תא (י-ם) 21448-08 יונתן מור יוסף נ' הראל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 23/1/2013
על ידי כב' השופטת: תמר בר-אשר צבן
עניינו של פסק הדין: האם על חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח למבוטח בגין גניבת רכבו המסחרי כאשר הנהג המבוטח היה סמוך לרכב?
רקע: פוליסת הביטוח מתנה את תשלום תגמולי הביטוח במקרה של גניבת הרכב, בין השאר בתנאים הבאים: "קיום ההגנות ... ברכב, והיותן מופעלות שעה שהרכב אינו מאויש" וכן "לגבי רכב מבוטח המשמש להובלת סחורות ... בעת הובלת הסחורות המפתחות יימצאו, בכל עת שהנוהג אינו ישוב על מושב הנהג, על גופו של הנוהג או של בעל הרכב".
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, אם התקיימו שני התנאים האמורים הקבועים בפוליסת הביטוח. אם אמנם התקיימו, כי אז התובע זכאי לתגמולי הביטוח. אם אמנם כך ייקבע, כי אז נידרש להכריע במחלוקת נוספת, שעניינה שוויו של הרכב שנגנב. אם ייקבע כי התנאים האמורים לא התקיימו, כי אז דינה של התביעה להידחות.
...
בכל אותם מקרים, נבחנו הנסיבות ובית המשפט נדרש לבחון אם ירידה מהרכב והותרתו במצב המתואר, נחשבה לעניין הוראת הפוליסה למצב שבו הרכב "מאויש", או שמא הן בגדר מצב שבו "אינו מאויש". הנסיבות שנדונו בכל אותם פסקי-דין הן רבות ומגוונות ובין השאר נבחנו נסיבות שבהן הרכב הושאר כמתואר בעת שהנהג ירד לרכוש פרחים בצד הדרך, למשוך כסף ממכשיר כספומט, לבדוק את תא המטען, לסייע לנהג אחר להחליף גלגל ועוד כיוצא באלו נסיבות רבות ומגוונות שנסיבות החיים מזמנות.
באמצו מבחן זה בעניין חנן, קבע בית המשפט כי "זהו, אכן, המבחן הראוי", וכי לפיכך יש לבחון כל מקרה לגופו ולבחון אם מדובר במצב אשר בו "בעל הרכב נמצא בסמוך לרכב, תוך קשר עין ואפשרות מעשית לשלוט בנעשה ברכב במקרה הצורך, שאז יחשב הרכב כ'מאויש', גם אם אין הוא נמצא פיזית בתוך הרכב. לעומת זאת, מצבים אחרים שבהם אין לנהג אפשרות של שליטה ברכב, אם בשל חוסר קשר עין או כל גורם אחר המונע ממנו גישה מיידית לרכב – יש צורך ברור ומובן להפעיל את מערכת האזעקה לנעול הדלתות, שכן לא נוכל לראות ברכב כ'מאויש'".
מטעם זה, בהתייחסו למקרה שנדון לפניו בעניין ים תיכון, קבע בית המשפט שעיסוקו של הנהג בסיוע לנהג האחר להחליף גלגל, לא פגם במבחן השליטה. כך גם באותם מקרים שהוזכרו שם, שבהם נהגת ירדה לבדוק מדוע ישנם רעשים בתא המטען, או במקרה שבו נהגת עצרה למלא אוויר בגלגל קדמי. בכל אותם מקרים "היה מגע פיזי בין המבוטח לבין הרכב. היינו היה קיים קשר עין ולמרות זאת המבוטחים לא הבחינו בשעה שהגנב נכנס, ולא הצליחו למנוע את הגניבה ... הציפיות הסבירה של מבוטח כי במקרים אלו, בהם הוא מצוי בסמוך ובקשר עין עם הרכב ויכול להגיב ולמנוע גניבה, הוא יוכל לצאת מהרכב ולהשאירו פתוח ומונע כשהכיסוי הביטוחי ממשיך לחול".
מכל המובא כאן עולה אפוא, כי לשם מתן מענה לשאלה אם יש לראות ברכב שנגנב בעוד המפתח הושאר במתג ההתנעה, או שהרכב אף הושאר במצב מונע, משום רכב מאויש, המקנה כיסוי ביטוחי, יש לבחון אם הייתה לנהג שליטה ברכב.
