ביום 29/10/2012 בית המשפט העליון דחה עתירה לקיום דיון נוסף בתיק זה
ע"א 7276/07 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ נגד. אשורנס גנרל דה פרנס וי.מ.טוקטלי ובניו בע"מ
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 28/8/2012
ע"י כבוד השופט: ח' מלצר ובהסכמת המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין והשופטת ע' ארבל
מייצגים: המבטחות ב"כ עו"ד אהוד שטיין וכונס הנכסים הרשמי ב"כ עו"ד משה קפלנסקי ועו"ד יפית נחום,
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור או גם את ערעור-שכנגד על פסיקה של המחוזי שדחה את תביעת כונס הנכסים הרשמי לקבל תגמולי ביטוח מהמבטחות?
רקע: במוקד הערעור עומדת שאלת זכותו של המערער לקבלת תגמולי ביטוח מהמשיבות על רקע פרשת קריסתו של בנק צפון אמריקה
בית המשפט העליון דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
"הנימוק שצוין במכתב הדחייה, שלפיו הבנק איננו זכאי לתגמולי ביטוח מאחר שהנזק התגלה לאחר פקיעת פוליסת הביטוח,הוא הבסיס להכרעתו של בית המשפט השוללת את זכותו של הבנק לתגמולי ביטוח. לפיכך תוצאת פסק הדין היתה נותרת בעינה גם אלמלא נדרש בית המשפט לשאר הטענות שהעלו בפניו המשיבות. "
"לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר העצום והרב שהוגש לנו על ידם, המכיל ארגזים רבים, נחה דעתי כי דין הערעור והערעור-שכנגד– להידחות, כך שפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא יישאר על מכונו וכך אציע לחברי שנעשה.
...
מכאן שאם לרוע מזלו של הבנק – מעשי המעילה (להם היו שותפים הדירקטורים הפעילים שלו), נחשפו רק לאחר תום תקופת הביטוח ופוליסת הביטוח אכן דרשה גילוי בתקופת הביטוח, כי אז אין עצה ואין תבונה ואין תרופה. ניסיונות הבנק להתגבר על מכשלה זו – אינם יכולים להועיל, וכבר היו דברים מעולם הן אצלנו הן במשפט המשווה. משל למה הדבר דומה? לשריפה שפרצה לאחר תום תקופת הפוליסה, או לפריצה שאירעה, כאשר הפוליסה לא חודשה.
על אף הלשון הכללית בה נקט מכתב הדחייה של הסוכנות, מקבלו יכול היה להבין כי המבטחת סבורה שהנזקים התגלו לאחר פקיעת הפוליסה ועל כן אינם מכוסים, מה גם שבמכתב הדחייה הוסף כאמור כי הפוליסה איננה מכסה את הנזק שנגרם לבנק, אם נגרם, בהתאם לתנאיה. לפיכך, הבנק יכול היה להעריך את עמדתה של הסוכנות כבר בשלב מוקדם זה. ממילא, ונוכח האמור בפיסקה 18 לעיל, ובהתחשב בסוג הפוליסה בה מדובר (כמובהר בפיסקאות 25-20 שלהלן) – המשיבות רשאיות היו להעלות טענות שלא העלו במכתב הדחייה. ענין זה מביא אותנו לדיון בסוג הפוליסה שחלה כאן. על כך מיד בסמוך.
סעיף 1 לחוק חוזה הביטוחקובע כי: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח למבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". מאחר שמדובר בחוזה, הצדדים חופשיים להסכים ביניהם על הסדרים שונים, הקובעים את סוג הנזקים המכוסים על ידי חוזה הביטוח ואת נקודת הזמן הקובעת את הזכות לתגמולי ביטוח (עיינו: ירון אליאס דיני ביטוחכרך א 431-432 (2009); Colinvaux’s Law of Insurance 1085-1086(Robert Merkin ed., 9th ed. 2010) (להלן: Colinvaux)).
