תא (ת"א) 9419-10-10 האני בדיר נ' הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 18/1/2013
ע"י כבוד השופט: מנחם (מריו) קליין
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעתו של התובע, הטוען, כי נפגע באירוע המהווה "תאונת דרכים"? חברת הביטוח טענה, בין היתר, כי התובע נפגע לאחר שכבר החנה את המשאית על מנת לפרוק את הארגזים, דומם את המנוע, לטענתו ואז נפל. לטענתה של חברת הביטוח מדובר במקרה של פריקה אשר על פי חוק הפלת"ד אינו מהווה תאונת דרכים.
בית המשפט, קיבל את טענתה של חברת הביטוח ודחה את תביעתו של המבוטח.
מתוך פסק הדין:
"סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") קובע:
"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי;
"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;"
על פי ההגדרה הבסיסית המופיעה בחלק הראשון של הסעיף, "תאונת דרכים" הינה: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בית המשפט העליון דן, בשאלת ההתנגשות שבין החזקה הממעטת של טעינה ופריקה כשהרכב עומד, לבין שימוש ברכב מנועי ברע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה פ"ד נט(3) 541.
צמצום של גבולות "השימוש ברכב" בא לידי ביטוי בהוספת הגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי", הקובעת, בין היתר, כי טעינה ופריקה של מטען, כאשר הרכב עומד, אינה בגדר שימוש ברכב מנועי, גם אם מתקיים המבחן התחבורתי, וזאת בהתבסס על ההנחה כי כשהרכב סטטי אין סיכון תחבורתי מובהק בפעולות אלו.
לדידי, חלקיה של ההגדרה הבסיסית אינם מתקיימים באירוע דנן. די אם נציין כי התאונה נגרמה בשל פריקתו של מטען מהמשאית. פריקתו של מטען הוצאה במפורש מהגדרת הדיבור "שימוש". לא נעשה שום שימוש שהוא "למטרות תחבורה". הסיכון שבגינו נפגע התובע לא היה סיכון תעבורתי. אם הפעלת הרכב אינה מהווה "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", ממילא ברור כי הנזק שהפעלת הרכב גרמה לא בא "עקב השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
וכך נפסק בע"א (ת"א) 2281/05 אמניר תעשיות מיחזור בע"מ נ' לוי שלב:
"הגדרת המשנה של "שימוש ברכב מנועי" מפרטת מגוון פעולות הכלולות בשימוש בו. כך, הנסיעה ברכב, כניסה לתוכו, ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו ועוד - אלה הן דרכי השימוש המוכרות. לצידן, הוראת ריבוי, המרחיבה את השימוש גם לטיפול או תיקון דרך, התדרדרות או התהפכות של רכב, הינתקות ונפילה של חלק מהרכב, או מטענו, אם תוך כדי נסיעה, ואם כאשר הרכב חונה. ולצד כל אלה, מצוי חריג "הפריקה והטעינה" עת הרכב עומד. זוהי ההוראה הממעטת, המדגישה כי פריקה וטעינה אינם נכללים בגדר "שימוש ברכב מנועי".
לדידי, ניתן לראות מתוך עדותו של התובע שהמשאית עמדה ללא נוע וכי התובע היה עדיין במהלך פריקת המטען וטרם סיים לפרוק אותו, דבר אשר מותיר את האירוע דנן מחוץ להגדרה הקבועה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד.
משכך מסקנתי היא שגם אם אאמין לעדותו היחידה של התובע כבעל דין, עדיין האירוע המונח לפני אינו מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה של זו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד ועל כן דין תביעה זו להידחות."
