תא (חי') 7094-05-11 אילן סיאר נ' עיריית יקנעם ושירביט חברה לביטוח
בית המשפט: השלום בחיפה
ההחלטה ניתנה ביום: 5/11/2012
ע"י כבוד השופטת: איילת הוך-טל
עניינו של פסק הדין: האם הנפגע זכאי לקבל פיצוי כספי בגין חבלת גוף שנגרמה לו כאשר הלך ברחוב ונקע את רגלו כתוצאה ממפגע במדרכה?
רקע: הנפגע ביקש לחייב את העירייה עקב רשלנותה כאשר כל תביעתו היא בגין כאב וסבל שנגרמו לו בשל הפגיעה.
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את העירייה לשלם לתובע פיצוי כספי בסך 6,500 ₪. מסכום זה יש לנכות אשם תורם לתובע בשיעור 20%, בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪,
מתוך פסק הדין:
"התובע נוהג לעשות הליכות רגליות באופן מזדמן, וביום אירוע התאונה חזר מהליכה שכזו בסביבות השעה 20:00. התובע היה לבדו במקום. כתוצאה מהתרוממות ותזוזה של האספלט במדרכה נוצר שקע, שלתוכו דרך התובע עם רגל ימין, וכתוצאה מכך נגרם לו נקע בקרסול. התובע לא הבחין בשקע זה מבעוד מועד מאחר והישיר מבטו לפנים בעת ההליכה.התובע סבל כאבים, אך לא פנה לקבלת טיפול רפואי, אלא שב לביתו ונטל משככי כאבים, בתקווה כי הכאב יחלוף. כך נותר התובע סובל מכאבים בביתו במשך 6 ימים עד אשר ניגש לקבלת טיפול רפואי. גרסת התובע כמות שהוצגה לא נסתרה בשום שלב והתובע חזר ועמד על גרסתו גם במסגרת חקירתו הנגדית.
...
דומני כי טענות הנתבעת לסתירות שנפלו במסמכים הרפואיים שמציג התובע, אינן יכולות לעמוד לחובתו, משעה שהרופא המטפל הוא שערך את המסמך, ואף אם נפלה שגיאה או טעות סופר בתיעוד תלונתו של התובע או בתיעוד של הבדיקה שבוצעה, אזי על פי האבחנות בשני המסמכים ניכר כי הרגל שנפגעה היא רגל ימין.
יש לציין כי התובע עצמו נחקר גם בהקשר זה ועמד בתוקף על טענתו כי נפגע ברגל ימין בלבד."
"הנה כי כן, על אף היותה של עדות התובע בבחינת עדות יחידה של בעל דין, מצאתי ליתן בה אמון ולקבוע כי עלה בידו להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה כמפורט לעיל. תימוכין לגרסתו ניתן למצוא בחומר הרפואי ובמכתב הדיווח מטעמו לעירייה וכן בתמונות שצולמו, כאשר טענות הנתבעת כנגד עצם התרחשות אירוע התאונה מבוססות, במרביתן, על ספקולציות הנוגעות להתנהלות התובע בעקבות התאונה ואין בהם כדי לסתור או לכרסם בגרסתו.
בניגוד לעמדת הנתבעת, לא מצאתי כל פגם בהתנהלות התובע. מחומר הראיות שהוצג לא מדובר באדם אשר מיד לאחר נפילתו, החל "לבנות" את התביעה המשפטית. התובע סבר לתומו כי הכאב יחלוף, ולשם כך נותר במנוחה בביתו, ונטל משככי כאבים. התובע פקד את העירייה וכתב את מכתב הדיווח ככל הנראה בעקבות כך. העובדה שהתובע לא התקשר מידית למוקד 106 על מנת לדווח על המפגע ופנה ישירות לנתבעת לצורך דיווח– אינה יכולה לעמוד לו לרועץ.
יתרה מכך. הראיות שמציגה הנתבעת אינן מובאות מטעם הגורם אשר היה מעורב מטעמה בהתרחשות העניינים. מר רפי נאוס לא הובא למתן עדות, ודבר זה עומד לחובתה של הנתבעת. "
"אמנם, נקבע בפסיקה כי "..חיי יום יום מלאים סיכונים...מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעיתים למעוד ולהחליק, נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים..." (ע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז(4) 113).
כן נפסק כי "..רחובות ומדרכות אינם משטח סטרילי ואין להתייחס אליהם כאל מקום שאין בו סדקים בליטות וגלים של שיפועים כאלה או אחרים...זו מציאות הכרחית.." (ע"א 4344/97 ג'ני נגד עירית רמת גן-פורסם במאגרים).
יחד עם זאת, לאחר שעיינתי, עיין היטב, בתמונות שהציג התובע, מצאתי כי המפגע בו כשל מהווה מפגע ממשי אשר יש בו כדי להטיל אחריות על הרשות לאירוע הנזק שנגרם בגינו לתובע.
ראשית- בהגינותה כי רבה, מציינת הגב' יחזקאל כי "לדעתי זה מפגע" (עמ' 9 שורה 10) .ברי כי הנתבעת אינה חולקת כלל ועיקר על העובדה שמדובר במפגע ממשי.
שנית– מדובר במפגע אשר נמצא בשטח, לכל המוקדם מיום 6.10.10 (מועד פיתוח התמונות). על אף טענות הנתבעת, בדבר הסיורים הדו-שבועיים שהינה מקיימת לאיתור מפגעים, לא אותר ולא דווח מפגע זה, עד לפניית התובע. יש בכך להטיל ספק בטיבם ובאיכותם של סיורי הפיקוח ולהעלות תמיהות בנוגע ליעילות משימות הפיקוח המבוצעות על ידי הרשות על מנת לאתר מפגעים ולתקנם.
יש להניח כי אילו אמנם היו מבוצעים סיורים שגרתיים כהלכה, ניתן היה לאתר מפגע זה ולתקנו תוך מניעת התאונה מלכתחילה, שהרי אין המדובר בשקערורית קלה או בליטה קלה, כי אם בתזוזה של כל ציפוי האספלט בקטע הנתון לכל רוחב המדרכה באופן שלצורך עקיפת המפגע נדרש הולך רגל מן היישוב לרדת לכביש באופן היוצר סכנה משמעותית וברורה."
"מכל מקום, יש לייחס לתובע אשם תורם מסוים לקרות התאונה שכן אין טענה כי המקום היה חשוך, מדובר במקום הנמצא בסביבת מגוריו המוכרת לו היטב, ובשעה שהלך במקום מצופה היה כי ישית ליבו לדרך הנקרית לפניו."
