דחיית ערעור לכיסוי נזק ע"י נהג צעיר

עא (ת"א) 24290-07-11‏ ‏ מעיין קאלו נ' תרסיס חב' לכימיקלים בע"מ

בית המשפט המחוזי: בתל אביב - יפו

פסק הדין ניתן ביום: 20/5/2012

מייצגים: המערער- עוה"ד חיים קליר, תרסיס חב' לכימיקלים בע"מ - עוה"ד ארז שניאורסון, אליהו חברה לביטוח בע"מ - עוה"ד ע. יוליש, ביטוח ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ  ופיטרמן שרה - עוה"ד גולני-אייזנברג

ע"י כבוד השופטת: רות לבהר שרון

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב אשר דחה את התביעה לכיסוי נזקי תאונה בשל העובדה שהנוהג ברכב היה צעיר מגיל 21, כפי שהיה מותנה בכיסוי הביטוחי לפי הפוליסה.

רקע: המערער טען, כי אי עמידה במגבלת הגיל אינה שוללת באופן אוטומטי את תחולת הפוליסה, בין היתר, לאור האמור בסעיפים 18-17 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

בית המשפט דחה את הערעור ואת הערעור שכנגד

מתוך פסק הדין:

" סעיף 18 לחוק קובע את הסעד שעומד למבטח מקום בו לא ניתנה הודעה כנדרש בסעיף 17 לחוק, ולפיו הודעה על החמרה מאפשרת למבטח לבטל את חוזה הביטוח [סעיפים 18(א) ו-(ב)], וכל זאת כשנודע על ההחמרה לפני קרות מקרה הביטוח.

לעומת זאת, כאשר נודע למבטח על ההחמרה רק לאחר קרות מקרה הביטוח עומדת למבטח זכות ההפחתה ולא זכות הביטול של חוזה הביטוח (או במקרים מסויימים פטור, כפי שיפורט להלן) (ראה ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך א, בעמ' 819 (2009) [להלן: "אליאס"]), וזאת לפי סעיף 18(ג) לחוק, שנוסחו כדלקמן:

"18. ...

(ג)        קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:

(1)     לא ניתנה הודעה לפי סעיף 17, והדבר נעשה בכוונת מרמה;

(2)   מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי".

עיננו הרואות כי הסעיף מעגן את עקרון התשלום היחסי, וקובע שני תנאים לפטור מוחלט של המבטח מחבותו: כאשר אי מתן הודעה לפי סעיף 17 מלווה בכוונת מרמה; או מקום שבו מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה גם בתמורה לפרמיה גבוהה יותר. אולם החרגות אלה אינן רלוונטיות לענייננו.

במקרה דנן, לא ניתנה הודעה על החמרת הסיכון, דהיינו על כך שיעשה שימוש ברכב על ידי נהג שגילו מתחת מ-21 שנים, כאשר לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בשינוי מהותי, ולמבטחת נודע על החמרת הסיכון רק לאחר קרות התאונה.

זאת ועוד, בענייננו נקבע כי תרסיס, שהיא המבוטחת, יידעה את אבי המערער בדבר האיסור על מסירת הרכב למי שגילו פחות מ-21 שנים, ולכן ספק אם במקרה זה המבוטחת התכוונה לבצע החמרה של הסיכון הביטוחי. על כן, במקרה דנן כלל לא מתקיימים הרציונאליים העומדים בבסיס סעיף 18(ג) לחוק ואין כל הצדקה להחילו במקרה דנן (ולר, בעמ' 461-460; אליאס, בעמ' 821).

העובדה כי במקרה דנן המבוטחת - תרסיס - לא רצתה להחמיר את הסיכון מאבחנת את המקרה דנן ממקרים אחרים, עליהם ניסה המערער להתבסס בטיעוניו, כפי שיפורט להלן.

המערער ניסה לתמוך טענותיו בפסק הדין שניתן על ידי בבר"ע 2236/06 שוקרון קלוד ואח' נ' שירביט ואח' [פורסם בנבו] (להלן: "פס"ד שוקרון"), אולם אין הנדון דומה לראיה. באותו מקרה, המבוטח שלח באמצעות סוכן ביטוח בקשה להרחיב את פוליסת הביטוח, כך שתחול גם על בנו, ורק עקב טעות בתום לב, הבקשה נשלחה לכתובת שגויה, זו הסיבה שבפס"ד שוקרון נקבע כי יש תחולה להוראות סעיפים 17 ו-18(ג) לחוק. לעומת זאת, בענייננו, אביו של המערער התיר לו לנהוג ברכב, על אף שידע כי הפוליסה אינה חלה על נהג בגילו ומבלי שנקט פעולה כל שהיא ליידע את חברת הביטוח באמצעות תרסיס על החמרה בסיכון ומבלי שניסה לשנות את תנאי הפוליסה. זאת ועוד, כאמור, המבוטחת - חברת תרסיס - כלל לא התכוונה להחמיר את הסיכון ורצתה לחסוך בפרמיה, לכן ביקשה להגביל את תחולת הפוליסה לפי התנאים האמורים לעיל. אין מחלוקת כי אף אחד לא הודיע למבטחת על החמרת הסיכון - לא תרסיס ולא אביו של המערער. כל זאת לעומת המקרה שנידון בפס"ד שוקרון, שם המבוטח היה מעוניין בהחמרת הסיכון ואף ביקש זאת והודיע על כך.

