העליון הפחית פיצוי בשל הפסד שכר

ע"א 3111/12 וע"א 3245/12 יוסף חיות נגד הדר חברה לביטוח בע"מ ואבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 26/11/2012

ע"י כבוד השופט: י' עמית

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של המבוטח או את הערעור של המבטח על פסק דינו של המחוזי בעניין פציעתו של המבוטח בתאונת דרכים כאשר אוטובוס פגע מאחור ברכב בו נהג?

רקע:

המבוטח טען, כי יש להגדיל את שיעור נכותו הנפשית וכי חישוב הפסדי השכר נעשה על בסיס שכר נמוך תוך התעלמות מהשתכרותו כעצמאי בעבר. כן טען המבוטח, כי בית המשפט מיעט בסכומים שפסק בגין עזרת הזולת, הוצאות נסיעה בעבר והוצאות רפואיות בעבר ובעתיד וכי צריך היה לכלול את כל ימי האשפוז לצורך ראש הנזק של כאב וסבל.

חברות הביטוח טענו, כי  הפסד השכר בעבר חושב באופן מלא לאורך כ-13 שנה, למרות קביעתו של בית המשפט כי יש להעמיד הנכות התפקודית על 40%. לטענת המבטחות, נוכח הממצאים לגבי תפקודו של המבוטח בחיי היום-יום, ונוכח אי אמינותו הבולטת, יש להעמיד את נכותו הרפואית על שיעור נמוך יותר וכי לאור ההיסטוריה התעסוקתית של המבוטח, שכמעט לא השתכר במשך כל השנים עד לתאונה, בסיס השכר שנקבע הוא על הצד הגבוה.

בית המשפט דחה את הערעור של המבוטח וכן את הערעור של המבטחות למעט בנושא הפסד שכר לגביו נקבע, כי המבוטח יקבל סכום של 245,000 ₪ במקום הסך של 470,226 ₪, כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי. כמו כן הוסיף בית המשפט העליון סכום של 70,000 ₪ לטובת המבוטח בעבור הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.

מתוך פסק הדין:

"לסופו של יום, מצאתי כי יש מקום להתערבות מהותית בפסק דינו של בית משפט קמא בחישוב הפסד השתכרות לעבר. לאחר מתן פסק הדין, הגישו המשיבות בקשה לתיקון טעות סופר בה נטען כי החישוב נעשה על פי אבדן השתכרות מלא במקום אבדן השתכרות של 40%. בית המשפט העביר הבקשה לתגובת המערער, אשר טען כי לא נפלה טעות בפסק הדין, וכי תקופת אי הכושר משקפת נכויות זמניות בשיעורים גבוהים, הן בתקופת הניתוח והן בתקופת אשפוזו (במשך תשעה חודשים) במרכז לטיפול בבריאות הנפש. בית משפט קמא קיבל את טענת המערער ודחה את הבקשה לתיקון סופר (החלטה מיום 22.4.2012).

לדידי, המדובר בטעות גלויה על פני הפסק, כמעט בבחינת טעות סופר. קשה להלום כי בית המשפט התכוון לפסוק למערער תקופת אי כושר מלאה לאורך 13 שנים, מבלי להזכיר זאת ומבלי לנמק מדוע מצא להבחין בין תקופת העבר לבין התקופה ממועד מתן פסק הדין ואילך. לכך יש להוסיף כי גם אם המערער סבל מאי אלו תקופות של אי כושר מוחלט, תקופות אלו לא עלו על שנתיים, ולכל היותר, ביד רחבה, על שלוש שנים (התובע אושפז משך כשבוע לניתוח ועוד תשעה חודשים באשפוז פסיכאטרי כאשר בית משפט קמא הכיר רק במחצית התקופה כקשורה לתאונה). משכך, אציע לחבריי להכיר בתקופה של אי כושר מלא של 36 חודשים מתוך 153 חודשים לעבר. על פי חישוב זה, יש להעמיד את הפסד השכר בעבר על סך של 483,000 ₪ (במקום הסך של 840,614 ₪), דהיינו, הפחתה של 357,000 ₪ מהסכום שנפסק.

מנגד, מאחר והסכומים שנפסקו בגין עזרת צד ג', הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד נפסקו על הצד הנמוך ביותר, אוסיף סכום גלובלי של 70,000 ₪ בראשי נזק אלה. "

פסק הדין באתר הרשות השופטת.