לעיתים, פוליסת ביטוח מכסה נזקים שנגרמו במהלך תקופת הביטוח והמכוסים בפוליסה. עם זאת, הצדדים רשאים להתנות על עיקרון זה, ולקבוע כי פוליסת הביטוח תכסה רק נזקים שהתגלו בתוך תקופת הביטוח,וזהו לרוב הכלל בביטוחי Fidelity (עיינו: Colinvaux, בעמ' 1085; The Interplay of Fidelity, director & Officer, and Errors & Omissions Insurance Policies 8 Fidelity L.J. 103 (2002). ראו גם: ע"א 2046/90 אנצילביץ נ' שמיר חברה לביטוח בע"מ(לא פורסם, 12.7.1994); ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817 (2003) (להלן: פרשת שלזינגר)). כפי שנאמר ב-ע"א 15/86 חיצוב סחר ופיתוח בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"דמב(4) 666, 670 (1989) (להלן: פרשת חיצוב סחר):
"הפוליסה יכולה להכיל תנאי בדבר הנזק או מועד גילויו. כך יכולה הפוליסה לכסות את כל הנזקים שהתגלו במהלכה בלי קשר לתקופת היווצרותם".
הצדדים לחוזה ביטוח הם אלו הקובעים את תנאי קבלת תגמולי הביטוח:
"In order to obviate difficulties the policy may contain express stipulations relating to the time of loss or of its discovery. Thus, the policy may cover all losses discovered during its currency, irrespective of the time when they were actually sustained" (Hardy Ivamy, General Principles of Insurance Law, 405 (1993))ראו גם: Nicholas Legh-Jones, MacGillivray on Insurance Law, 1013 (2008); Digby C. Jess, The Insurance of Commercial Risks: Law and Practice, 354 (2001)). ...
כלומר, על פי פוליסת הביטוח, חברת הביטוח התחייבה לכסות נזקים של הבנק, אשר נוצרו לאחר "התאריך הרטרואקטיבי" שנקבע בחוזה, ואשר התגלו למבוטח בתוך תקופת הפוליסה.
מהוראות אלו עולה כי הזכות של המבוטח לתגמולים תלויה בגילויהנזק בתוך תקופת הביטוח. כל נזק שהתגלה לאחרפקיעת הפוליסה איננו מכוסה על ידי הפוליסה, גם אם הוא נוצר בתקופת הפוליסה. לפיכך, יש להבדיל בין הפוליסה בענייננו לבין פוליסת הביטוח בפרשתחיצוב סחר, אשר דנה בחוזה ביטוח המכסה את כל הנזקים שנוצרובתקופת הביטוח. המקרה שלפנינו קרוב יותר לפרשת שלזינגר,שם נקבע (בדעת רוב) כי על-פי הפוליסה מקרה הביטוח הוא מועד גילויה ואבחונה של מחלת הסרטן, ולא עצם קינונה של המחלה בגופו של המבוטח.
פוליסת הביטוח של הבנק אינה מכסה את כל הנזקים שנגרמו בתוך תקופת הביטוח, אלא מגבילה את הכיסוי לנזקים שהתגלובתוך תקופת הביטוח, ושנוצרו (sustained) אחרי "התאריך הרטרואקטיבי" הנקבע בפוליסה.
פוליסת ביטוח, המתחמת את אחריות המבטחת על-פי מועד גילוי הנזק, ולא על-פי מועד היווצרות הנזק נקראת לעיתים פוליסת Discovery, כפי שאכן ציין בית המשפט המחוזי הנכבד. המפרק טוען כי בית המשפט הנכבד קמא שגה כאשר סיווג את פוליסת הביטוח כפוליסת Discovery. לטענתו, הסיווג הנכון של הפוליסה הוא: Bankers Blanket Bond (להלן: BBB), אשר ייעודה "ליתן מיגוון רחב של כיסויים ביטוחיים לסיכונים להם חשופים בנקים במהלך התנהלותם העיסקית והרגיל של התיפקוד".
דין טענותיו של המפרק – להידחות. עניין לנו בשאלה של פרשנות חוזה – כיצד יש לפרש את החובה לגלות את הנזק על פי הפוליסה. כאמור, נקודת המוצא היא כי יש לפרש פוליסה על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים(חלק כללי), תשל"ג-1973: "לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות". כפי שנקבע בפסיקה, תחילה יש להגדיר את מתחם המובנים הלשוניים האפשריים של חוזה הביטוח. אם קיימת יותר מאפשרות אחת יש להתחקות אחר התכלית העסקית של הפוליסה, ובתוך כך לבדוק את התכלית הסובייקטיבית של הפוליסה. רק כאשר לא ניתן להתחקות אחר תכלית זו, יש לקבוע את התכלית האובייקטיבית של החוזה (ראו: פרשת שלו, בעמ' 228).
פסק הדין באתר בית המשפט.
