תא (חי') 34425-11-11 שירותי בריאות כללית נ' עירית אילת ומגדל חברה לביטוח
בית המשפט: השלום בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 20/9/2012
ע"י כבוד השופט: יהושע רטנר
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את בקשת הסילוק על הסף של עיריית אילת ושל חברת הביטוח שביטחה אותה בביטוח אחריות ולדחות את התביעה שהוגשה כנגדן על ידי קופת חולים כללית לשיפוי כספי עקב שירותים רפואיים אותם נתנה הקופה לשני קטינים 16 שנה לפני הגשת התביעה?
רקע: העירייה וחברת הביטוח ביקשו לסלק את התביעה על הסף מחמת התיישנות התביעה לאור העובדה שקופת החולים טיפלה בנפגעים כבר ביום האירוע, הרי שעילת התביעה נוצרה כבר ביום זה, ועל כן תקופת ההתיישנות.
בית המשפט קיבל את התביעה של עיריית אילת וחברת הביטוח לסילוק התביעה על הסף.
מתוך פסק הדין:
"השאלה העיקרית הינה האם התובעת נכנסת בנעליהם של הנפגעים לצורך חישוב תקופת ההתיישנות.
שאלה זו עמדה בפני בית המשפט העליון ברע"א 7817/99אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי פ"ד נז (3) 49 (2003)(להלן: "פרשת אבנר"), שם השאירו כבוד הנשיא אהרון ברק וכב' השופט יעקב טירקל את השאלה בצריך עיון. זאת כנגד דעתה של כבוד השופטת טובה שטרסברג כהן.
כך נקבע מפי כבוד הנשיא השופט אהרון ברק :
"משהגעתי לתוצאה זו אבקש להשאיר בצריך עיון את קביעותיה של השופטת שטרסברג-כהן לעניין סיווגה המדויק של הזכות העומדת לקופת החולים מכוחו של סעיף 22 לחוק ביטוח בריאות. מדובר בסיווג שהשלכותיו מרחיקות לכת לאור העובדה שפריט ההוצאות בטיפולים רפואיים הוא 'פריט נזק שאליו נזקק בית-המשפט כמעט בכל תביעת נזיקין על
נזקי גוף' (ע"א 5557/95הנ"ל, בעמ' 736). הקביעה כי זכותה של קופת חולים להיפרע מהמזיק מכוחו של סעיף 22 לחוק היא זכות תחלוף, אינה נקייה מספקות לאור המאטריה של ביטוח הבריאות הממלכתי השונה מדיני הביטוח הכלליים (מ' יפרח, ר' חרל"פ ששון – דיני ביטוח, בעמ' 64). להכרעה בשאלה אם לפנינו זכות תחלוף או זכות שיפוי בעלת סממנים עצמאיים, יכולה להיות השלכה על שורה של שאלות הנוגעות למערכת היחסים שבין המזיק, הניזוק והמיטיב. בין אלה ניתן למנות את שאלת נפקותו של מעשה-בית-דין בין הצדדים, שאלת ההתיישנות ועוד (י' אליאס דיני ביטוח (כרך ב), בעמ' 566-562). השלכות אלה הן בעלות תחולה כללית החורגת מתחומי המקרה הנדון, לכן נוכל להותיר את ההכרעה בהן לעת מצוא."
כך נקבע גם ברע"א 78306/0מכבי שירותי בריאות נ' עריית תל אביב – יפו (פורסם במאגרים המשפטיים 2010) (להלן: "פרשת מכבי").
כבוד בית המשפט העליון מפי כבוד השופט ניל הנדל נמנע מלדון במעמדן של קופות החולים בתביעות מסוג זה. כמו כן קבע בית המשפט כי יש לקבל את עמדת היועץ המשפטי לממשלה:
"אולם, על מנת להכריע בשאלה נדמה כי יהא מקום ליתן דעתנו גם על שיקולי מדיניות, שכן ישנן טענות המצדיקות כל אחת מהאפשרויות ולא רק אותן. משכך, דיון בבקשה כזו ידרוש לשקול צירוף גורמים נוספים כגון קופות חולים אחרות ואף היועץ המשפטי לממשלה. גם אם נסתפק בצדדים להליך זה, יהיה נכון לקבל תמונה מעשית כדי להבין למשל מה הנטל הטכני המוטל על קופת חולים אם תחויב לפעול על פי עמדת המשיבות. יתר על כן, המשיבות מסרו כי בתקופה זו אמור להיכנס לתוקף הסדר חדש בכל הקשור לתביעות השבה לפי סעיף 22 לחוק ביחס לתאונות דרכים, בנבדל מתאונות אישיות. עולה כי גם מגמה זו עשויה להתפתח ולכל הפחות להשפיע על המצב בשטח."
שאלה זו עמדה גם בפני כבוד בית משפט השלום בירושלים, כבוד השופטת תמר בר אשר צבן, בת"א 12333/08מכבי שירותי בריאות נ' הראל חברה לביטוח בע"מ(פורסם במאגרים המשפטיים 31.07.2011). בתיק זה התקבלה תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה, לאפשרות שיתייצב ויביע עמדה כלהלן:
"ב"כ היועץ המשפטי לממשלה מתכבדת להודיע לבית המשפט הנכבד כי לאחר שקילת הדברים ובחינתם על ידי הגורמים המוסמכים לכך, נמצא כי אין מקום להתייצבות היועץ המשפטי לממשלה בהליך".
לפיכך איני מוצא מקום לפנות שוב אל היועץ המשפטי לממשלה.
בעניינינו מדובר באירוע מיום 30.03.1996. התביעה הוגשה ביום 18.11.11, למעלה מ-15 שנים לאחר מועד התאונה. התובעת ידעה על האירוע שכן היא זו שטיפלה בנפגעים כבר ביום האירוע. תביעות הנזיקין של הנפגעים באו לכלל סיום בסוף שנת 2007, כארבע שנים לפני הגשת תביעה זו.
לא ברור מדוע לא עמדה התובעת על זכויותיה במשך 15 שנים.
אני סבור שלתובעת עומדת זכות תביעה עצמאית ואין היא נכנסת בנעליהם של הנפגעים.
עילת התביעה נולדה לתובעת ביום הטבת הנזק הראשונית. מיום זה היה על התובעת לעמוד על זכותה לשיפוי תוך שבע שנים. כמו כן היה על התובעת לעמוד על זכותה לשיפוי בגין הוצאות עתידיות.
אינני מקבל את העמדה, כי עילת תביעה עצמאית יוצרת עילה תביעה חדשה, בכל מקרה בו טיפלה התובעת בנפגעים. יש לקבוע כי עילת התביעה נוצרת ביום הראשון בו היטיבה התובעת את הנזק לנפגעים."
