ע"א 10752/06 שוקי טל נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ ואבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 28/6/2012
ע"י כבוד השופט: ח' מלצר ובהסכמת המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין והנשיא א' גרוניס
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שדחה את תביעתו של המערער לפיצויים בגין תאונת דרכים. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתה של חברת הביטוח מגדל, וקבע, כי המערער נהג ברכב, בו אירעה התאונה, לאחר שרישיונו נפסל על-ידי בית משפט לתעבורה, ובתקופת הפסילה.
רקע: בית המשפט המחוזי קבע גם, כי החלטה שיפוטית במסגרת הליכים שיזם המערער, כתריסר שנים לאחר פסילת רישיונו, לפיה – בהסכמת המדינה – בוטל רכיב הפסילה בגזר הדין של בית המשפט לתעבורה – אין בה כדי לשנות מן המסקנה שהמערער אכן נהג בתקופת פסילה.
בית המשפט העליון דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
"משנסתיים ההליך הפלילי כנגד המערער, חודשה שמיעת הראיות בתביעתו של המערער, שבסיומה הגישו הצדדים את סיכומיהם, אשר התמקדו בשאלת תוקף רישיונו של המערער ביום התאונה. אף שתיק התעבורה בוער זה מכבר, נוכח חלוף הזמן בין מועד התאונה לבין מועד הגשת התביעה, עלה בידי מגדל להציג מסמכים שונים הנוגעים לתיק התעבורה, והמלמדים לכאורה על כך שהמערער לא היה בעל רישיון תקף במועד התאונה. שתיים מן הראיות המרכזיות היו תעודות עובד ציבור של גב' צין, שנזכרה לעיל, ושל המזכירה הראשית בבית המשפט לתעבורה, גב' חנה סרגוסי, שנחקרו שתיהן אף בבית המשפט. מתעודות עובד הציבור ומעדויות השתיים עלה כי המערער הורשע בתיק התעבורה בנוכחותו, בתאריך 5.7.1988, ונגזרו עליו עונש פסילה וקנס בן 400 ש"ח; המערער ביקש לעכב את ביצוע תשלום הקנס עד לתאריך 1.8.1988; שילם את הקנס באותו מועד, אך לא הפקיד את הרישיון, ומניין השלילה בת חמישה החודשים החל להימנות מיום לאחר פקיעת רישיונו, בתאריך 16.9.1989, קרי – כחודש ומחצה בלבד לפני התאונה."
"בפתח הדיון בטענות הצדדים אזכיר את ההקשר המשפטי העומד בבסיס המחלוקת – הוראת סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד.
סעיף 7 לחוק הפלת"ד קובע רשימת נפגעים שאינם זכאים לפי אותו חוק, ובכלל אלו נכלל:
"(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו, למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה".
משמעותה המעשית של הוראת חוק זו היא מרחיקת לכת: מי שנוהג ללא רשיון חשוף כאמור לכך שהוא ייאלץ לשאת בנזקיו שלו ואף של ניזוקים אחרים, וזאת בנוסף לכך שהוא מבצע עבירה פלילית (ראו: סעיף 67 לפקודה).
בית המשפט המחוזי הנכבד קבע, מבחינה עובדתית, כי המערער נמנה עם אלו שרישיונם נפסל, ואף שהוא ידע בפועל על הפסילה, שכן הוא נכח במעמד בו בית המשפט הורה על פסילת הרישיון. על אף כל זאת – הוא החליט לנהוג. מכאן הסיק בית המשפט הנכבד שהמערער איננו זכאי לפיצוי מכוח חוק הפלת"ד, ופוליסת הביטוח שהוציאה מגדל – איננה חלה על המערער. נבחן עתה את השגותיו של המערער על קביעות אלה.
...
השגות אלה של המערער דינן להידחות, כבר מן הטעם שהמערער איננו מציג כל טעם מבורר לסטייה מן הכלל לפיו ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בממצאי עובדה, שקבעה הערכאה הדיונית. בפרט כך כאשר בית המשפט המחוזי הנכבד הקדיש דיון מקיף וממצה בפסק דינו לשאלת פסילת הרישיון, בחן ביסודיות את המסמכים הרבים, הקריפטיים בחלקם, ניתח את עדויות העדים הרלבנטיים, וקבע את שקבע.
החלטתה זו של המדינה, וזיכויו של המערער עקב כך, אינם מהווים ראייה בגדרי התביעה האזרחית לכך שהמערער לא ידע ב"זמן אמת" על קיומו של תיק התעבורה (עיינו: פסק דיני ב-ע"א 9057/07 אפל נ' מדינת ישראל(טרם פורסם; 2.4.2012)).
מן האמור עד הנה עולה בבירור כי המערער נהג ללא רישיון, ביודעו היטב כי הוא עושה כן. בהקשר זה ראוי להזכיר גם את העובדה כי המערער הגיש את תביעתו כשבע שנים לאחר פסילת הרישיון והתרחשות התאונה. לא מן הנמנע כי הוא עשה כן מתוך תקווה (שהתממשה) כי תיק התעבורה יבוער ולא ישמש כראיה לחובתו. עם זאת "טביעות האצבע" של אותו תיק תעבורה נותרו, מגדל איתרה אותן בעבודת נמלים, ומשסיימה את מלאכתה – ניצבו בפני בית המשפט ראיות לכך שטענת המערער לאי-ידיעתו על פסילת רישיונו – לא היתה מבוססת. המערער המשיך לעמוד על טענתו, נעדרת התימוכין הממשיים, חרף הראיות שנערמו לחובתו, וחרף תהיותיו של בית המשפט המחוזי במהלך הדיונים על ההצדקה להתנהלותו זו של המערער. עתה מנסה המערער לנהל עוד קרב מאסף, ולחפש בפסק הדין, מושא הערעור, רבב שאין בו.
המקרה שבפנינו שונה באופן מובהק. כפי שהטעים בית המשפט המחוזי הנכבד, פסק הדין בתיק התעבורה לא בוטל משום שבית המשפט מצא כי הוא ניתן בחוסר סמכות, אלא משום שהמערער – בלא ליידע את מגדל– עתר לביטול רכיב הפסילה (נוכח סברתו כי יהיה בכך כדי להחזיר את תביעתו האזרחית למסלולה). המדינה – מפאת אי-הכרת מלוא הפרטים, כך נראה – הסכימה לכך, ובית המשפט אישר את הסכמת הצדדים.
נסיבות מקרה זה אינן דומות איפוא לאלו שעלו שבעניין דהן, אלא קרובות הרבה יותר לאלו שבעניין מובסיסיאן(רע"א 4288/04 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עזבון המנוחה לובה מובסיסיאן ז"ל(לא פורסם, 31.10.2007)), שנפסק מפי חברי, המשנה לנשיא (בדימ'), השופט א' ריבלין. שם נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים בתקופת פסילה, עתר בהצלחה לבית המשפט לתעבורה לאחר שנים בבקשה לבטל את רכיב הפסילה בגזר הדין שבגדרו נפסל רישיונו, אך ורק על מנת שיוכל להעביר את נטל הפיצוי לכתפי חברת הביטוח. בעניין מובסיסיאןנמצא כי אין בנסיבות אותו מקרה הצדקה ליתן פועל רטרואקטיבי לפסק הדין המבטל את רכיב הפסילה ולראות בנהג כמי שנהג ברישיון במועד התאונה. ראו גם: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים, תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 522 (2012). זה המצב אף בענייננו, שכן בפועל– במועד התאונה – המערער אכן נהג ברכב כשלא היה בידיו רישיון תקף לנהוג בו."
פסק הדין באתר בית המשפט העליון.
