תא (חי') 3149-01-09 עיזבון המנוחה רוגיינה עואד ז"ל נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'
ותא 35276-04-10 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'
בית המשפט: השלום בחיפה
ההחלטה ניתנה ביום: 31/10/2012
ע"י כבוד השופט: אייל דורון
עניינו של פסק הדין: קביעת זהותו של הנוהג ברכב בעת אירוע התאונה היא שתקבע לגבי זהות הגורם שאמור לפצות את העזבון של המנוחה שנהרגה בתאונות דרכים במהלכה התדרדר הרכב לבריכת מים. אם הנפגעת היא שנהגה (כפי שמסר בעלה בגרסתו השניה), הרי שקרנית אמורה לפצות ועומדת לה הזכות לחזור בתביעת השבה נגד הבעל בשל כך שהתיר לאשתו לנהוג ללא רישיון. אם הבעל הוא שנהג (לפי גרסתו הראשונה), הרי שחברת הביטוח שערכה את ביטוח החובה היא שאחראית לפיצוי העזבון ולהשבת הסכומים ששולמו בגין התאונה למוסד לביטוח לאומי.
רקע: במהלך המשפט, הסתבר, כי הסיבה לשינוי גרסתו של הבעל (המבוטח בביטוח החובה) כי אשתו המנוחה היא שנהגה ברכב ולא הוא נועדה להסיר מעליו את החדש כאילו הוא זה שהרג את אשתו במתכוון.
בית המשפט החליט, כי הגרסא הנכונה היא הגרסה הראשונה, לפיה הבעל (המבוטח בביטוח חובה) הוא שנהג ברכב וחייב את חברת הביטוח שביטחה אותו בביטוח רכב חובה לפצות את עזבון ולהשיב למוסד לביטוח לאומי את הסכומים ששילם בשל התאונה.
מתוך פסק הדין:
" אנו רואים אפוא כי בשלוש ההזדמנויות הראשונות שהיו לנזיר לספר כיצד ארעה התאונה, הוא סיפר כי הוא זה שנהג ברכב – בדברים שמסר לשוטר גדיר שהגיע ראשון למקום התאונה, בשחזור התאונה במקום ובהודעה הראשונה במשטרה. בהודעה הראשונה במשטרה הוא אף פירט לפרטי פרטים את אופן התרחשות התאונה, לרבות מהירות הרכב ורצף הפעולות שעשה אשר גרמו, לשיטתו, להתרחשות התאונה.
משהוכח כי מסמכים אלה, אשר נערכו בסמוך למועד התאונה, כוללים את תיאור נסיבות התאונה מפיו של נזיר עצמו, הרי שלא ניתן להפריז בחשיבותם. מסמכים אלה משקפים באופן ברור את הגרסה הראשונה שמסר נזיר בנוגע לתאונה, בשלוש הזדמנויות שונות, בסמוך לאחריה. ההלכה הינה כי אפילו שינוי גרסה הבא לידי ביטוי בגרסה מאוחרת יותר עשוי להוות גרסה כבושה, על כל המשתמע מכך, שיש להטיל בה ספק מעצם היותה כזו. קל וחומר כאשר הגרסה הכבושה סותרת לחלוטין את הגרסה הראשונה. אין צריך לומר כי נהוג לייחס משקל רב, ואף משקל מכריע, לגרסה הראשונית הנמסרת בדבר אופן קרות תאונה. "
"הלכה היא שדווקא לגרסה הראשונית, המיידית, יש משקל משמעותי. שינויה מצריך הסבר משכנע, או לפחות הסבר שמניח את הדעת – מה שאין הדבר במקרה שלפניי, כפי שאבהיר בהמשך. לטעמי, גרסתו הראשונה של נזיר לארוע התאונה היא הגרסה האותנטית, שנמסרה בזמן אמת, בטרם היה בידיו סיפק לשקול אם גרסה זו תיטיב עימו ואני מבכר אותה על פני הגרסה המאוחרת שנמסרה על ידו. "
"השוטר וייסמן העיד כי מאחר ו"היה חשד ראשוני לרצח, לא לכיוון תאונת דרכים", למחרת התאונה, ביום 2.5.03, ביקשו שוטרי משטרת זבולון בבית המשפט בעכו צו לנתיחת הגופה, וזאת לאור התנגדותו של נזיר שנומקה מטעמי דת (נ/9). הצו אכן ניתן, אך זמן קצר לאחר מכן הועבר התיק, מסיבה שלא הובהרה, ללשכת התנועה במרחב גליל והשוטר וייסמן אינו יודע מה נעשה בתיק. המשך הטיפול בתיק נעשה, אם כן, ע"י אגף התנועה, למרות קיום החשדות כאמור, ולא פחות חשוב מכך, בוחן התנועה שבפניו תיאר נזיר את התאונה בשטח ואשר גבה ממנו ומעבדאללה הודעות, לא היה עוד מעורב בטיפול."
"מכל מקום, גם במנותק מתמיהה זו ולגוף העניין, הסבריהם של נזיר ושל עבדאללה בנוגע לסיבה שהביאה אותם לשנות את גרסתם הראשונית לארוע התאונה – אינם משכנעים כלל. יש לדחות מכל וכל את טענתם של נזיר ועבדאללה כי בהודעה הראשונה שמסרו במשטרה הם אמרו שנזיר נהג ברכב על מנת להגן על המנוחה, שכן חשבו כי היא עדיין בין החיים. טענה זו נסתרה לחלוטין בראיות שהונחו בפניי, לרבות בהודאות מפורשות מצידם של נזיר ועבדאללה בעדויותיהם בבית המשפט..."
"לא מן הנמנע כי יש ממש בטענת קרנית לפיה את הסיבה האמיתית לשינוי הגרסה ניתן למצוא בדברים אחרים שאמר נזיר בהודעה השניה של נזיר (נ/12, עמ' 3 ש' 7-14). נזיר הסביר כי החלטתו "לספר את האמת", כדבריו, נבעה מכך שמאז שאשתו נפטרה החל לשמוע "כל מיני שמועות שכאילו אני נהגתי ברכב וזרקתי את אשתי בכוונה לבריכה ע"מ לרצוח אותה וכיוון שאשתי היא בת דודה שלי וע"מ להפריח [ כך במקור – א.ד.] את כל השמועות החלטתי לספר את כל האמת ומה שסיפרתי לך כרגע זה האמת". נראה כי לא מן הנמנע שאכן, כטענת קרנית, את גרסתו המאוחרת מסר נזיר לאחר שהבין את השלכותיה הקשות של גרסתו הראשונה - והאמיתית - במישור הפלילי, ושמא אף במישור המשפחתי, וכי על רקע זה באה לעולם גרסתו המאוחרת יותר באמצעותה ניסה ככל הנראה "לחלץ" עצמו מהשלכותיה של התאונה.
אפשרות זו נתמכת בעובדה שנזיר לא תבע את כלל, אף לא לחילופין, ולו למקרה שבית המשפט ידחה את טענותיו, אף שאין חולק כי במקרה כזה הוא זכאי לפיצוי כספי כלשהו. עובדה זו מדברת בעד עצמה ומבטאת אף היא את חששותיו של נזיר מפני קביעה לפיה הוא זה שנהג ברכב, כאשר ההשלכות ה"ביטוחיות" של קביעה לפיה הוא נהג ברכב מחווירות אל מול ההשלכות האפשריות במישור הפלילי ושמא אף המשפחתי."
