קביעת מוטבים בצוואה גוברת על הפוליסה

תע 660/09. ע.בוא.ב נגד. י.ח, א.מ.אול.ח

בית המשפט: לענייני משפחה בבאר שבע

ההחלטה ניתנה ביום: 3/7/2012

ע"י כבוד השופטת: רותם עיאש

עניינו של פסק הדין: האם הוראות צוואתו של אדם, תקפות ביחס לשינוי מוטבים בפוליסה בחברת ביטוח, כאשר הובאו לידיעת חברת הביטוח רק לאחר פטירתו?

רקע: המוטבים הרשומים בפוליסות הביטוח של שתי חברות הביטוח הם שלושת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים (הוראה זו ניתנה טרם נישואיו השניים וטרם הולדת בנו הרביעי). על פי הוראות צוואת המנוח, ביקש המנוח לחלק את הכספים המגיעים לו מאותן חברות ביטוח, בחלקים שווים בין ארבעת ילדיו ורעייתו, קרי בחמישה חלקים שווים ביניהם.

התובעים הם אלמנת המנוח ובנו הקטין מנישואיו השניים, הטוענים כי הודעת המנוח באמצעות צוואתו, תקפה אף אם נמסרה לחברת הביטוח לאחר פטירתו ויש מכוחה לשנות את רשימת המוטבים בפוליסות ביטוחי החיים של המנוח.

בית המשפט קיבל את התביעה

מתוך פסק הדין:

"בשאלה האם הודעה בדבר שינוי מוטבים באמצעות הוראות צוואה, צריכה לעבור בחייו של המצווה, או האם יהא לה תוקף, גם אם הועברה לאחר פטירת המצווה, ישנה מחלוקת פוסקים וכמפורט להלן:

א.  בענין עיזבון המנוחה הילה יפה נ' שוורץ ואח' הנ"ל בפסק דין מיום 1.9.1991  נקבע:

"השאלה היא, האם הודעה כאמור צריכה הייתה להגיע אל הקופה, כחייבת, עוד בחייה של המנוחה, הנושה, או האם ההודעה יכלה להגיע אל הקופה, כפי שהגיעה בפועל, גם לאחר פטירתה של המנוחה.

...

הודעתו של הנושה לחייב מגלמת בתוכה את האינטרס שלו, שייעשה ברכושו כרצונו, לאחר פטירתו. הכלל הרחב מחייב להעדיף אינטרס זה. יחד עם זאת, העדפה זאת צריכה להיבחן במבחן המעשה, שלא מתוך התעלמות מן העובדות הנגלות במציאות, חדשות לבקרים. לעתים קרובות, הודעות כאלו מעוררות קשיים רבים, שכן נפקותה של ההודעה לחייב, כמו מימוש האינטרס של המוטב, מושגים לאחר פטירתו של הנושה.

...

(ד) לדעתי, יש להבחין בין הודעה רגילה לבין הודעה בלתי ישירה, הכלולה בצוואה. מקור ההבחנה הוא בדרישה לאותנטיות של ההודעה ובדרישה הנוספת, שהיא תשקף את מידת הרצון החופשי של הנושה לעשותה. השאלה אינה מתעוררת כלל בהודעה רגילה, הניתנת לחייב עוד בחייו של הנושה. תוכנה של הודעה כזאת ניתן לאימות ללא כל קושי, כך שיישמרו לא רק האינטרס של הנושה לעשות ברכושו כרצונו, אלא גם אינטרס ההסתמכות של הקופה ושל המוטב הראשון. האפשרות לאמת את תחנה של ההודעה לחייב חשובה, שכן בכך ניתן לסלק חששות לפעולה של תשלום כספים על סמך הודעה שניתנה שלא כדין.

...

בדרך כלל, צוואה בכתב נעשית בפני עדים, ובכך מתקיימת גם דרישת האימות של תוכנה. הכלל הרחב הוא, שצוואה מוחזקת בכשרותה, אלא אם מוכחים פגמים שמביאים לפסילתה. ניתן להניח, שזאת הייתה גם הנחתו של המחוקק, כאשר ציין, בהוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים, שהודעתו של הנושה יכולה להינתן לחייב גם בצוואה."

