תק (רמ') 17171-07-11 ארז סמדר נ' שמגד חברה לניהול תביעות בע"מ
בית המשפט: לתביעות קטנות ברמלה
פסק הדין ניתן ביום: 2/8/2012
ע"י כבוד השופט: הישאם אבו שחאדה
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח באמצעות חברת ניהול התביעות מטעמה לפצות את המבוטח בגין הנזק שנגרם לו לטענתו בעת שהתנגש בו רכב מאחור כאשר רכבו עמד ברמזור אדום?
רקע: חברת ניהול התביעות טענה, כי יש לפטור אותה מתשלום פיצוי לתובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו בעקבות התאונה מאחר ומדובר באירוע של מרמה: התאונה מעולם לא קרתה, וככל שקרתה תאונה כזו מדובר בתאונה מכוונת אשר בוימה על ידו בשיתוף עם הפוגע וכל מטרתה היתה לאפשר למבוטח לקבל כספים שלא כדין מחברת ניהול התביעות. חברת ניהול התביעות הגישה לבית המשפט דוח של חברת חקירות לאישור טענתה.
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ולאחר עיון במכלול הראיות שהוצגו בפני, הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה כנגד שמגד.
סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א – 1981 אשר כותרתו "מרמה בתביעת תגמולים" נועד להרתיע את המבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות, או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, באמצעות סנקציה של פטור מוחלט של המבטח מחובתו (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה [פורסם בנבו] ניתן ביום 19.5.1998, להלן ענין נסרה ; רע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] ניתן ביום 12.4.2011, פסקה 6 להחלטתו של כבוד המשנה לנשיאה השופט ריבלין, להלן ענין פלדמן).
בעוד שהמבטחת נתפסת, בדרך כלל, כצד החזק בעסקת הביטוח, ועל כן מרבית ההסדרים בחוק חוזה הביטוח נועדו להגן על המבוטח מפני כוחה העדיף של המבטחת, הרי שישנם מצבים הדורשים התערבות לטובת המבטחת דווקא.
לאחר קרות מקרה הביטוח נהנה המבוטח מיתרון מידע על פני המבטחת. יתרון זה עשוי להתבטא בעצם הידיעה אם אכן התרחש הפסד, בהכרת נסיבות ההתרחשות שלו, בידיעת שיעור הנזק המדויק שנגרם לו מההפסד ובעובדה שהוא לומד על התרחשות מקרה הביטוח לפני המבטחת. במקרים מסוימים עלול המבוטח לנסות להסתיר מידע מהמבטחת. הוא יכול לטעון שנגרם לו הפסד מהתרחשות מקרה ביטוח שעה שמקרה ביטוח לא אירע כלל; הוא יכול להפריז בשיעור הנזק שנגרם לו; הוא יכול למסור מידע כוזב בדבר נסיבות התרחשות ההפסד כך שמאורע שאיננו מבוטח ייחשב למבוטח והוא יכול לייחס נזקים שאירעו בעבר לאירוע המדובר. זוהי בעיית הסיכון המוסרי. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח נועד לסייע למבטחת להתמודד עם בעיית הסיכון המוסרי האמורה. ההנחה היא שהסנקציה החמורה הקבועה בו – שלילה מוחלטת של זכות המבוטח לקבל תגמולי ביטוח במקרה בו תביעתו נגועה במרמה – תרתיע מפני מרמה או לפחות תהווה ענישה הולמת (פסקה 6 בענין פלדמן).
בענין נסרה (פסקה 4 לפסק הדין) ובענין פלדמן (פסקה 7 להחלטה) נקבע כי הדיבור "בכוונת מרמה" שבסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח כולל למעשה שלושה יסודות : מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות ; מודעותו של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. הנטל להוכיח את שלושת יסודותיו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, לרבות כוונת המרמה, מוטל על המבטחת, כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית.
מאחר שמדובר בהטלת "סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית" ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת – של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח – דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה. יחד עם זאת, מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימותם של היסוד הראשון והשני, לאמור: כי המבוטח מסר עובדות בלתי נכונות או כוזבות וכי הוא עשה כן ביודעין, ואין ידועות העובדות הנכונות לאשורן, הרי שיש לראות במבטחת כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה. במקרה זה, יעבור נטל הבאת הראיות אל כתפי המבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט – יקבע על פי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נמסרו מתוך כוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מרמה כזו (פסקה 9 להחלטה בענין פלדמן)."
