תאמ (ת"א) 24181-12-10 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' הרקולס תעשיות ומסחר בע"מ
בית המשפט: השלום בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 28/3/2013
על ידי כב' השופטת: אורלי מור-אל
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את מתקין הפרקט לפצות את חברת הביטוח בתביעת שיבוב בגין ליקויים שנתגלו במלאכת הנחת רצפת פרקט בדירת מבוטח בסוג הפרקט או בטיבו?
בית המשפט דחה את התביעה
מתוך פסק הדין:
"כפי שהוכח, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הפרקט שהתקינה הנתבעת התרומם כתוצאה מרטיבות. כך טוענים מומחי התובעת וכך גם טוענים מומחה הנתבעת ומנהלה. במוקד תביעה זו עומדת לפיכך השאלות, האם מדובר ברטיבות שהייתה קיימת טרם הנחת הפרקט על ידי הנתבעת וחובתה המקצועית של הנתבעת היתה להבחין בה ולהימנע מהתקנת הפרקט, או שמא מדובר ברטיבות שנוצרה לאחר התקנת הפרקט על ידי הנתבעת, שאז לא ניתן לייחס לה את האחריות על התרוממותו, או שמא מדובר בפגם בפרקט עצמו או בפרקט הרגיש בצורה יוצאת דופן לרטיבות (ראה סעיף 5.3 לחוות דעת מומחה התובעת) והאם חובת הנתבעת הייתה לדעת על הפגם והרגישות הנטענת.
קודם לדיון בשאלה זו, יש לדון בטענות המקדמיות שהעלתה הנתבעת בדבר העדר יריבות ואי עמידת התובעת בתנאים הנדרשים להגשת תביעת תחלוף.
...
כפי שציינה גם הנתבעת, זכות התחלוף בהתאם לסעיף 62 (א) לחוק חוזה ביטוח, מתקיימת בכפוף לשלושה תנאים: האחד, חבות המבטח על-פי הפוליסה, השני, תשלום בפועל על-ידי המבטח למבוטח בהתאם לחבות על-פי הפוליסה והשלישי, חבות של הצד השלישי לפצות את המבוטח.
כפי שנפסק לא פעם בנוגע לתנאי הראשון, אפילו הכיסוי הביטוחי לפי חוזה הביטוח נתון לפרשנות – לא תיפגע זכות התחלוף של מבטח שביכר לשלם תגמולי ביטוח ובכך נקט פרשנות לטובת המבוטח. הצד השלישי לא יורשה להרהר אחר שיקוליו (הסבירים) של המבטח בעניין זה (ראה ע"א 7148/94 הכשרת הישוב נ' חברת השמירה ואח', פ"ד נ (4) 567 (להלן: "פרשת הכשרת הישוב"); וכן ראה גם ת"א 41124-02-10 סוכנות לאומית לבטוח בע"מ נ' חברת נמל אשדוד בע"מ (1/7/2012) אליו הפנו הנתבעים (להלן: "פרשת סוכנות לאומית לבטוח").
באשר לתנאי השני נפסק, כי אמנם לא כל תשלום שנעשה על ידי המבטח הוא של תגמולי ביטוח, כך, למשל, תשלום בהתנדבות מצד מבטח למבוטחו לא ישכלל את זכות התחלוף, אך אם מבקש הצד השלישי לטעון, כי המבטח רקם קנוניה עם מבוטחו עת שילם לו כספים בתורת "תגמולי ביטוח" כביכול – עליו הנטל לשכנע. הוא הדין בטענת התשלום בהתנדבות, שאף לגביה נטל הטיעון והשכנוע מצויים במגרשו של הצד השלישי.
בעניין שני תנאים אלה, הדגישה ההלכה הפסוקה, כי חובת תשלום תגמולי הביטוח נמדדת על פי סבירות שיקוליו של המבטח, הן לעניין עצם החבות על פי הפוליסה והן לעניין הסכום. נפסק, כי לא כל הסדר בין מבטח למבוטח ולא כל סכום ששילם המבטח יהוו ראיה מספקת לכינון זכות התחלוף, שעה שבית המשפט מוצא, כי שיקולי המבטח נגועים בחוסר סבירות ויש הסבורים שנדרשת אי סבירות בולטת (ת"א (מחוזי ת"א) 3141/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ט אייר תעשיות אקריליות בע"מ (3.3.05)), כי אז לא יחויב הצד השלישי בשיפוי המבטח. יחד עם זאת, תובענת התחלוף אינה מיועדת לניהול התדיינות בסוגיית חבותו של המבטח כלפי מבוטחו על פי חוזה הביטוח (ראה פרשת הכשרת הישוב ופרשת סוכנות לאומית לביטוח).
