תא (חי') 6601-03-09 יעקב חנן נ' בטוח ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע''מ
בית המשפט: השלום בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 31/5/2012
מייצגים: המבוטח - עוה"ד חיים קליר ואח', ביטוח ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ - עוה"ד עזמי עודה ואח'
ע"י כבוד השופטת: כאמלה ג'דעון
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח לפצות את המבוטח בשל נזק שנגרם כאשר נהג ברכב בנו הצעיר של המבוטח כאשר הפוליסה לא כללה הרחבה לנהג צעיר מתחת לגיל 24 שנה, אולם הוסכם בין המבוטח לחברת הביטוח, כי הפוליסה תורחב ותכלול כיסוי ביטוחי כאמור, כל אימת שהתובע ירצה בכך במהלך תקופת הביטוח, בעלות של 50 ₪, לאחר מתן הודעה טלפונית לחברת הביטוח.
רקע: חברת הביטוח טענה, כי ההודעה ניתנה לה לאחר שכבר קרה מקרה הביטוח ועל כן, הביטוח לגבי התאונה אינו תקף.
בית המשפט דחה את התביעה נגד חברת הביטוח
מתוך פסק הדין:
"בטרם אדון בטענות הצדדים, אתייחס בקצרה להוראת סעיף 16 (א) לחוק חוזה הביטוח.
עינינו הרואות כי המחוקק ראה בחוזה ביטוח שנכרת לאחר קרות מקרה הביטוח שהוא נועד לכסות, כחוזה בטל מדעיקרא. זוהי הוראה מיוחדת במינה שכן המחוקק קבע קביעה נורמטיבית בדבר בטלות חוזה הביטוח בהתבסס על ראיות נסיבתיות, מבלי אף להיזקק לקיום עילות ו/או פגמים בכריתת החוזה המביאים לבטלותו. קביעה זו מבטאת את התכלית העומדת בבסיס חוזה ביטוח הצופה מטיבו פני עתיד, וכדברי כב' השופטת ארבל בע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל ואח' (פורסם בנבו)
"חוזה הביטוח, מעצם טיבו, וכל עוד לא הותנה אחרת בין הצדדים לחוזה, צופה פני עתיד הוא. קיומו מותנה בקיומו של סיכון שמקרה הביטוח יתרחש. ודאות לקרות הסיכון מנוגדת במהותה להגנה שמיועד חוזה הביטוח ליתן למבוטח. על כן, מקום שמקרה הביטוח ארע עובר לכריתת חוזה הביטוח, בטל החוזה מדעיקרא (ראו: ששון, בעמ' 238;אליאס, בעמ' 395; ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 834; ע"א 1530/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית, פ"ד נח(6) 822, 838)."
יודגש כי סעיף 16 (א) הינו הסעיף היחידי בחוק חוזה הביטוח שבו דיבר המחוקק על בטלותו של חוזה הביטוח מדעיקרא להבדיל מהיותו חוזה הניתן לביטול, והדבר אך מלמד כי המחוקק לא ראה בחוזה ביטוח מסוג זה כחוזה המבטא מפגש רצונות אמיתי בין הצדדים ככלל, וכחוזה העומד בתכלית יסוד דיני הביטוח בפרט. עוד יודגש כי לשון סעיף 16 (א) לחוק הינה לשון קטגורית שאינה מותירה שיקול דעת. אין היא מצריכה בחינת כוונה סובייקטיבית או אובייקטיבית של המבוטח ו/או המבטח, ואין בה כריכה עם מצב נפשי כזה או אחר של המבוטח ו/או המבטח, בדומה להוראות אחרות כדוגמת סעיפים 6, 7 ו-18 לחוק. "
"המסקנה היא אפוא שעל התובע רובץ הנטל להוכיח כי התאונה אירעה לפני רכישת ההרחבה על ידו. "
"על עובדה אחת לא יכולה להיות מחלוקת לדידי והיא המועד שבו נרכשה ההרחבה על ידי התובע. על פי פלט השיחות שהוצג (נ/4) עולה כי השיחה הטלפונית שבה הודיע התובע לנתבעת על רצונו בהרחבת הפוליסה התקיימה בשעה 16:01:13.
...
נותר אפוא להוכחה החלק השני של המשוואה והוא המועד שבו התרחשה התאונה בפועל.
לאור הטענות הסותרות וסמיכות הזמנים בין ההתרחשויות כמתואר לעיל, אין ספק כי על התובע רבץ נטל "מוגבר" להוכחת מועד קרות התאונה בפועל. אולם התובע לא הרים נטל זה, ולא הוכיח כי התאונה התרחשה לאחר השעה 16:00 כטענתו, ולא קודם לכן כטענת הנתבעת.
בנוסף, הנתבעת זימנה כעד מטעמה את אחד הנהגים שהיו מעורבים בתאונה, מר לחמני יוסף. עד זה מסר כי התאונה התרחשה בין השעות 15:30 ל-16:00 לכל המאוחר, ועדותו בהקשר זה לא הופרכה על ידי התובע.
בנוסף, בטופס ההודעה על קרות התאונה שמסר לנתבעת (נ/1), ציין התובע כי התאונה אירעה בשעה 17:00, וכך גם עשה בשיחה שהתקיימה בינו לבין נציגת הנתבעת ביום התאונה, ולשאלה מדוע נהג כך, לא ניתנו על ידו תשובות מניחות את הדעת.
המסקנה מכל האמור לעיל היא שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי התאונה אירעה לאחר רכישת ההרחבה על ידו ו/או כי הוא לא ידע על התרחשותה בעת רכישת ההרחבה, ומשכך, התוספת שהונפקה על ידי הנתבעת בטלה מדעיקרא, והנתבעת פטורה מלפצותו בגין הנזקים הנטענים על ידו במסגרת התביעה דנן.
התובע טוען כי התוספת שהונפקה על ידי הנתבעת והמתחילה מיום 25.9.08, אינה מוגבלת בשעה מסוימת. אי לכך, ככל שהנתבעת סבורה כי קיים סייג לכיסוי הביטוחי עקב כך שהתובע ביקש לרכוש את ההרחבה רק לאחר התאונה, עליה הנטל להוכיח זאת.
אין ממש בטענה זו. "
