זכות חזרה בביטוח חובה בשל רכב שאינו רכב

ע"א  10832/06 נגד ארזים - הנדסה טכנולוגיות (אחזקות) 1991 בע"מ, הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ ואח'

בית המשפט: העליון

פסק הדין ניתן ביום: 25/11/2012

ע"י כבוד השופטת: המשנָה לנשיא מ' נאור ובהסכמת השופטים ע' ארבל וס' ג'ובראן

עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של תאגיד אבנר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שדחה את תביעתו לקבל שיפוי בעקבות פיצוי שהעניק לנפגע מכלי שאינו לאמיתו של דבר "רכב מנועי", אך בוטח כאילו היה כזה.

רקע: הפיצוי שולם בהתאם להלכה שנקבעה ב-ע"א 5757/97 אליהו, חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פ"ד נג(5) 849 (1999).

בית המשפט העליון קיבל את הערעור

מתוך פסק הדין:

"אקדים מסקנה לניתוח: הגעתי למסקנה כי יש לקבל את ערעורה של אבנר, במובן זה שהיא זכאית לשיפוי בשיעור של 50% מסכום הפיצויים ששולמו לנפגע, בהתאם לחלקה של אבנר בתעודת החובה שהיא הוציאה יחד עם אליהו. כפי שיפורט להלן, גם כאשר מדובר ב"תאונת דרכים", השאלה אם קיימת זכות חזרה בעילה חוזית הותרה בצריך עיון, כאשר מלומדים בדיני תאונות דרכים תומכים בזכות זו. בענייננו, נוכח העובדה שהעגורן לא היה "רכב מנועי", אין המדובר ב"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים, אלא בפיצוי לפי הלכת חמאדה. לפי הלכה זו, יש לראות בתעודת החובה, חוזה ביטוח לטובת צד ג' (הנפגע), לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. מכאן שקמה לאבנר זכות תחלוף לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, על בסיס סעיף השיפוי בחוזה להעסקת עובדים שנכרת בין המבוטחת שלה סו"ב בנין ותשתית לבין ארזים. למצער יש לאבנר זכות השתתפות לפי סעיפים 54-56 ו-61(ב) לחוק החוזים, התשל"ג-1973. אבנר ויתרה על טענת כפל ביטוח, אולם, ממילא, ביחסים שבין אבנר לבין ארזים והפניקס (בכובעה כמבטחת של ארזים), השאלה הראשונית היא מי חב את החיוב העיקרי. ביחסים בין צדדים אלה, החיוב הביטוחי הוא חיוב משני הנגזר מהחיוב העיקרי. מאחר והחיוב העיקרי בענייננו עובר מאבנר לארזים מכוח השתתפות ושיפוי, לא מתעוררת ביחסים בין אבנר לבין הפניקס (כמבטחת של ארזים) שאלה של כפל ביטוח, שכן החיוב החוזי של ארזים מכוח תניית השיפוי מבוטח אצל מבטחת אחת בלבד (המבטחת של ארזים, הפניקס). אבנר אינה זכאית, בהליך זה, לתבוע השתתפות או שיפוי לגבי החלק של אליהו, אשר לא הגישה ערעור על הקביעה לפיה אין זכות חזרה חוזית. גם אם אבנר שילמה בפועל את החלק של אליהו, ואף אם יש לה באופן תיאורטי זכות להשבה מארזים או מהפניקס בעשיית עושר בשל תשלום חובו של אחר, או שיש לה זכות להשבה מאליהו עצמה, אבנר לא טענה לזכויות אלה בהליך זה."

ובפרשת חרושת ברזל נדונה תניה בחוזה שבה התחייב קבלן משנה ליטול על עצמו את האחריות בגין נזק שיגרם לעובדיו, לשכיריו או לכל אדם או רכוש בקשר או כתוצאה מבצוע העבודה. קבלן המשנה טען שהתניה אינה חלה כי התאונה נגרמה ברשלנות הקבלן הראשי. בית משפט זה דחה את הטענה, כי התניה הזכירה תביעה על-פי פקודת הנזיקין ו"אין זה אלא סביר להניח, שגם תביעה בעילת רשלנות, שהיא העילה השכיחה ביותר במקרים אלה, נכללת בכך" (שם, בעמ' 429). בענייננו, סעיף השיפוי קובע כי ארזים תשפה את סו"ב בנין ותשתית "בגין כל תביעה...[]שעילתה נזק גופני...". תניית שיפוי בחוזים של סו"ב בנין ותשתיות המחייבת לשפות אותה בגין כל תביעה שעילתה נזק גופני כבר נדונה בבתי המשפט, ונקבע כי הנוסח האמור חל ומחייב שיפוי מלא, גם כאשר נקבע כי התאונה נגרמה, בין היתר, מהתרשלותה של סו"ב בנין ותשתיות (ת"א (חי') 1557/99 חורבניוק נ' סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ, פס' 9 ו-22 (לא פורסם, 29.4.2005); ערעור על פסק הדין נמחק בהמלצת המשנה לנשיאה א' ריבלין והשופטים ס' ג'ובראן ו-ד' חשין (ע"א 4720/05 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' חורבניוק (לא פורסם, 22.11.2006); יצוין, בשולי הדברים, כי בתניית השיפוי שבענייננו לא מופיע הדיבור "אף אם תהיה להם עילת תביעה נגד סולל-בונה בגין היותו הקבלן הראשי בבנין" אשר הובילה למסקנה בפרשת צנורות המזרח התיכון שתניית השיפוי שנדונה שם חלה רק על תביעה בעילת אחריות שילוחית ולא על תביעה בגין רשלנותה של הזכאית לשיפוי עצמה (ע"א 675/75 צנורות המזרח התיכון בע"מ נ' שעבי, פ"ד לא(3) 225 (1977); ראו והשוו רע"א 3740/07 זוגלובק בע"מ נ' פארס נג'אר בע"מ(טרם פורסם, 16.1.2008)).

