ת"א 44914-06 בן עזרא נגד ביטח ישיר איי די איי
בית המשפט השלום: בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 17/5/2012
ע"י כבוד השופט: סגן הנשיא אליהו קידר
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של המבוטח אשר הוגשה נגד חברת הביטוח לאחר שעברו שלוש שנים מיום סילוק התביעה לחייב את חברת הביטוח לשלם לו את ההפרש שבין התגמולים אותם קיבל מחברת הביטוח לבין התגמולים אותם היה אמור לקבל אילו נערך הביטוח לפי התנאים שהיו בפוליסה של מבטח קודם והובטחו לו על ידי חברת הביטוח?
רקע: המבוטח טען, כי גילה שהתגמולים אותם קיבל מחברת הביטוח הם תגמולים נמוכים ומגיעים עד כדי מחצית מהתגמולים שהיו אמורים להשתלם לו על פי הפוליסה הקודמת בחברת הביטוח הקודמת בה היה מבוטח שנים רבות, ואותה עזב למען הצטרפות לפוליסת הנוכחית. התביעה הוגשה בעילות החוזית הביטוחית והנזיקית על פי עוולת הרשלנות.
בית המשפט קיבל את התביעה בשל העילה החוזית וקבע כי שיעור רשלנותו התורמת של המבוטח במקרה הנדון עומד על 30%.
מתוך פסק הדין:
"השתכנעתי כי בטרם חתימת שטר הסילוק והויתור- סבר התובע כי סכומי הפרק בגין מחלות קשות בפוליסה מטעם הנתבעת יהיו זהים לפוליסת מגדל.
...
כלומר התרשמתי כי נציג השירות קובי לא מבין כלל מה הסכום הנכון שהיה במגדל, טועה ומטעה את התובע בשוגג לגבי הפוליסה שנכרתה לו אצל הנתבעת.
משהבהיר התובע לנציג קובי את בקשתו להשוות סכומי הביטוח כפי שהיו לו במגדל, ומשנכרתה הפוליסה על ידי הנתבעת סבורני כי עלה בידי התובע להוכיח כאמור כי האמין שסכומי הביטוח בפוליסה שנכרתה לאחר הבהרותיו והדגשותיו מול הנציג קובי- יהיו זהים ורק הפרמיה משתנה עקב אובדן רכיב החיסכון."
"כתב הויתור עליו חתם התובע אינו יכול להיחשב ככזה שעה שהתובע לא ידע כי הוא מוותר על זכותו לתגמולים מופחתים על פי הפוליסה. כתב הוויתור כמוהו כחוזה ובהעדר ידיעה בפועל של התובע על סכומי הביטוח הקיימים ביחס למה שהובטחו לו, בהעדר כל הדרכה משפטית או הסבר מהנתבעת על זכויותיו, לא ניתן לקבוע כי יסוד גמירות הדעת התקיים בתובע לצורך קביעת הוויתור. "
" סבורני כי דין העילה החוזית להידחות מחמת התיישנות.
לא כך העילה הנזיקית. התובע טוען כי נציגי הנתבעת התרשלו כלפיו בכך שכרתו פוליסה לא מתאימה, הציגו מצג שווא בפניו והטעו אותו. התובע טוען כי הנתבעת לא ביצעה התחייבותה לגבי הכיסויים שהתחייבה כלפיו, לא ווידאה כי התובע אישר את הפוליסה ואף לא וידאה כי התובע קיבל הפוליסה לידיו. משכך לא מילאה את חובת הנאמנות כלפיו.
סבורני כי עלה בידי התובע להוכיח כי נציגי הנתבעת התרשלו כלפיו בדרך ניהול המו"מ ובכריתת הפוליסה. בכך שהטעו התובע בשוגג להאמין שרכש פוליסה עם תנאים זהים לפוליסה שהייתה ברשותו שנים רבות. ניהלו עם התובע שיחות רבות וארוכות אך לא וידאו כי התובע כאדם פשוט מבין מהו המוצר אותו רכש. ניהלו שיחות עם אדם אחר בנוגע לפוליסה של התובע ועמו למעשה חתמו העסקה. לא וידאו כי התובע קיבל הפוליסה. די בכך בכדי להורות כי הנתבעת לא מילאה את חובת הנאמנות כלפי התובע כלקוח, ולא נהגה בסבירות ובמידתיות שעה שההתקשרויות מטעמה נעשות אך דרך הטלפון- עובדה המצדיקה חובת וידוא גבוהה יותר."
"עם זאת אני סבור שיש צדק במידת מה בטענתה של הנתבעת לעניין אשמו התורם של התובע. התובע עצם עיניו במידת מה בכך שלא בדק בעצמו, ולא וידא את קבלת הפוליסה ולא עמד על זכויותיו כהלכה בעת חתימתו על שטר הסילוק. ועל כן אני סבור כי לתובע אשם תורם בשיעור של 30% מנזקיו. "