 ב. בפסק דין מיום 19.7.93 בע"א 5027/90 מילשטיין נ' אקווה הנ"ל נקבע:

"הטעם לקביעתה של חובת הודעה ברור בעליל: ככל שהדבר נוגע לצד החייב, יש אינטרס ציבורי במניעת חיובי כפל, ובמניעת סיבוכים משפטיים והליכים משפטיים הצפויים בעקבותיהם. החיוב לשלם כספי הביטוח, הקיצבה או התגמולים קם ונוצר מיד עם הפטירה של הנושה. צוואה יכול שתתגלה אחר זמן, ולא אחת נפתחים ונמשכים ההליכים המשפטיים על יסודצוואה במשך שנים אחרי מות המצווה. אם צוואה תובא לידיעת החייב זמן מה אחרי הפטירה, יקרה לא אחת שהחייב העביר את הכספים למוטב ויצטרך להתמודד לאחר מכן עם תביעת הזוכים לפי הצוואה, שאינם זהים בהכרח עם המוטב (ראה גם ד' שורץ, "שינוי המוטב בקופת גמל ובביטוח חיים" – דיסהרמוניה בחקיקה ובפסיקה ויישובה" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 345, 368).

אלמלא ההודעה, יכול החייב למלא בתום לב חיובו לטובת האדם השלישי – קרי המוטב – בלי שיידע כלל שצפוי בעתיד גילוי תוכנה של צוואה ששינתה או ביטלה זכויות. על כן, כתנאי לתקפות הביטול או השינוי לפי החלופה השנייה הנ"ל, נדרש מן הנושה לא רק שיערוך צוואה אלא גם שיודיע עליה לחייב.

מכאן גם נובעת המסקנה שההודעה על ביטול זכותו של המוטב או על שינויה חייבתלהינתן לפני מות המצווה."

ג.         בענין פישר נ' תמר הנ"ל בפסק דין מיום 4.10.1993 נקבע כי שינוי המוטב, במובן הוראת סעיף 36(ב) לחוק החוזים, חייב להיעשות במתן הוראה לקופה בחייו של המצווה.

ד.   בפסק דין מאוחר יותר משנת 2000 שניתן בע"א 233/98 שושנה כץ נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים, פד"י נד (5), .493, חוזר כבוד השופט אנגלרד, באימרת אגב, על עמדתו בענין יפה נ' שוורץ ואח' וכך שם:

"לגופה של השאלה, אעיר כי בבית-משפט זה נחלקו הדעות. יש הגורסים כי כל הודעה בדבר החלפת מוטב חייבת להינתן בחייו של המנוח. ראה: ע"א 477/79 עזבון בכר שלום נ' בכר [8]; דעת הרוב בפרשת פישר [1], בעמ' 111-109; דעת הרוב בע"א 5027/90 מילשטיין נ' אקוה (להלן – פרשת מילשטיין [9]), בעמ' 568-566; ד' שורץ "שינוי המוטב בקופת-גמל ובביטוח-חיים – דיסהרמוניה בחקיקה ובפסיקה ויישובה" [22], בעמ' 373-371. ויש הגורסים כי הדרישה להודעה בחיים אינה חלה על החלפת מוטב הבאה מכוחה של צוואה. ראה: ע"א 236/84 מנהל עיזבון המנוחה הלה יפה ז"ל נ' שוורץ [10]; דעת המיעוט בפרשת פישר [1], בעמ' 113; דעת המיעוט בפרשת מילשטיין [9], בעמ' 570-569; שלו בספרה הנ"ל [19], בעמ' 450. לא אכחש כי דעתי נוטה לאלה הגורסים כי במקרה של צוואה, אין צורך כי ההודעה עליה תינתן לקרן בחייו של המנוח."

אכן הדעות חלוקות בענין זה ואולם הספרות, כך נראה, נוטה לעמדת כבוד השופט אנגלרד בפרשות הילה יפה ושושנה כץ הנ"ל.

