עא (ת"א) 31572-12-11 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מרואן ג'למאנה
בית המשפט: המחוזי בתל אביב
פסק הדין ניתן ביום: 9/12/2012
ע"י כבוד השופטים: יהודית שבח, יצחק ענבר, שופט [אב"ד] ושאול שוחט
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת השלום לפיה נדחתה תביעת התחלוף שהגישה חברת הביטוח איילון נגד הקבלן ונדחתה תביעת ההשתתפות שהגישה נגד חברת ביטוח חקלאי בעילת כפל-ביטוח.
רקע: חברת הביטוח איילון שלמה למבוטח תגמולי ביטוח בשל שריפה שפרצה בעת ביצוע עבודות ריתוך במסגרת בניית תוספת מידוף ואחסון. לאחר תשלום תגמולי הביטוח, הגישה חברת הביטוח תביעה נגד הקבלן, ונגד חברת ביטוח חקלאי שנדרשה להשתתף בחלק מהתשלומים ששולמו למבוטחת, אלו המתייחסים לנזק שנגרם לצמודות המבנה, בהיותה, על פי הנטען, המבטחת הנוספת של המבנה.
בית משפט השלום מצא את הקבלן אחראי לנזקי השריפה, וקבע כי זו פרצה כתוצאה מעבודות ריתוך שביצע עת "נתז לוהט הצית בד יוטה שהיה מאחורי הקיר שבו בוצע הריתוך". כמו כן קבע בית משפט השלום, כי המבוטחת תרמה בהתנהגותה לפרוץ השריפה והעמיד את שיעור תרומת הרשלנות על 50%.
למרות הקביעה, דחה בית משפט השלום את תביעתה של איילון נגד הקבלן במלואה, משסבר כי זו לא בדקה, בטרם שילמה את הפיצוי למבוטחתה, האם התקיימו תנאי הפוליסה, ואלו לא התקיימו. כן נדחתה התביעה נגד ביטוח חקלאי בהינתן הקביעה בדבר אשמה התורם של המבוטחת ובהסתמך על הפסיקה הקובעת כי "האספקט הנזיקי גובר על כפל הביטוח".
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי שיעור האשם התורם של המבוטחת עמד על 30% ובהתאם לכך נקבע, כי זכות ההשתתפות כלפי ביטוח חקלאי עומדת על 30% מהנזק וכן התקבלה תביע צד ג' נגד הקבלן.
מתוך פסק הדין
" מהראיות שהובאו בפני בית משפט קמא, תוך השוואה להוראות הפוליסה, אכן עולה כי המבוטחת לא מינתה באופן פורמאלי "אחראי" שתפקידו לוודא הרחקת חומרים דליקים, אף לא "צופה אש" שהגדרת תפקידו הייתה "להשקיף על ביצוע העבודות בחום ולפעול מיד לכיבוי של התלקחות...". כמו-כן לא הומצא דו"ח דרישות מכבי האש ויישום המלצותיו.
האם די היה בכך, על מנת להפטיר את המערערת מפיצוי המבוטחת על נזקיה? התשובה לשאלה זו הינה לטעמי שלילית.
יש להבחין בין תנאי מקדמי לתחולת פוליסה, לבין תנאי שנועד להקלה בסיכון, עת הפרתו של זה האחרון תקנה למבטחת רק את התרופות הנקובות בסעיף 21 לחוק ..."
"בשים לב לפסיקה שהתבוננה על תנאים מחמירים יותר, כגון: התקנת סורגים, התקנת גלאי נפח במכונית, מערכת איתור, ועוד – כעל תנאים להקלת הסיכון, להבדיל מתנאים מקדמיים לתחולה, נראה כי ניתן להסיק מקל וחומר כי התנאים שלא קוימו בענייננו הינם תנאים שנועדו להקלה על הסיכון..."
"משלא נטענה טענת מרמה, וממילא גם לא הוכחה, ומשלא הובאה כל ראיה לתמוך בטענה לפיה מבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה, אף לא בדמי ביטוח מרובים יותר, לא הייתה יכולה המערערת לדחות את תביעת המבוטחת, גם לו הייתה ערה להפרות לעיל, אלא לכל היותר היתה רשאית לשלם תגמולי ביטוח מופחתים."
"מן המפורסמות הוא כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן. נפסק כי לצורך תביעת התחלוף די בהוכחת סבירות ההנחה לקיומו של כיסוי ביטוחי וסבירות הסכום ששולם."
"זאת ועוד, גישת בית משפט קמא מביאה לתוצאה בלתי רצויה לפיה ייצא חוטא נשכר, שהרי אלמלא הכירה המערערת בכיסוי הביטוחי ואלמלא פיצתה את מבוטחתה על נזקיה, היה המשיב 1 חייב לפצות את המבוטחת על נזקיה, ולאור תוצאת פסק הדין יצא פטור בלא כלום."
"יש מקום לסברה שעל מנהל המבוטחת היה לחזור ולהזכיר לקבלן את דבר קיומו של בד היוטה מעבר לקיר, אשר כיסה את כל דפנות חדר התצוגה כולל התקרה, הגם שהקבלן הכיר היטב את המקום, וזאת בטרם שיתף עמו פעולה לביצוע הריתוך בקצה התעלה, אך עדיין אין בכך להשוות בין שיעור אחריותו לזה של הקבלן המקצועי, הנושא העיקרי בנטל האחריות.
אציע, איפוא, לחברי להתערב בקביעת שיעור האשם התורם, ולהעמידו על 30% בלבד."
"המסקנה המתבקשת היא שהקביעה בדבר אשמה של המבוטחת בשיעור 30% שוללת אמנם מהמערערת את זכות ההשתתפות בשיעור זה, אך בה בעת מותירה בידה את הזכות לדרוש את השתתפותה של ביטוח חקלאי ביחס ל70% הנותרים מהסכום לגביו הוכח כפל ביטוח, באשר לחלק זה מבוטחה חף מכל אשמה."
