עא (ב"ש) 49974-02-12 מסיעי שדרות כהן ובניו בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: המחוזי בבאר שבע
פסק הדין ניתן ביום: 22/7/2012
ע"י כבוד השופטת: שרה דברת – ס.נשיא
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של המבוטחת על פסק דינו של בית משפט השלום שדחה את התביעה שהוגשה על ידי המבוטחים, להחזר הפרמיה של פוליסות הביטוח המקיף של כלי הרכב אשר בוטחו על ידו בשנת 2001, לאחר שהפוליסות בוטלו על ידי חברת הביטוח וקיבל את התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי חברת הביטוח שמחייבת את המבוטחת בתשלום הפרמיה בעבור הפוליסות עד למועד ביטולן?
רקע: המבוטחת היא חברת הסעות בעלת צי רכב אותו ביטחה בתקופה הרלוונטית באמצעות סוכנות לביטוח בצורה מרוכזת, כאשר סוכנות הביטוח קיבלה את רשימת כלי הרכב ובחרה את חברות הביטוח בהן יבוצע הביטוח. הפרמיה בגין ביטוח כלי הרכב שולמה לסוכנות הביטוח והיא זו שדאגה שפוליסות הביטוח יונפקו בהתאם. סוכנות הביטוח נוהלה על ידי סוכן ביטוח, שלימים הסתבך כספית, נטש הכל וברח לחו"ל והתברר שלא העביר את מלוא התשלום עבור הפרמיות לחברות הביטוח אירה וסהר.
בית המשפט קיבל את הערעור.
מתוך פסק הדין:
"דין הערעור להתקבל.
בית משפט קמא, קבע כי המערערת טענה - בדיון שהתנהל בבית משפט השלום בפתח תקווה בתביעה שהוגשה נגדה על ידי חב' אריה - כי שילמה את מלוא הסכומים לחברת אריה, ולא כך הדבר. עיון בפסק הדין, שניתן בבית משפט השלום בפתח תקווה, בפרק הדן בטענות הנתבעת, היא המערערת כאן, מלמד, כי המערערת טענה כפי שהיא טוענת כאן, כי שילמה מלוא הכספים לסוכנות הביטוח. לא ראיתי בפסק הדין קביעה, כי נטען שכל הכספים שולמו לאריה חברה לביטוח, כקביעת בית המשפט קמא.
לא רק זאת, המערערת צירפה לתיק בית משפט השלום בפתח תקווה - כמו כאן - את רשימת כל כלי הרכב שבוטחו על ידה בשנת 2001. סכום הפרמיות המצטבר בגין כל כלי הרכב, ללא קשר לחברה בה בוטחו, מגיע לסך של 911,218 ש”ח. גם המשיבה אישרה שזה סכום הפרמיה בגין ביטוח כלל הרכבים של המערערת, הן בגין ביטוח המקיף והן בגין ביטוח החובה. אין מחלוקת כי המערערת שילמה סך של 902,700 ש”ח בגין פוליסות אלה ולכן גם חויבה בבית משפט השלום בפתח תקווה לשלם את ההפרש. מבחינת המערערת אין חשיבות כיצד בחרה סוכנות הביטוח לחלק את הפרמיות בין חברות הביטוח השונות. לו הדיון בכל התביעות היה מאוחד, כפי שמן הראוי היה, התוצאה היתה שונה והערעור כאן, קרוב לודאי, היה מתייתר.
השאלה המכרעת בתיק אינה, אם סוכנות הביטוח העבירה הכספים למשיבה, כקביעת בית משפט קמא, אלא אם המערערת שילמה את מלוא הפרמיה עבור ביטוח רכביה לסוכנות הביטוח. משהוכח שכך הדבר, והמשיבה אינה חולקת על כך, אין מקום לחייבה בתשלומים נוספים, שכן התוצאה תהיה שהיא תיאלץ לשלם מעבר לכלי הרכב שבוטחו על ידה.
ב"כ המשיבה בהיותו מודע לקושי הלוגי שנוצר, שלא ניתן לחייב בפרמיות ביותר ממספר כלי הרכב, שברשות המערערת, טען כי "לא היתה קביעה ששולמו 142,000 ש”ח להראל, אלא שמן הסכום לכל היותר, אם יוכח פוזיטיבית שלצורך זה הועבר התשלום, אז אפשר לייחס הכספים להראל." מרגע שהוכח פוזיטיבית שהפרמיות בגין כלי הרכב שולמו, כמעט במלואן, זו הראייה שהכספים שהתקבלו, נועדו לשתי חברות הביטוח, וככל שסוכנותהביטוח לא חילקה הכספים על פי הפוליסות שהוצאו, אין למשיבה להלין אלא על עצמה, שלא דרשה הכספים מהסוכנות בזמן אמת.
בטענת המשיבה - כי סכום בסך 550,000 ש”ח, שהתקבל באשראי מהבנק, שולם לחב' אריה בגין פוליסת ביטוח החובה - אין ממש, כיון שלאופן התשלום אין חשיבות כל עוד שולם הסכום במלואו. מה גם, שהוכח שהפרמיה בגין ביטוחי החובה לאריה לא עמדה על סכום זה, ושוב החלוקה שנעשתה ע"י סוכנות הביטוח אינה מענינה של המערערת.
גם בטענה כי בפסק דינה של כב' השופטת נד"ב, אין אזכור שיתכן וחלק מהכספים שולמו לחברת ביטוח אחרת, אין כדי להשית חבות על המערערת. לא יתכן מצב שכאשר סוכנות הביטוח מחליטה להעביר את מלוא כספי הפרמיה לחברת אריה, לדוגמא, תחת תשלום למערערת, אולי בגין לקוחות אחרים או חובותיה היא, שיהא בכך כדי לחייב המערערת בתשלום נוסף. ההתחשבנות, כאמור, היא בין המשיבה לסוכנות ולא עם המערערת.
לו היתה סוכנות הביטוח, לדוגמא, מבטחת את כלי הרכב בחברת ביטוח אחת, האם נכון היה לבוא ולטעון שמגיע סכום נוסף מעבר לסכום הפרמיות, כיון שהסוכנות לא העבירה את מלוא התמורה שקיבלה. התשובה לכך שלילית, ואין כל משמעות לעובדה שהביטוחים נעשו בשתי חברות שונות .
סעיף 34 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קובע לאמור: "לענין קבלת דמי הביטוח נחשב סוכן הביטוח שתיוך בביטוח או שצויין בפוליסה כסוכן הביטוח, כשלוחו של המבטח, זולת אם הודיע המבטח למבוטח בכתב כי אין לשלמם לאותו סוכן".
לא הונחה כל תשתית ראייתית לסתור הטענה כי סוכנות הביטוח כאן היתה שלוחו של המבטח, היא המשיבה.
הסוכנות שימשה כשלוחם של שני המבטחים, אריה והמשיבה. משמילאה המערערת חובתה ושילמה את מלוא הפרמיה בגין פוליסת הביטוח של כל צי הרכב שלה לסוכנות, והדבר אינו שנוי במחלוקת, לא היתה צריכה לוודא שסוכנות הביטוח העבירה את הכספים לחברת הביטוח ואין עליה להוכיח שהסכומים הועברו על ידי הסוכנות למשיבה. גם אין חשיבות לשאלה אם הסוכנות העבירה הכספים למשיבה, אם לאו, שכן הסוכנות היא שלוחה של המשיבה ועל המשיבה להתחשבן עמה בעניין זה. "