כך גם אין מקום להסיק מפסה"ד  ת.א. 22043/08 (שלום ירושלים) עבידת מוחמד נ' אינטרהום בע"מ [פורסם בנבו] (להלן: "פס"ד עבידת"), שם חברת אינטרהום רכשה פוליסת ביטוח לנהגיה, תוך הסכמה לתנאי שלפיו הפוליסה תחול רק על נהגים מעל גיל 30. בדיעבד הסתבר שאחד מעובדי החברה, אשר נהג ברכב שקיבל ממנה בהיתר, היה בן 28. בית המשפט קבע במקרה זה כעובדה שלא הייתה כוונת מרמה של המבוטחת, אלא טעות בתום לב מצידה, ולכן על חברת הביטוח לשלם פיצוי יחסי, בה בשעה שבענייננו תרסיס לא טעתה ביחס להגבלת הגיל בפוליסה, אלא מפורשות לא התירה למערער את השימוש ברכב.

אוסיף ואציין כי מבחינת מדיניות שיפוטית ראויה, אין מקום לאפשר למבוטחים מחד להחריג מהפוליסה במודע כיסוי ביטוחי לנהג צעיר במטרה לחסוך בפרמיה, ומאידך בפועל להתעלם מהחריג ולאפשר לנהג הצעיר לנהוג, ולהמתין ולראות אם נגרם נזק, ורק אם וכאשר קרתה תאונה ונגרם נזק, לדרוש קבלת פיצוי יחסי מכח סעיף 18(ג) לחוק. דבר זה נוגד את כוונת המחוקק שכן השימוש בסעיף 18(ג) נועד למקרים מיוחדים. יפים הדברים לגבי כל החרגה מכוונת מתנאי הפוליסה במטרה לחסוך בפרמיה, וכפי שציינתי בפס"ד שוקרון "כשלעצמי אני סבורה כי כאשר אדם רוצה לחסוך בפרמיה ובמודע אינו מודיע על החמרת הסיכון למבטח ומאפשר לנהג שאינו מורשה לנהוג - תהיה המבוטחת פטורה מלשלם לו" [פסקה 7 לפסק הדין].

למעלה מהדרוש יצוין כי העובדה שסביר להניח שהמערערת הייתה מסכימה לבטח גם נהג צעיר איננה רלבנטית, שכן ביטוח מטבעו מיועד לבטח את הסיכונים עליהם הוסכם ובהתאם תומחרה הפוליסה. ראה ע"א (ת"א) 2117/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עאסם מסארווה, [פורסם בנבו]. לא ניתן לקבוע חובה של מבטחת לשלם תגמולי ביטוח, על אף הפרת תנאי הפוליסה, רק כיוון שהיא הייתה מוכנה להתקשר באותו חוזה תמורת פרמיה גבוהה יותר, למעט בנסיבות ספציפיות דוגמת פסקי דין שוקרון ועבידת.

באשר לטענת המערער, לפיה אין תנאים מוקדמים בביטוח - סעיף 3 לחוק דן בתנאים מגבילים בחוזה הביטוח, כאשר לפיו על המבטח להבליט בפוליסה את התניות שמסייגות את חבותו, ו"ההנחה העומדת ביסודו [של סעיף 3] היא שניסוח בהיר של התניות והסייגים בפוליסה יאפשר למבוטח לעמוד על היקף הכיסוי שרכש ולכלכל צעדיו בהתאם" [ולר, בעמ' 233]. בענייננו המבוטח הוא זה שביקש להגביל את תחולת הפוליסה ואין מדובר על תניה שהמבטח הטמין בחוזה. עוד מציין ולר לעניין תנאים מוקדמים כי: "סעיף 3 חל גם על 'תנאים' לחבות המבטחת. ניתן להבחין בין שני סוגים של תנאים. תנאים מהסוג הראשון צריכים להתמלא עובר להתרחשותו של מקרה הביטוח כדי שהמבוטח יהיה זכאי לתגמולי ביטוח. אלו הם תנאים מוקדמים לזכאות לתגמולי ביטוח [...] כאשר תנאים אלו אינם מתקיימים, עלולה להישלל זכאות המבוטח לתגמולים." (ההדגשה שלי, ר.ל.ש) [ולר, בעמ' 238-237]. אם כן, מדובר בענייננו על הגבלות שהמבוטח עצמו ביקש להכניס לפוליסה, הגבלות אשר מהוות תנאים מוקדמים שמתנים את תקפות הכיסוי הביטוח: אין חולק כי בנסיבות מסוימות, הפרה של תנאי מוקדם לא תשלול באופן מלא את הכיסוי הביטוחי, אולם המקרה שבפנינו אינו עונה על הגדרת אותן נסיבות.

עוד יצויין, ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל, כי ספק רב אם קיימת יריבות בין המערער לבין המבטחת, שכן הפוליסה אינה על שמו, הוא לא המבוטח, הוא אינו אחד המוטבים, הפוליסה לא הוסבה על שמו, והוא לא קיבל הרשאה מתרסיס שהיא בעלת הרכב ובעלת הפוליסה לנהוג או לבקש החמרה בסיכונים - בודאי לא באופן רטרואקטיבי, לאחר שכבר ארעה התאונה בה הוא גרם לנזק. די היה בכך כדי לדחות את תביעתו.

לסיכום, בנסיבות המקרה דנן, כאשר המבוטחת ביקשה במפורש לערוך ביטוח לנהגים מעל לגיל 21 בלבד, ולא רצתה להחמיר את הסיכון, וכאשר המבוטחת יידעה את עובדיה, ובכלל זאת את אביו של המערער, על מגבלה זו - אין מקום להחיל את סעיף 18(ג) לחוק, ובצדק קבע בית משפט קמא כי אין במקרה דנן כיסוי ביטוחי, וכך גם בצדק נקבע כי תרסיס אינה חייבת בשיפוי המערער. ""