בספרם "דיני ירושה ועזבון", מתייחסים כבוד השופט שאול שוחט, כבוד השופט (בדימוס) מנחם גולדברג ועו"ד יחזקאל פלומין לסוגיה זו וכך שם:

"לפי סעיף 36(ב) לחוק החוזים, בחוזה שיש לקיימו עקב מות אדם, רשאי הנושה – באצעות הודעה לחייב או בצוואה שהודעה עליה ניתנה לחייב – לבטל זכותו של המוטב או להעמיד במקומו מוטב אחר, גם לאחר שנודע למוטב על זכותו לפי החוזה. חוזה בין קופת תגמולים לחבר בה, שלפיו יועברו כספי החשבון במות החבר למי שהורה עליו בכתב (ואם לא הורה – ליורשיו), הוא חוזה לטובת צד שלישי. לכן הייתה נתונה לחבר המנוח הזכות לשנות או לקבוע מוטב בהודעה חד צדדית גם בלא הסכמת החייב.

הודעה זו יכול שתיעשה בצוואה ואז תגיע לידיעת הקופה רק לאחר מות החבר. במקרה כזה עומדת להודעה חזקת הכשרות הקיימת לצוואה והעובדה שהיא אומתה באחת מן הדרכים שבהן נעשית צוואה."

ראה "דיני ירושה ועיזבון", מהדורה שישית מורחבת ומעודכנת, תשס"ה – 2005, עמ' 318

  גם בספרה של פרופסור גבריאלה שלו "פירוש לחוקי החוזים" מתייחסת היא לסוגיה זו וכך שם:

"סעיף 36 (ב) נועד להגן על האינטרס שיש לאדם בהקניית רכושו לאחר מותו. לרקע מגמה זו מסתברת העדפת אינטרס הנושה על פני אינטרס ההסתמכות של המוטב. גם לאחר שנודע למוטב על זכותו, ועד לרגע מותו של הנושה, כפופה זכות המוטב, במקרים עליהם חל סעיף 36 (ב), לאפשרות של ביטולה המוחלט או שינויה על ידי החלפת המוטב. כמו בתחום דיני הירושה מעניק המחוקק אף כאן לפרטים אפשרות תמרון וכוח שינוי לגבי הקניית רכושם לאחר מותם. מגמה זו נראית מוצדקת אם נזכור כי ברוב המקרים שייתפסו ברשת סעיף 36 (ב) יהא המוטב מוטב-מקבל, ומכיון שהנושה הוא המשלם את הפרמיות או התשלומים העתיים, מוצדק להשאיר בידיו את הכוח להחליט, ולחזור ולהחליט, מיהו שייהנה מפירות תשלומים אלה.

נסיבות אישיות ומשפחתיות עשויות להביא את הנושא לידי הפעלת כוח הביטול או השינוי המוקנה לו בסעיף 36 (ב). למשל: כאשר מתברר לו כי המוטב על פי הפוליסה אינו בנו האמיתי, או כאשר הוא מתגרש מאשתו הראשונה ונישא בשנית. במקרים אלה יהא ביטול זכות המוטב, או החלפתו באחר, תגובה סבירה ולגיטימית של הנושה – מבוטח."

סבורני כי בית משפט זה מחוייב לאמץ במקרה דנן את עמדת כב' השופט בן יאיר בפרשת מנהל עיזבון המנוחה הלה יפה נ' שוורץ ואח' וכן את עמדת כב' השופט אנגלרד בפרשת שושנה כץ נ' קרן מקפת ואח' ועל פיה כאשר אדם מצווה את שיעשה בעיזבונו במסגרת צוואה, תהיינה הוראות הצוואה מחייבות אף אם לא הובאו לידיעת חברת הביטוח עוד בחייו של המצווה.

כל זאת מן הטעמים העקרוניים המפורטים בספרות ובפסיקה כפי שהבאתי לעיל."

פסק הדין באתר בית המשפט.