כפי שקבע בית המשפט בפרשת סוכנות לאומית לביטוח, בעת בחינת סבירות שיקולי המבטח, על בית המשפט לעיין בחומר שעמד לנגד עיני המבטח ולבחון – על פני הדברים – אם החלטת המבטח באותן נסיבות שהיו לפניו, סבירה היא, אם לאו. בית המשפט לא ימיר את שיקול דעת המבטח בשיקול דעתו. בית המשפט ציין שם, כי ניתן לקבוע כי קיים מתחם מסוים של סבירות (אשר נגזר פרטנית לפי נסיבות כל מקרה ומקרה), שבמסגרתו יקבל בית המשפט את שיקולי המבטח ולא יתערב בהם (אפילו היה בית המשפט פוסק אחרת, אילו הובא הדבר להכרעתו) (שם, פיסקה 18).
במקרה דנן, כזכור, מעלה הנתבעת טענה בנוגע להתקיימות התנאי הראשון, בכך שהיא כופרת בחבותה העקרונית של התובעת לשלם תגמולי ביטוח על פי הפוליסה, שכן לא מדובר "בנזקי מים ונוזלים למבנה שמקורם בצנרת", אלא אליבא דתובעת עצמה במעשה רשלני של הנתבעת שאינו קשור לנזקי מים וצנרת ולפיכך התובעת כלל לא חבה על פי הפוליסה ושלמה כמתנדבת, מה גם שלא נטען כי הנתבעת אחראית לחדירת המים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת שילמה את אשר שילמה בשל מעמדו של המבוטח וסכום הביטוח העומד על מליוני שקלים.
באשר לסעיף 41 לפקודת הנזיקין, "הדבר מדבר בעדו", על מנת להוכיח התקיימות הכלל נדרש מן התובע להוכיח תחילה קיומם של שלושה תנאים מצטברים –
תנאי ראשון:הנסיבות הממשיות של האירוע אינן ידועות לתובע ובלשון הסעיף: "לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק".
תנאי שני:כי הנזק שנגרם - נגרם על ידי נכס שבשליטתו המלאה של הנתבע.
תנאי שלישי:כי ההנחה שהנזק שנגרם, דהיינו התרוממות הפרקט, כתוצאה מרשלנות כלשהיא של הנתבע - תהא מסתברת יותר מההנחה שזו נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע.
נטל השכנוע לעניין קיומם של שלושת התנאים רובץ על שכם התובע, ועליו להרימו על-פי המבחן של עודף ההסתברויות: ערעור אזרחי מס' 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' רחל הינדלי (להלן: "פרשת ישראליפט"). בענייננו, ספק אם מתקיימים התנאים."
"במקרה דנן, נוכח "החור השחור" הקיים בפרק הזמן מאז הותקן הפרקט ועד חשיפת הנזק, לא ניתן לקבוע כי הנתבעת עמדה בנטל להוכיח התקיימות התנאי השלישי. משכך, יש להכריע האם התובעת עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעת התרשלה בהתקנת הפרקט."
"יצויין עוד, כי לא הוכח על ידי התובעת בשום דרך, מה היקף הנזק שהתגלה בפרקט שהותקן על ידי הנתבעת, כמה לוחות התרוממו והיכן בחדר. לא הוצגו תמונות או כל תיעוד אחר. התיעוד היחיד לכך מצוי בחוות דעת המהנדס מטעמה, שכתב בסעיף 4.1 לחוות דעתו: "בבדיקה ויזואלית של החדר ניתן לראות בעין ולהרגיש במגע כי קיימים מספר לוחות / מרצפות פרקט אשר התרוממו או התפתלו" – כמה לוחות, היכן ברחבי החדר והאם ניתן היה להחליף רק חלק מן הפרקט ולא כולו – לתובעת הפתרונים. אכן, המבוטחת העידה שחשה כאילו היא מהלכת על אויר, אך גם מדבריה, לא ניתן היה להבין מה היקף הלוחות שנפגעו.
למותר לציין, כי על התובעת הנטל להוכיח גם קשר סיבתי עובדתי ומשפטי, בין התקנת הפרקט לבין הנזק ובכלל זה את צפיות הנתבעת לנזק. שעה שהתובעת עצמה אוחזת בטענות עובדתיות חלופיות, לפיהן או שהפרקט עצמו אינו תקין או שהנתבעת הניחה את הפרקט מוקדם מדי על מצע רטוב, היא תוקעת לעצמה טריז בגלגלי הוכחת הקשר הסיבתי. שכן, מבלי למקד מהו הפגם הטמון בפרקט, לא ניתן לקבוע האם היה בר גילוי, האם מתקין סביר (להבדיל מיצרן) היה אמור לצפות את הנזק בהתקנת הפרקט על מצע כפי שהותקן, או היה אמור לצפות את הפגם בפרקט עצמו ככל שהיה פגם כזה וכיוצ"ב.
התובעת טענה, כי לנתבעת ניתנו כל האפשרויות לבדוק את הפרקט בטרם החלפתו אולם היא לא עשתה כן אלא הדפה את טענות התובעת באחת ואין לה להלין אלא על עצמה. טענה זו אינה מתיישבת עם כלל היסוד בדין האזרחי לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה". על התובעת מוטל היה הנטל להוכיח את רשלנות הנתבעת ורק לאחר מכן היה עובר הנטל אל הנתבעת להביא ראיה לסתור.
לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי התביעה לא הוכחה ודינה להידחות."
