רע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נגד . בויראת נעים ועבד אלחמיד בויראת
בית משפט: העליון
ההחלטה ניתנה ביום: 16/6/2012
על ידי כב' השופט: המשנה לנשיא (בדימוס) א' ריבלין
עניינה של ההחלטה: האם יש לקבל את הערעור על החלטת המחוזי בחיפה, שפסק בהחלטת ביניים, כי ממצאי חקירה פרטית שערך חוקר מטעם חברת הביטוח פסולים מלשמש כראיה במשפט המתנהל בין חברת הביטוח לבין התובע?
רקע: במהלך מתן העדות של החוקר בבית המשפט, עלה, כי בעת הקלטת השיחה שערך עם המבוטח, טרם הוסמך החוקר לעסוק בחקירות פרטיות, אלא היה בגדר מתאמן בלבד. על רקע זה ביקש בא-כוח התובע מבית המשפט לפסול את ממצאי החקירה מלשמש כראיות במשפט, וזאת בנימוק כי בניהול החקירה ללא רישיון הפר החוקר את חוק החוקרים הפרטיים ושרותי שמירה ואף הפר את חוק הגנת הפרטיות. בית משפט השלום בחדרה ובית המשפט המחוזי דחו את תביעתה של חברת הביטוח שביקשה לקבל את ממצאי דוח החוקר.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור
מתוך ההחלטה:
"האם במקרה שלפני קמה הצדקה לדון בערעור על החלטת הביניים עוד טרם ניתן פסק הדין הסופי בתובענה? סבורני כי התשובה לשאלה זו היא בחיוב.כידוע, תנאי ראשון לצמיחתה של עילת תביעה מכוח חוק הפיצויים הוא כי האירוע נושא התובענה מהווה "תאונת דרכים". רק מקום בו צלח התובע תנאי ראשוני זה ימשיך בית המשפט וידון בשאלת הפיצויים, שהיא על פי רוב שאלה מורכבת בדרך הדיונית – הקבועה לכך בחוק, בגדרה – נדרש בית המשפט לשמוע חוות דעת מפי מומחים רפואיים ולערוך חישובים לצורך כימות הפיצויים. תיאור העובדות מפי נהג הרכב, כפי שהוקלט על ידי החוקר, עשוי להשליך באופן ישיר על המסקנה המשפטית בדבר היות האירוע "תאונת דרכים", וכפועל יוצא – עשוי הוא להשליך על צורכו של בית המשפט להמשיך ולדון בשאלת הפיצויים. בנסיבות העניין, בהן המבקשת נתלית במידה רבה בראיות אלה, ראוי כי תינתן בידה הרשות כבר עתה לערער על החלטת הביניים לפיה אין המסמכים כשירים לשמש כראיה. דומני כי גישה זו מוצדקת גם מטעמי היעילות שהוזכרו לעיל, ולפיהם ניהול המשפט כולו בצל ההחלטה על פסילת הראיות עלול להתברר בדיעבד כמשגה, אשר יוביל לביטול פסק הדין ולקיום הליך הוכחות מחודש.
...
דין הערעור להתקבל. גם אם אניח כי החוקר מטעם המבקשת פעל בניגוד להוראות חוק החוקרים הפרטיים בעת השגת ממצאי החקירה – ואיני נדרש להכריע בעניין זה – אין הדבר כשלעצמו מוביל למסקנה כי פירות החקירה פסולים מלשמש כראיה במשפט. כשרות הראיה נבחנת בנפרד מחוקיות האופן שבו הושגה (ע"פ 115/82 מועדי נ' מדינת ישראל, פד"י לח(1) 197 (1984)). לאמור: אין הראיה נפסלת אך משום שלצורך השגתה הופר דבר חוק. אמנם, כלל זה אינו חזות הכל ונקבעו לו בחקיקה מספר חריגים. כך למשל, סעיף 13 לחוק האזנות סתר פוסל ממצאים שהושגו תוך הפרת החוק מלשמש כראיה בבית המשפט. הוראה דומה ניתן למצוא בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. אלא שלא כך בחוק החוקרים הפרטיים, בגדרו לא נמצאה כל הוראה הפוסלת ראיות שהושגו שלא כדין. משום כך סבורני כי לא היה מקום להורות על פסילת הקלטת והתמליל מטעם זה, ואף לא מן הטעם כי הן הושגו תוך הפרה לכאורה של כללי האתיקה החלים על חוקרים פרטיים.
מדברים אלה אין להסיק כי הפרת חוק החוקרים הפרטיים נותרת לעולם ללא מענה וכי איש הישר בעיניו יעשה. אלא שהתרופה להפרת חוק החוקרים הפרטיים אינה מצויה במישור הראייתי, כי אם במישור המשמעתי והפלילי (וראו לעניין זה סעיפים 25 ו- 30 לחוק החוקרים הפרטיים).
המשיב טוען גם כי החוקר הפר בפעולותיו את חוק הגנת הפרטיות, וכי גם מטעם זה ראוי להורות על פסילת הקלטת והתמליל. טענה זו לא נדונה בהחלטת הביניים שניתנה בבית משפט השלום, ואף לא בהחלטת בית המשפט המחוזי. משכך, סבורני כי אין מקום לדון בה לראשונה בגדרי הערעור דנן. יתרה מכך, יאמר כבר עתה כי מקום בו משיב הנחקר מרצונו החופשי לשאלות שמציב בפניו חוקר בתחום האזרחי – אפילו הציג עצמו החוקר כ"סוכן" מטעם חברת הביטוח – ספק אם יש מקום – בהיעדר נסיבות נוספות – לטענה כי בעצם הקלטת השיחה יש משום פגיעה בפרטיות הנחקר. יצויין כי עם קרות מקרה ביטוח מוטלת על המבוטח החובה לשתף פעולה עם חברת הביטוח לצורך בירור חבותה, ובכלל זה מחובתו לענות על שאלותיה בדבר נסיבות התרחשות התאונה (וראו לעניין זה סעיפים 24-22 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981). מכל מקום, המשיב בענייננו לא הראה כיצד נפגעה פרטיותו בעת שהשיב הנהג לשאלות החוקר."
ההחלטה באתר הרשות השופטת.