעם שמואל ישראל."

מצאתי מקום לדחות טענתה של הנתבעת להעדר יריבות, בשים לב לכך שהסכם השמירה הוא עם ביבי ולא עם הנתבעת. בוזגלו אישר למעשה, כי התחייב כלפי התובעים לשמור על כליהם. לפיכך, משמשת הנתבעת כשומר משנה של ביבי. בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק השומרים, קיימת יריבות ישירה בין התובעים ובין הנתבעת, כשומר משנה ולכן רשאים היו התובעים לתבוע גם את הנתבעת, כשומרת המשנה.

אמנם, יכולים היו התובעים לתבוע גם את ביבי, כשומר העיקרי, אך הם בחרו שלא לעשות כן ושיקוליהם עמם.

נקודת המוצא של התובעים היא כי לאור העובדה שההסכם שבינם ובין הנתבעת לא היה בתוקף במועד ביצוע השמירה, אזי על מערכת היחסים שבין הצדדים ועל חובות הנתבעת כשומר- חלות הוראות חוק השומרים.

נקודת מוצא זו שגוייה, בפרט נוכח עדותו של מר בוזגלו בעניין.

ראשית, הוכחת אחריותה של הנתבעת והיקפה חלה על התובעים, על התובעים מוטל הנטל להוכיח, כי הנתבעת שימשה כשומר משנה של ביבי ועל התובעת להוכיח את תנאי השמירה."

"למעלה מן הנדרש, אומר, כי תנאי התקשרות דומים אף אושרו בעבר על ידי בתי הדין לחוזים אחידים (ראה תח"א (י-ם) 7/06 גילמור בע"מ נ. היועמ"ש, פ"מ תש"ן ב 45. ההיגיון העומד בבסיס סעיף ההחרגה בהיקף החבות הינו, כי חברת השמירה, כשמה כן היא, והיא אינה מהווה תחליף לחברת ביטוח. בסופו של דבר מדובר בהתקשרות מסחרית, שאלת היקף הפיצוי היא שאלה שבסופו של יום מוצאת ביטוי בשאלת מחירו של השירות שניתן- כאשר אין ספק, כי מקום בו היקפה הכספי של אחריות הנתבעת מצטמצם, גם התמורה החוזית מצומצמת.

כך ציין בית המשפט בעניין גילמור הנ"ל:

יש מבין הלקוחות שדי להם בגבולות אותו פיצוי ויש אחרים שיחליטו לבטח את רכושם בביטוח נוסף בגבולות כפי שימצאו לנכון. מן העבר האחר הספק ידע את גבולות אחריותו ויוכל לקבוע את התמורה שהוא מבקש אותה עבור המצרך או השירות, במחיר שווה לכל נפש. כאן נוסיף כי בסופו של דבר הספק דידן אינו חברת ביטוח, אלא ספק של מצרך או שירותים בלבד. צריך שהסיכון שהספק נוטל על עצמו יעמוד ביחס סביר לתמורה שהוא מקבל עבור המצרך או השירות. עוד נוסיף, כי בדרך זו נאפשר לספק לספק את המוצר או השירות באופן הטוב ביותר האפשרי, בתמורה הנמוכה ביותר האפשרית.

בנוסף, לאדם המבטח את נכסיו, יש אינטרס לשמור על הנכס, בין מכוח דרישות חברת הביטוח עצמה (ואין צורך לומר, כי בתי עסק רבים קשורים בחברת שמירה, על פי דרישות המבטח) ובין מכוח רצונו הוא למנוע הנזק הנגרם כתוצאה מגניבה, גם ברכוש מבוטח. בנוסף, הסיכון המכוסה בפוליסת ביטוח מקיף אינו רק סיכון של גניבה ובכלי רכב קיימים סיכונים נוספים המכוסים בפוליסה.

"עיון בפוליסת הביטוח של הנתבעת אף הוא מלמד, כי הנתבעת לא ראתה עצמה כתחליף לחברת ביטוח ועובדה היא, כי הגבילה את סעיף האחריות המקצועית שלה בסכום (100,000 ₪ לאירוע). .."

"מכוח האמור, מסקנתי היא, כי התובעים זכאים לכל היותר לשיעור ההשתתפות העצמית שאותה היו משלמים לו היתה המשאית מבוטחת...

ערה אני לכך, שישנם כלי רכב שאין זה משתלם לבטחם. גם מר בוזגלו העיד בעניין זה בעדותו. במקרה דנן, אין מדובר בכלים מהסוג האמור, אף לא נטען כך וראה דבריו של התובע לעיל. לכל הדיעות המשאית הינה כלי שמקובל לבטחו וגם התובעים העידו, כי הסירו את הכיסוי הביטוחי רק החל בתקופה בה החלה המשאית לעבוד באתר חברת החשמל, שגם שם ניתנה שמירה למשאית

בנוגע לנגרר, הרי שהתובע עצמו אישר, כי הנגרר היה מבוטח בביטוח מקיף, אלא שלטענתו, הנזק לנגרר לא היה גבוה ולכן לא תבע את חברת הביטוח.

הסברו זה של התובע בוודאי אינו מצדיק חיוב הנתבעות בפיצוי מעבר למוסכם בין הצדדים, כשבעניין זה, גם שאלת כפל הביטוח כפי שהועלתה על ידי התובעים בנוגע לפרשנות ההסכם, מצדיקה פיצוי שאינו מעבר לזה הנקוב בהסכם."

"בשים לכך, שמדובר בהסכם שיש בו כדי להחריג את חבותה של הנתבעת כשומרת וכאחראית בלעדית על הכלים בשעת השמירה, הנני סבורה, כי את הפטור שיש ליתן לנתבעת יש לפרש בצמצום, שאם לא כן, ישנו צמצום משמעותי של אחריות הנתבעת כשומרת שכר ואין למעשה תמורה של ממש כנגד התשלום המשולם בגין השמירה.

הנני סבורה, כי לא ניתן להגדיר את האירוע הנדון כאירוע בלתי צפוי שבגינו פטורה הנתבעת מלשלם עבור הנזק.

מטרת הצבת השומר הינה מניעת גניבות. במקרה דנן, לא ברור באיזו מידה היו השודדים חמושים, אך אירוע התפרצות כאשר הגנב נושא נשק אינו אירוע חריג ובוודאי שהיה על הנתבעות לצפותו. לפיכך, על רקע הסיכון הידוע, יש לבחון את התנהלות השומר בזמן אירוע הגניבה, כאשר מובן שאם לאחר שנעשו כל הפעולות שהיה בהן כדי למנוע את הגניבה- בכל זאת אירע שוד שלא ניתן היה למנוע אותו- לא ניתן יהיה להגדיר את האירוע כאירוע שיש חובה לפצות בגינו. אך החרגה כללית בכל מקרה של שוד, אינה נכונה ואינה ראויה."