מבחן זה, אשר בוחן את הדברים לפי דוקטרינת "הצפיות הסבירה" ועל פי ניסיון החיים, בוחן אם קודם לגניבת הרכב היה הנהג במצב שבו שלט בו, ובכל מקרה, אין בוחנים את הדברים בדיעבד, על-פי מבחן התוצאה ואף לא ב"חוכמה לאחר מעשה". עצם גניבת הרכב אינה בהכרח מלמדת על כך שהרכב לא היה נתון בשליטת הנהג. מבחן זה נבחן גם מנקודת מבטו של הנהג, אם אמנם היה במקום ובמצב שבו יוכל למנוע גניבה אפשרית, וגם מנקודת מבטו של הגנב הפוטנציאלי, אם הרכב נראה בעיניו ככזה שנתון להשגחה או שמא ככזה ש"ננטש". כך גם אין די בעצם השארת הרכב מונע בעוד הנהג מחוץ לרכב, כדי לשלול את היות הרכב נתון בשליטת הנהג. שכן שימוש סביר ברכב, כולל גם שימוש בו בהיותו מונע מבלי לנסוע בו (למשל, שימוש במזגן, בתאורה ושימושים נוספים במצבר הרכב ובמכשירים המחוברים אל מצת הרכב).
המסקנות המתבקשות הן אפוא, שאין לקבל את שלל גרסאותיו של רפאל. לא זו בלבד, אלא שמהטעמים שעליהם עמדנו, נראה כי הגרסה הנכונה היא זו שנמסרה בשיחה הראשונה עם המשטרה, כי "עזב לרגע את הרכב וכרגע נגנב". שכן כאמור, אילו אמנם נדחף בידי הגנב, היה מדווח על כך באופן מיידי. כזכור, רפאל אף לא נתן כל הסבר לכך שלמרות שלטענתו, הרכב נגנב סמוך לשעה 18:30, התקשר לראשונה אל המשטרה רק בשעה 20:14 (כעבור שעה וארבעים וחמש דקות לערך).
התוצאה אפוא, שלא רק שאין לקבל את גרסאותיו המאוחרות של רפאל, אלא שעל-פי מבחן השליטה על הרכב, כפי שנקבע בפסיקה, אין לומר כי מי ש"עזב לרגע את הרכב" עמד בדרישותיו של מבחן זה. עזיבת הרכב אינה עולה בקנה אחד עם מצב של שליטה ברכב, אשר רק בהתקיימו ניתן לומר שהרכב היה מאויש בעת שנגנב באופן המחייב את חברת הביטוח (הנתבעת) לשלם את תגמולי הביטוח. התוצאה היא, שמטעם זה פטורה הנתבעת מחבותה מכוח הפוליסה.
טעם נוסף לפטור את הנתבעת מחבותה על-פי הפוליסה נעוץ בכך שיש בשינוי הגרסאות של רפאל משום "מרמה בתביעת תגמולים", כמשמעותה בסעיף 25 בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. על-פי הוראה זו, אם נמצא כי מבוטח או מוטב "מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה – פטור המבטח מחבותו".
הוראת סעיף 25 בחוק חוזה הביטוח כוללת שלושה יסודות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה [פורסם בנבו] (1998), בפסקה 4): מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שמסר; כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות (ראו גם: ירון אליאס, דיני ביטוח, מהדורה שנייה, דין וביטוח הוצאה לאור, תשס"ט-2009, כרך ב', עמ' 982-981).
גם רפאל הוא מוטב על-פי הפוליסה. לאור האמור לעיל, נראה כי השינוי בגרסאותיו, אשר כאמור, לא נמצא לו הסבר מניח את הדעת ומתיישב יותר עם האפשרות שהגרסאות המאוחרות אינן אמת, מצביע על כך שנעשה מתוך כוונה לקבל את תגמולי הביטוח שלא כדין, על יסוד העובדות הלא נכונות שמסר בגרסאותיו המאוחרות. לפיכך, גם מטעם זה אין התובע זכאי לתגמולי הביטוח."
