תא (ב"ש) 4140-09 שנה כהן נ' הדר חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בבאר שבע
פסק הדין ניתן ביום: 30/5/2012
ע"י כבוד השופט: גד גדעון
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח, ע"פ פוליסות לביטוח חיים ואבדן כושר עבודה, שהוציאה למבוטחת?
רקע: המבטחת טענה, בין היתר, כי התביעה התיישנה מחמת הגשתה למעלה מ-3 שנים לאחר שהתרחש מקרה הביטוח, והכחישה את טענות המבוטחת לענין מצבה הרפואי, ולענין הפגיעה בכושר עבודתה. לענין זה טענה המבטחת, כי המבוטחת לא איבדה כלל את כושר העבודה שלה, ולחילופין, לא נגרם לה אובדן כושר עבודה בשיעור של 75%, ולא נבצר ממנה לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים להשכלתה, הכשרתה וניסיונה. המבטחת הדגישה, כי התובעת עובדת בפועל, חרף מחלתה. ובנוסף לכך טענה, כי המבוטחת לא הרימה את הנטל להוכיח טענתה, בדבר אי הכושר שנגרם לה, משלא הגישה חוות דעת מומחה ברפואה תעסוקתית, וכאשר המומחה מטעמה, התייחס רק לשאלת הקשר הסיבתי בין מחלתה ובין סיבוכי הריון או לידה.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"ההלכה הפסוקה קבעה, כי כאשר מדובר במחלה או נכות, מועד קרות מקרה הביטוח הינו "...המועד הראשון שבו יכלו לעמוד על קיומן – קבלת טיפול רפואי" (ע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל). כן נפסק שם, כי "...התשובה במישור הנורמטיבי היא ראשיתו של מרוץ ההתיישנות ביום מקרה הביטוח, הוא מועד קרות התאונה או פרוץ המחלה באופן הידוע למבוטח למקרים שבהם יש צידוק לקביעת מועד אחר קיימים, כאמור, סעיפי ההשעיה שבדין".
...
אשר לתביעה לתשלום פיצוי חודשי, בגין העדר כושר עבודה – במסגרת הסעיפים הרלוונטיים בפוליסות נקבע, כי הנתבעת תשלם לתובעת "...פיצויים חודשיים החל מתום התקופה כל עוד נמשך אי-הכושר המוחלט...". לענין זה יצוין, כי התקופה בגינה התחייבה הנתבעת בתשלום במסגרת הפוליסות (מקום שהיתה מקבלת את התביעה), טרם הסתיימה עובר להגשת התביעה. מכאן, שבכל חודש בו התקיימו בתובעת תנאי הפוליסה, לענין אי כושר עבודה מוחלט, קמה לה עילת תביעה חדשה, בגין אותו חודש. לפיכך, לא התיישנה התביעה לתשלום פיצויים, בגין שלוש השנים שקדמו להגשת התביעה, ואולם, התביעה בגין התקופה שחלפה מאז פרוץ מחלתה של התובעת, ועד שלוש שנים קודם התביעה, אכן התיישנה.
על התובעת רובץ הנטל, להוכיח קיום תנאי הפוליסה לתשלום פיצוי חודשי, ובכללן הטענה, לפיה נפגע כושר עבודתה של התובעת, בשיעור של 75% לפחות, והטענה, כי נבצר ממנה לעסוק בעיסוקה, עובר לכריתת הפוליסה, או בעיסוק סביר אחר המתאים להשכלתה, הכשרתה וניסיונה. סבורני, כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח טענות אלה. "
