תא (ראשל"צ) 20646-01-10 נטליה כץ נ' AIG חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בראשון לציון
פסק הדין ניתן ביום: 2/12/2012
ע"י כבוד השופט: אורן שוורץ – סגן הנשיאה
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתה של היורשת של מבוטח שנפטר מהתקף לב בעת ששהה בנסיעת עסקים במרוקו והיה מבוטח בחברת הביטוח בביטוח נסיעות לחו"ל הכולל הרחבה לביטוח חיים?
רקע: חברת הביטוח טענה, כי לפי תנאי הפוליסה היא אינה מחויבת לשלם הואיל והפוליסה כוללת חריג המוציא מכלל כיסוי ביטוחי מקרים הנובעים מהתקף לב או גם מלחץ נפשי.
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את חברת הביטוח לפצות את התובעת
מתוך פסק הדין:
"כך, מהתמלול של השיחה מתאריך 15.11.07, שנערך על ידי בנה של התובעת, עולה בברור שלאחר שנציגת הנתבעת הבינה שהמנוח מרבה לטוס לחו"ל, היא שהציעה לתובעת לראשונה ואף ניסתה לשכנעה לרכוש עבורו "ביטוח חיים שנתי", תוך שהיא מסבירה לתובעת מהם היתרונות של ביטוח מסוג זה. במהלך שיחה זו שאלה התובעת שאלות מהן עולה שזו הפעם הראשונה בה היא נתקלת במושג "ביטוח חיים". כך למשל שאלה התובעת: "...זה תנאים אותם תנאים שאני עושה...אני מכירה תנאים של הביטוח שאני עושה מידי פעם" ונענתה: "כן, זה יותר טוב...ביטוח כאן הרבה יותר טוב". עוד שאלה התובעת: "זה קשור לכאילו מה שקשור לרפואה?" ונענתה: "גם...וגם לכל הסעיפים". בסופה של שיחה זו, רכשה התובעת "ביטוח חיים לחו"ל". בשיחות הטלפון שנערכו לאחר מועד זה, ביקשה התובעת לרכוש פוליסת ביטוח, הכוללת בתוכה רכיב של ביטוח חיים, באותם התנאים שהוצעו לה בשיחה מיום 15.11.07. "
"הנה כי כן, במסגרת שיחה זו תועדה הצעתה של הנתבעת לרכישת ביטוח תאונות אישיות הכולל הרחבה לביטוח חיים "אם יקרה משהו בחו"ל". בשיחה נוספת שנערכה באותו מועד תועד קיבול מצד התובעת להצעה זו, בו מוסרת התובעת את מספר כרטיס האשראי לחיוב בגין רכישת הביטוח ..."
"מעיון בתנאי פוליסת הביטוח עולה שפטירת המנוח עקב אירוע לבבי איננה מוגדרת כאירוע ביטוחי ועל כן איננה ברת כיסוי במסגרת תנאי הפוליסה. "
"בין צדדים לחוזה קיימת חובת גילוי הדדית. חובת הגילוי של המבוטח מעוגנת בסעיפים 6 ו-17 לחוק חוזה הביטוח. חובת הגילוי של המבטח מעוגנת בסעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. על המבטח לחשוף לפני המבוטח את הסייגים לחבותו כבר בשלב הצעת הביטוח. דהיינו, עליו לפרט בהצעת הביטוח את ההחרגות ואת התנאים המוקדמים לחבותו. הגישה המקובלת היא שסעיף זה משתרע גם על חוסר תום הלב בשלב כריתת החוזה: שלב קיבול הצעת הביטוח והנפקת הפוליסה [ראו: ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שנייה, כרך א, עמ', 264, 268 תשס"ט-2009]."
"אומר לאור העובדה שלמנוח היה ביטוח רפואי דרך קופת החולים. שוב השיבה לה נציגת הנתבעת באופן פשטני ולא מעמיק : "נטליה, לא, אני מדברת ביטוח חיים". הסבר הנציגה היה לאקוני ביותר.
בשיחות שנוהלו לאחר מכן ביקשה התובעת לרכוש את אותו ביטוח חיים שהוצע לה בשיחה מיום 15.11.07. גם בשיחות שנערכו לאחר מכן, אף אחד מנציגי הנתבעת לא טרח לפרט לתובעת מהו בדיוק אותו ביטוח חיים אותו היא כל כך חפצה לרכוש עבור המנוח. אף אחד מנציגי הנתבעת לא הסביר לה מהם התנאים הנדרשים לצורך רכישת ביטוח חיים ואת ההבדל בין ביטוח זה לבין ביטוח תאונות אישיות. כך, לסבר את האוזן, כשהתובעת שאלה "אז תאונות אישיות זה ביטוח חיים" השיבה לה נציגת הנתבעת "כן בדיוק".
