(ת"א) 18072/06 תא לאה ווין נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
ההחלטה ניתנה ביום: 27/10/2012
ע"י כבוד השופטת: יעל הניג
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את הבנק לפטור את התובעת מתשלום יתרת ההלוואה אותה נטלה עם בעלה המנוח במסגרת משכנתא, כאשר בפועל לא נערך ביטוח חיים ללווים על ידי הבנק ואף לא במסגרת של ביטוח עצמאי?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"שלילת כשירותו של גדי והיעדר אפשרויות ביטוח שלו יביאו למעשה לדחיית התביעה. זאת משום שאף אם ייקבע כי הבנק הפר חובות, הרי שאין קשר סיבתי בין ההפרה לבין המצב של היעדר ביטוח לגדי. אעיר כי גם ביטוח חיים לתובעת לא היה מועיל שכן לא התקיים ביחס אליה "מקרה הביטוח" שהיה מביא להפעלת הפוליסה. זאת במיוחד כאשר אין בפי התובעים טענה שבהיעדר יכולת לבטח את חייו של גדי, היו נמנעים מנטילת ההלוואה. "
"מדוע התנתה מגדל הצטרפות לביטוח קבוצתי בהצהרת בריאות נקייה ומנעה אפשרות חיתום של לווה בעל הצהרה אחרת? מה היו השיקולים העסקיים שלה? האם יכולה הייתה לפעול אחרת? התשובות לשאלות אלה אינן מעלות ואינן מורידות: ראשית, מגדל פעלה ומימשה פררוגטיבות הנתונות לה במסגרת הדין. שנית, התובעים לא הגישו תביעה נגד מגדל בעניין זה ובכלל. "
"בסעיפים 91 – 92 לסיכומיהם מעלים התובעים טענה לפיה בשנת 1996 עת נטל גדי הלוואה גדולה, כשהוא סובל מחלק ניכר מהמחלות הידועות שלו, צירף אותו הבנק לביטוח קבוצתי על דרך של חיתום עסקי. הבנק התנגד להעלאת הטענה בין היתר מן הטעם שמדובר בהרחבת חזית אסורה ומסר מראש את התנגדותו [עמ' 38]. איני רואה ממש בטענה זו, גם מעבר להרחבת חזית. התובעים לא הגישו את תנאי אותה הלוואה, את טיב הצהרת הבריאות שמילא שם גדי, אם וככל שמילא, אין לדעת אם אכן צורף ואם כן, האם במסגרת חיתום עסקי או על פי הצהרת בריאות נקייה. הטענה נדחית. "
"...צירופה של התובעת לביטוח קבוצתי לא היה מזכה אותה בפירעון ההלוואה עקב פטירתו של גדי, שכן "מקרה הביטוח" לא אירע לה. על כן לא ברורה לי הרלוונטיות והתכלית של טענת התובעים בסעיף 71 לסיכומיהם. מעבר לנדרש, על התובעת הנטל לשכנע, לאור עמדת מגדל, כי בעת החתימה על מסמכי ההלוואה, אפשר לה מצבה הרפואי למלא הצהרת בריאות נקייה, ללא ציון סבל מ"לחץ דם מוגבר" ומ"מחלה אחרת". לטענתה לא סבלה ממחלות אלה בעת נטילת ההלוואה. "
"נמצא כי התובעים לא הוכיחו קיומו של ביטוח נטול חיתום בעת נטילת ההלוואה ואף לא הוכיחו את התועלת ברכישתו נוכח נתוני ההכנסות וההוצאות של התובעת ושל גדי. התוצאה הינה כי התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין הפרת חובות הבנק, ככל שתוכחנה לבין היעדר ביטוח חיים של גדי ושל התובעת."
"אכן אנשי הביקורת בבנק לא "עלו" על אי הזנת המחשב בקוד 99 וכתוצאה מכך, על היעדר פירוט מודפס של מצב בריאות ואי כשירות הלווים לביטוח, על גבי ת/5. על כך יש להצר, שכן לו היו "עולים" על הדבר, סביר שטופס מצב ביטוחים היה מתוקן בהתאם ולתובעים לא היו טענות במקרה זה.
לאור הקביעה כי ממילא גדי לא היה כשיר לביטוח חיים כלשהו ודין התביעה להידחות, המשך הדיון במצב המשפטי הינו מעבר לנדרש ולא יביא לשינוי התוצאה. "
"כעת יש לבחון חובות אחרות המוטלות על בנקים למשכנתאות ביחס לביטוח חיים של לווים. אין חולק כי על הבנקים מוטלות חובות זהירות ותום לב כלפי לקוחותיהם ובמקרה של לווים שהינם בני זוג, כלפי כל אחד מהם בנפרד. הדין הגדיר ומגדיר את החובות הקונקרטיות של הבנקים בתהליך המתמשך לאורך שנים, לא פעם בעקבות עניינים שעלו בפסיקה. אף הפסיקה משנה את המודלים להטלת אחריות על הבנקים ועוברת ממודל חוזי – שמרני למודל צרכני מיוחד, למשל כזה המתייחס אל הבנקים כאל "סוכנות חברתית" [ראו סקירתם של מיכל רובינשטיין ובעז אוקון, הבנק כ"סוכנות חברתית", ספר שמגר, מאמרים ג', 819]. במסגרת זו מוגברות החובות הקונקרטיות המוטלות על בנקים, בין ביחס להתנהלות ספציפית ובין ביחס לסוגי הזכאים ליהנות מחובות אלו. "
"ייעוץ לעניין ביטוח חייהם של לווים אינו כלול על פני הדברים בעיסוקיו של בנק למשכנתאות."
"הלכת רוזנברג היא ההלכה המחייבת נכון להיום ועל כן, ומאחר שביטוח חיים של לווה אינו "פרט מהותי" לא מוטלת על הבנק חובה להודיע ללווה על זכותו לבטח את חייו למקרה של פטירה.
מכאן, שגם לא מוטלת על הבנק חובת השתדלות לדאוג לביטוח חיים כאמור, במידה והוא עצמו מוותר על דרישת הביטוח שלו. "
"נמצא שעקרונית, אין מקום להטיל על הבנק אחריות לעריכת ביטוח חיים ללווה דומיננטי כמו גם להודעה על היעדר ביטוח ללווה האחר. "
חוזה ההלוואה ונוהלי הבנק
החוזה והנהלים מורים לבנק כיצד לנהוג במקרה בו הוא דורש ביטוח חיים מהלווים. הם כשלעצמם אינם מטילים עליו חובה לדאוג לביטוח כזה במקרה בו הוא מוותר עליו ואף אינם מטילים עליו חובה ליידע את הלווים או מי מהם בהיעדר ביטוח ובהשלכות מצב זה.
קשר סיבתי
אף לו נמצא שהבנק הפר כלפי התובעים חובות יידוע וגילוי, אין קשר סיבתי בין הפרה זו לבין המצב של היעדר ביטוח חיים לגדי, שכן כאמור לעיל, גדי לא היה כשיר לביטוח במסגרת כלשהי.
שונות
נוכח מסקנותיי איני נדרשת לדון במחלוקות הנוספות של אשם תורם והיקף הנזק. לו נדרשתי, הייתי מייחסת לתובעת אשם תורם בדרגה גבוהה של 80% נוכח אדישותה לביטוח החיים של גדי, בהלוואה הראשונה וגם בהלוואה הנוכחית ומעמידה את היקף הנזק המקסימאלי על 120,000$ כערכם ביום נטילת ההלוואה ובניכוי הסכומים ששולמו עד לפטירתו של גדי.
