תק (עכו) 13765-10-11 יעקב גושן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: לתביעות קטנות בעכו
פסק הדין ניתן ביום: 21/3/2013
על ידי כב' השופטת: זהבה (קאודרס) בנר
עניינו של פסק הדין: האם על חברת הביטוח לפצות את המבוטח בגין הנזק לנגרם לרכבו בתאונה כאשר חברת הביטוח טוענת, כי המבוטח מנסה לקבל תגמולי ביטוח שלא כדין?
בית המשפט קיבל את התביעה.
מתוך פסק הדין:
" הזכרנו לעיל כי לעניין נטל ההוכחה, כאשר נטענת טענה בדבר כוונת מרמה או דיווח כוזב, אזי הנטל מוטל על הנתבעת, לשכנע בדבר קיומו של חריג לכיסוי הביטוחי.
נבחן עתה האם עמדה הנתבעת בנטל זה.
1- האם מסר התובע לנתבעת עובדות בלתי נכונות או כוזבות ?- אכן, קיימת סתירה, לכאורה מתמיהה, בקשר למצב ידית ההילוכים עובר לתאונה, אותה פרטתי לעיל, ואולם אינני רואה בסתירה זו בבחינת מסירת מידע כוזב. אדם עושה בכל יום פעולות רבות, אף אלה הנעשות על ידיו כדרך של שגרה, לעיתים מתוך היסח הדעת, ולא תמיד יוכל להעיד עליהן בביטחה. דרך כלל יאמין כי פעל כפי שרצוי ונכון לנהוג ולפעול, וכפי שהוא פועל בדרך כלל, וכך צפוי כי יעיד עליהם, ואין בתמיהה, עליה הצביעה הנתבעת, כדי לשלול את האפשרות כי פעולה, שנעשתה על ידיו דרך כלל באופן שגרתי, נשתכחה ממנו ברגע אחד ומסוים, ובכ"ז סבר כי נעשתה על ידיו. לפיכך אין המדובר בעובדה שהיא "כוזבת", כדרישת החוק.
2- האם היה התובע מודע ל"כזב", כביכול, אשר בגרסתו ? לדעתי, התשובה שלילית. לא כזב היה כאן אלא כנראה טעות, בין מחמת שכחה, ובין מחמת מחשבה, שעדיף להשיב בחקירה תשובה נחרצת ומפגינת-בטחון מאשר מהוססת כגון "אינני יודע" או "אינני זוכר". קשה לצפות מעד לזכור את מצב ידית ההילוכים ברכבו, עובר לתאונה, כשהוא נחקר על העובדות כשנה לאחר מכן. לעולם יניח עד כזה כי פעל באירוע בדיוק כפי שפעל בעבר, וירצה להגן על גרסה זו, ככל הניתן. מכל מקום, מודעות להיות הטענה טענת כזב- לא היתה כאן.
3- האם ביקש התובע להוציא מן המבטחת כספים שלא כדין על יסוד טענת הכזב ?- הכחשתו של התובע את טענת הנתבעת, לכך כי ביקש כלל למכור את רכבו, כאילו היא הסיבה
האמיתית לתאונה ולתביעה לתגמולי הביטוח- הכחשה זו מטרידה מאד. למקרא תשובותיו של התובע בחקירתו הנגדית, לפיהן לא רק שלא מנע מבנו מלפרסם דבר מכירה באתר אינטרנט אלא אף נפגש עם שלושה קונים –בכוח- אני קובעת כי, בניגוד לטענתו, אכן רצה במכירת הרכב. אך האם יש בכך כדי להוכיח על "כוונת מרמה" ? –אני סבורה שלא. אף אם דבריו בענין רצונו במכירת הרכב היו אי-אמת, לא היה בדברים אלה כדי להכריע בשאלה האם הוא זכאי לתגמולי הביטוח.
מן האמור לעיל, אני מגיעה למסקנה כי, אף אם היה עלי להכריע בטענה, לו הועלתה במועד ובמפורט, של "כוונת מרמה" מצד התובע, בניגוד להוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח - כי אז הייתי דוחה אותה.
ראוי להתייחס גם לעובדה כי הנתבעת נמנעה מלפרט, במכתב הדחיה מיום 26.9.11 , את נימוקיה הנכונים, והסתפקה בציון הטענה כי "הארוע לא התרחש בנסיבות שדווחו לחברתנו, בהתייחס לנסיבות האירוע, ובעקבות כך ויתרת על תביעתך".
לבד מן הניסוח הלא ברור והעמום של הטיעון, (מאי משמע- "ויתרת על תביעתך" ?) יש במכתב הדחיה גם סטיה מחובתה של המבטחת לתת פרטים מלאים על עמדתה למבוטח. כשם שהמבוטח נדרש על ידה, וכדין כך, ליתן לה פרטים מלאים ונכונים, בין כאלה הנוגעים לעובדות שיש להן השלכה על הסיכונים שהיא נוטלת על עצמה, ובין כאלה הנוגעים לפרטי האירוע נשוא דרישתו ממנה, כך גם על המבטחת עצמה לנהוג במידה שווה של גילוי וחשיפה. התובע זכאי היה לדעת מה פגם מצאה המבטחת בו ובגרסתו, על מנת שיוכל לשקול ולהחליט כיצד לנהוג, ובמידה שיחליט לפנות לערכאות- גם להביא בפני ביהמ"ש את מהות הטענה הנוגדת. על רקע זה עוד מחריפה העובדה כי לא הוצג בפני ביהמ"ש דו"ח החקירה של המבטחת, ונותרנו אפוא עם טיעון מעומעם ועם רמיזה בוטה אך בלתי מבוססת.
לאחר הגשת סיכומי טענות הצדדים, הגישה לי הנתבעת, עפ"י החלטתי, העתק מן הפוליסה. לכך צירפה הודעה ובה היא מפרטת את מהותו של האירוע.
הנתבעת שבה על טענתה כי האירוע בו נגרם נזק לרכב היה יזום ע"י התובע, והפטור מתשלום תגמולי הביטוח, נסמך לדבריה על מה שכינתה בהודעה זו- "הכשלת בירור החבות" הביטוחית. אניח לזכותה של הנתבעת כי כיוונה לפטורים הנקובים בסעיף 24(ב) ו-25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981, ולא להפרת החובות האמורות בסעיפים 22,23 – אשר מצויינים אף הם בהודעתה. ובכן, (1) לא השתכנעתי, כמפורט לעיל, כי המבוטח "עשה במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור החבות או להכביד עליו" (כדרישת סעיף 24(ב) הנ"ל.
אציין כי היה מקום שהנתבעת תציין במפורש מהו המעשה שנעשה ע"י התובע, ומנע או הכביד את בירור החבות, ולא תניח לביהמ"ש לנחש דבר כוונתה. מכל מקום, לא מצאתי כוונה במעשי התובע ועל כן הטענה נדחית. (2) כאמור לעיל, לא מצאתי במעשי התובע כוונת מרמה, ועל כן אני דוחה את הטענה הנוגעת לסעיף 25 לחוק.
מסקנתי היא אפוא כי עלה בידי התובע להוכיח את התקיימותו של "מקרה הביטוח" ואילו בידי המבטחת לא עלה להוכיח קיומו של חריג כלשהו מן הפוליסה. לפיכך יש לקבוע כי התובע זכאי לתגמולי הביטוח. "