לתובעת אף לא הוסבר באופן ברור, מפורש ושאינו משתמע לשני פנים שמדובר בפיצוי שיינתן רק כתוצאה מתאונה, כפי שהיא מוגדרת בפוליסת הביטוח. ממילא לא הובהרו לתובעת שקיימים סייגים לכיסוי הביטוחי, הגם שניתן לפרט סייגים כאלה בקלות יחסית (כגון הסבר קצר שהכיסוי אינו כולל אירועים בריאותיים: התקף לב, שבץ מוחי וכיו"ב).
בע"א 846/76 עטיה נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לא(2) 780 (1977) נקבע שמבטח המקים פוליסה שתנאיה שונים מאלה שהמבוטח ביקש בהצעתו, נדרש להבהיר למבוטח את ההבדלים בין הביטוח המבוקש לבין הביטוח שהוצא בפועל. ככל שלא עשה כן – יפורש החוזה לפי ציפיותיו הסבירות של המבוטח, וייאכף לפיכך על פי התנאים המבוקשים בהצעת הביטוח [אליאס, עמ' 268].
במקרה דנן ביקשה התובעת לרכוש עבור המנוח פוליסת ביטוח בהסתמך על הסבריה של נציגת הנתבעת בשיחת הטלפון, קרי בשלב הטרום חוזי. בסופו של יום הוקמה למנוח פוליסת ביטוח שונה ממה שהובטח לתובעת. בשיחות שנערכו עם נציגי הנתבעת לא הובהרו לתובעת ההבדלים בין הביטוח המבוקש (ביטוח חיים) לבין הביטוח אשר הוקם בפועל (ביטוח תאונות אישיות).
כך, גם המפרט שנשלח לתובעת אינו כולל הדגשה או הערה בולטת ש"תאונה" אינה כוללת: "נזק שנגרם כתוצאה מאלימות מילולית ו/או לחץ נפשי ...ו/או התקף לב...". גם תנאי הפוליסה עצמה, סעיף 1.22, מגדיר "מוות": "מות המוטב עקב תאונה...". בסעיף זה אין כל הדגשה לכך שהוא אינו כולל את האירועים הבריאותיים. ניסוחים אלה, שאינם מודגשים, מתיישבים יותר עם טענת התובעת שלא הבחינה שהפוליסה מחריגה אירועים בריאותיים מהכיסוי הביטוחי שרכשה מאת הנתבעת.
יפים לעניין זה הדברים שנקבעו על ידי השופט חיים כהן באחת הפרשות שנדונו בבית המשפט העליון: "בא המבוטח, ביקש דבר אחד וקיבל דבר אחר, ובמקום שיוסבר לו שאותו דבר אחר אין לו ערך ממשי במקרה של תאונה חמורה, נאמר לו שזה "יותר כדאי" ממה שביקש. עסקי ביטוח אינם דבר של מה בכך, וגם במשא-ומתן לצורך קשירת הקשר יש לנהוג בהגינות. לא כל אדם מהשורה מבין את ההבדל הרב שבין ביטוח אחריות-צד-שלישי לבין ביטוח-תאונות-אישי, ועל חברת הביטוח לגלות אורך אפיים ולהסביר את ההבדל ללקוח, שאינו מתמצא בכגון אלה. זה לא נעשה כאן......, מן הדין לייחס לחוזה הביטוח אותה משמעות שהמבוטח רשאי היה להאמין שהיא משמעותו של החוזה שעשה."
[ע"א 13/76 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה רזינה חיון, פ"ד לב(1) 602, (1978)]
אף אם נראה במידע שנמסר לתובעת כמצג שווא רשלני שהוצג לה על ידי נציגי הנתבעת, בטרם נכרת חוזה הביטוח, הרי שהתובעת זכאית להסתמך על מצגים אלה, שגוברים על תנאי הפוליסה ולהיפרע מהנתבעת [ראו: ע"א 8673/02 פורמן נ' גיל, פ"ד נח(2) 375, 380 (2004)].
בנסיבות אלה, על הנתבעת לפעול בהתאם למוסכם בעת כריתת החוזה ולפצות את התובעת, כמי שהינה יורשת המנוח, בסך 50,000 דולר בהתאם לחוזה הביטוח שנכרת בין הצדדים בשיחת הטלפון שנערכה ביום 19.3.08.
לנוכח מהותה של המחלוקת בין הצדדים ואף לנוכח חזרתה של התובעת מהטענה כאילו לא הומצאה לה הפוליסה על ידי הנתבעת, אני סבור שאין מקום לפסוק לחובת הנתבעת פיצוי בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה ביטוח. "
