עא (ת"א) 1849-12-09 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אלט אביטל
בית המשפט: המחוזי בתל אביב – יפו
פסק הדין ניתן ביום: 6/8/2012
ע"י כבוד השופטת: ר' לבהר שרון ובהסכמת השופטים י' שנלר - אב"ד וד"ר ק' ורדי
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פס"ד של השלום שהטיל על הבנק אחריות לקיום ביטוח חיים ללווה (המנוחה) והיה עליו וליידע את המשיבים כי למנוחה לא נעשה ביטוח חיים, והוא חויב להשיב למשיבים את כספי המשכנתא ששילמו לאחר פטירת המנוחה ולבטל את יתרת ההלוואה?
בית המשפט קיבל את הערעור וקבע כי הבנק אינו מחויב על פי דין לערוך ביטוח חיים ללווים.
מתוך פסק הדין:
" לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון, ובכל המסמכים הרלוונטיים, שמעתי טיעוני הצדדים, ובחנתי את הפסיקה והספרות הרלוונטית, אני סבורה, כי דין הערעור העיקרי להתקבל, וממילא דין הערעור שכנגד להידחות, כפי שיפורט להלן.
השאלה אם מוטלת על הבנק חובה להודיע ללקוח שזכותו לערוך ביטוח חיים העסיקה רבות את הפסיקה.
בהלכת רוזנברגקבע בית המשפט העליון כדלקמן: "המשיבים לא הניחו את דעתנו שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, להודיע ללקוח כ'פרט מהותי' שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה".
...
יצוין כי הלכת רוזנברג אובחנה במקרים בהם דובר בהלוואות שניטלו לאחר פרסום הנחיות האוצר בעניין "הלוואות לדיור לזכאים מכספי תקציב", ופרסום חוזר בנק ישראל בעניין "נהלים למתן הלוואות לדיור" - נהלים אליהם הפנו המשיבים, [ראו ה"פ (ת"א) 176534/00 שפיצר דוד נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו, 12.06.01)) (להלן: "פס"ד שפיצר")], ואולם נהלים אלה אינם חלים בענייננו שכן מדובר בהלוואה "עסקית".
אין בידי לקבל את ההסבר שניתן על ידי בית משפט קמא, לפיו פס"ד רוזנברג אינו רלוונטי שכן הסוגיה בעניננו אינה אם מדובר ב"פרט מהותי" אלא "האם הבנק נהג חובת גילוי מלאה לגבי הטפסים שעליהם חתמו הלווים בפני פקידיו". אין זה סביר להטיל חובת גילוי מקום בו נקבע במפורש כי הבנק אינו חייב ליידע את הלקוח באשר לאפשרות עריכת ביטוח חיים. ויודגש, שונים הדברים מקום בו חלים, כאמור נהלים או הוראות ספציפיים המטילים חובות מפורשות על הבנק.
מכאן, שבמקרה דנן לא היתה מוטלת על הבנק חובה להודיע ללווה כי יש באפשרותו לערוך ביטוח חיים. זאת ועוד, למעשה בית משפט קמא קבע, כקביעה עובדתית, כי ניתן על ידי הבנק הסבר למשיבים במשך כחצי שעה. בית המשפט סבר כי הסבר של כחצי שעה אינו מאפשר הסבר מפורט, בפרט בדברים מהותיים, אולם ספק אם מסקנה זו יכולה לעמוד, כאשר נקבע כי ניתן למשיבים הסבר לגבי פרטי ההלוואה והאפשרות לעריכת ביטוח, כאשר הפסיקה קובעת כי לא מוטלת על הבנק חובה להודיע ללקוח שזכותו לערוך ביטוח, שכן לא מדובר בפרט מהותי.
לכאורה די בכך כדי לקבל את הערעור, ואולם גם בחינת נסיבות המקרה לגופן, מובילה למסקנה כי יש מקום לקבל את הערעור, ואפרט.
ניתוק הקשר הסיבתי- במקרה דנן לא הייתה כל אפשרות לצרף את המנוחה לביטוח הקבוצתי מטעם הבנק, שכן בעת מתן ההלוואה הייתה המנוחה בת 69, בעוד שתנאי להצטרפות לביטוח הוא שהמבוטח יהיה צעיר מגיל 55. אומנם, לכאורה, יכולה הייתה המנוחה לערוך ביטוח בחברת ביטוח חיצונית, ואולם, המשיבים לא הוכיחו כי חברת ביטוח כזו או אחרת הייתה מוכנה לבטח את המנוחה בביטוח חיים בהיותה כבת 69 במועד הרלוונטי. על כן, גם אם היתה מתקבלת את הטענה כי יש אחריות על הבנק, הרי שבכך מתנתק הקשר הסיבתי. יתר על כן, דומה כי לא יהיה מי שיחלוק כי אכן לא ניתן היה למצוא מבטח שיאות לבטח לווה בגיל 69. בנוסף, לאור קשייו הכלכליים של משיב 2 שגרמו לשעבוד דירת המנוחה בגין חובותיו נראה כי בכל מקרה הייתה ניטלת ההלוואה וללא תלות אם ניתן לבטח את המנוחה, אם לא. "
"למעלה מהדרוש יצויין, כי טענת המשיבים כי הוצג להם מצג שווא רשלני וזאת בעיקר בהתבסס על "טופס מצב הביטוחים", דינה להידחות. אומנם הטופס אכן לא מולא בקפידה, כאשר בראש הטופס מופיע גם שמה של המנוחה, והרובריקות השונות המפרטות האם נעשה ביטוח אם לאו (למשל שהמבוטח הינו מעל גיל 55 ולכן לא נעשה ביטוח) לא סומנו כנדרש, ואולם מכאן ועד קביעה כי יש בכך משום מצג שווא רשלני והטלת אחריות על הבנק - הדרך ארוכה, שכן מדובר בטופס טכני בלבד, מה גם שברובריקה שמציינת לגבי מי ש"הביטוח נעשה במלואו באמצעות הבנק..." - מופיע סימון רק לגבי "הבעל" (ולא לגבי האשה והערבים - כך בטופס). מכאן שדי היה בכך כדי להבין שהביטוח נעשה רק למשיב 2, ולא כפי שטענו המשיבים גם למנוחה."