המסקנה היא, שביחסים בין ארזים לבין סו"ב בנין ותשתית, התחייבה ארזים לשפות את סו"ב בנין ותשתית, שיפוי מלא, בגין התאונה, וזאת אף בהנחה שהתאונה נגרמה ברשלנותה של סו"ב בנין ותשתית. בכך לא נסתיימה המלאכה. בדומה לטענת הקבלן בפסק דין Caledonia, ארזים והפניקס טוענות כי שסו"ב בנין ותשתית לא סבלה חסרון כיס כלשהו בגין התאונה (מי ששילמה את הפיצויים היתה המבטחת שלה אבנר, ללא השתתפות עצמית ומבלי שפרמיות של סו"ב בנין ותשתית עלו), ומכאן שאין על מה לשפות את סו"ב בנין ותשתית, וסעיף השיפוי אינו נכנס לפעולה. דין טענה זו להידחות. התשובה בדין הישראלי לטענה שלא ניתן להמחות זכות שפקעה עקב פרעון החוב היא, שבתחלוף, העברת הזכות למשלם מתרחשת בד בבד עם התשלום (שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981כרך שני 252 (2007); ראו גם דניאל פרידמן דיני עשיית עושר ולא במשפט כרך א 267 (מהדורה שנייה 1998)). כך, בענייננו, זכות השיפוי של סו"ב בנין ותשתית עברה לאבנר עם תשלום הפיצויים לנפגע בידי אבנר, ואבנר זכאית לשיפוי על תשלום זה מארזים, מכוח תניית השיפוי. כל פרשנות אחרת היתה מרוקנת מתוכן את סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, הקובע כי אם היתה למבוטח זכות שיפוי, זכות זו עוברת למבטח "מששילם" למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם. אף אם נבחן טענה זו בהנחה שסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח אינו נכלל בחוזה לטובת צד ג' לפי הלכת חמאדה, התוצאה אינה משתנה בענייננו. לפי סעיפים 54-56 ו-61(ב) הנזכרים לחוק החוזים, אבנר וארזים היו שתי חייבות באותו חיוב – החיוב כלפי סו"ב בנין ותשתית, לשלם פיצוי לנפגע. בהתאם לדין המהותי עליו עמדנו לעיל – היות החיוב החוזי של ארזים החיוב ה"עיקרי" והיות החיוב הביטוחי של אבנר חיוב "משני" – החלוקה בין ארזים לבין אבנר צריכה להיות 100% מול 0%. לאבנר יש זכות, לפיכך, לתבוע את ארזים לשפותה על מלוא חיובה של אבנר. כאמור, טענה זו בדיוק –  הטענה לפיה תשלום על ידי המבטח מונע את אפשרות הפעלת סעיף השיפוי של המבוטח, הועלתה גם בפסק דין Caledoniaהנזכר. בית הלורדים דחה את הטענה, תוך ציטוט דברי Buller J. ב-Mason v Sainsbury  מהמאה ה-18 לפיהם: “The principle is, that the insurer and insured are one, and, in that light, paying before or after can make no difference" (פס' 52 לפסק דין Caledonia North Sea Ltd; ראו גם פסק דין מנורה, בעמ' 559). השאלה הקובעת אינה אם המבטחת כבר שילמה את הנזק, אלא השאלה המהותית, איזה חיוב הוא החיוב העיקרי ואיזה הוא המשני.

סיכום הדברים הוא, כי אבנר זכאית, נוכח תניית השיפוי בחוזה בין ארזים לבין סו"ב בנין ותשתית, לשיפוי מאת ארזים. אבנר זכאית לדרוש שיפוי זה גם מהמבטחת של ארזים, הפניקס, אשר נתבעה בתביעת החזרה יחד עם ארזים. הפניקס אמנם טענה כי אף אם אבנר רשאית להפעיל את תניית השיפוי החוזי אין לחייב אותה:טענתה של הפניקס היתה, שאין לחייבה כאמור כיוון שהיא אינה חתומה על החוזה בין ארזים לבין סו"ב בנין ותשתית כצד לחוזה.אולם הפניקס, אשר היתה מיוצגת במשותף עם המבוטחת שלה ארזים, לא הכחישה שהביטוח של ארזים אצלה אכן מכסה את חיובה של ארזים לפי תניית השיפוי החוזי."

פסק הדין באתר הרשות השופטת.