תא (חי') 17769-12-11 ישראלה טולצינסקי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
בית המשפט: השלום בחיפה
פסק הדין ניתן ביום: 25/3/2013
על ידי כב' השופטת: א. סלאמה, סגן נשיא
עניינו של פסק הדין: האם יש לחייב את חברת הביטוח לשלם תגמולי ביטוח למבוטחת לפי פוליסה לביטוח דירה בגין נזקי רכוש לטענתה, בעקבות חדירת מי גשמים?
רקע: חברת הביטוח דחתה את התביעה משני טעמים עיקריים; האחד העדר "מקרה ביטוח" כהגדרתו בפוליסה, והשני בשל מסירת הודעת הנתבעת באיחור ובכך נמנע ממנה לבדוק את הנזק ולברר את חבותה על פי הפוליסה בזמן אמת.
בית המשפט קיבל את התביעה באופן חלקי בניכוי אשם תורם של המבוטחת בשיעור של 20% בשל ההודעה באיחור על הנזק לחברת הביטוח.
מתוך פסק הדין:
"לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו על ידם, לרבות חוות דעת שמאי הנתבעת, ממצאי השרברב קלדרון, דברי התובעת שנרשמו בכתב יד וכן ברשימה ובפוליסה הרלוונטית, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד, הכל כפי שיפורט להלן.
...
אמנם ניתן היה לצפות כי התובעת תמציא אישורים על אותה סערה שהתרחשה באותו יום, במיוחד כשאין מועד מדויק בפיה (בהצהרתה צוין "לפני מספר חודשים", בהודעה לנתבעת דובר על אירוע מיום 12/04/11 ובתביעה הוזכר "חודש 3/11 או בסמוך לכך"), אולם בשים לב לעובדה שהנזקים לא נגלו לעין מיד אלא רק כעבור "מספר חודשים", ניתן בהחלט להבין את חוסר הזיכרון המדויק ואף לזקוף אותו לזכותה, שעה שלא אצה רצה לאסוף, לתעד ו"להכין תיק" לצורך תביעתה העתידית.
מהצד השני, אליה וקוץ בה, שכן חובתו של מבוטח, וכך גם התובעת על פי הפוליסה, להודיע מיד לנתבעת/ המבטחת בקרות מקרה ביטוח. היה אפוא על התובעת להודיע מיד בקרות ההצפה על מנת להכניס את הנתבעת לתמונה ולאפשר לה לבדוק את חבותה ואף להקטין אולי את נזקיה. אולם, כפי שהוסבר לעיל, גם כאן, עצם העובדה שהנזק החיצוני לא התגלה מיד, אלא בחלוף זמן מה (מספר חודשים) יכולה לתת הסבר לאי הדיווח המיידי.
בשים לב למכלול הנסיבות ובהתאם לניתוח דלעיל, לא שוכנעתי שההודעה המאוחרת מובילה לדחיית התביעה, בבחינת הפרה של התחייבויות התובעת על פי הפוליסה, אולם בהחלט יש בה כדי להטיל על התובעת אשם תורם, בשים לב בין היתר לנזק הראיתי שנגרם לנתבעת, ולהקטין את הפיצוי המגיע לה (לעניין האשם התורם בדיני החוזים ראה א פורת הגנת אשם תורם בדיני חוזים (תשנ"ז), ע"א 3912/90 eximin s.aתאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פרארי בע"מ, לא פורסם, וכן ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבניין לפיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל. רחביה לבניין בע"מ, נ"ב (1) 210).
בשקלול כל הנתונים מצאתי להעמיד את האשם התורם של התובעת על 20%.
מכל מקום, ייאמר כבר עתה, כי אין בחוות דעת שמאי הנתבעת או בממצאי קלדרון, כדי להצביע באופן חד משמעי על כך שכל הנזק בדירה, בשני המפלסים, אין מקורו באירוע הפתאומי של ההצפה, אלא דווקא בליקוי איטום מתמשך במרפסת או בהיקף האמבטיה בחדר הרחצה במפלס הביניים.
ממצאיו של קלדרון (כמו גם שמאי הנתבעת) מאשרים את סימני הרטיבות בתקרת קומת הכניסה, במדרגות העלייה לקומה השנייה, בקירות החדרים בקומה השנייה וברצפת וקירות קומה עליונה. והנה, קלדרון קובע במפורש, כי אחד המוקדים לרטיבות הינו "חדירת מי גשמים ממרפסת חיצונית לרצפת קומה עליונה".
קלדרון אינו קובע כי מדובר בחדירה מתמשכת של מים מהמרפסת, כך שקביעת הנתבעת במכתב הדחייה בדבר קיומה של "אפשרות סבירה" שהנזקים במפלס העליון "הוסבו עקב חדירת מי גשם מתמשכת בעקבות בעיות האיטום הלקוי", אינה יותר מאשר סברה, שאינה עדיפה על אפשרות סבירה אחרת לפיה מדובר בחדירה אינטנסיבית חד פעמית ומשמעותית של מי גשמים שחדרו מהמרפסת (האירוע של ההצפה) וגרמו לנזק. ודוק, לא הונחו בפניי נתונים, ממצאים או חוות דעת מקצועית בדבר הגורם להצפה עליה העידה התובעת וההשערות שהעלתה בהצהרתה (לעניין סתימה בפתח הניקוז וכיו"ב) אין בינן לבין ממצאי קלדרון משום סתירה, שכן מקום ההצפה לא נודע ויתכן והוא קשור בחדירת מי גשמים "ממרפסת חיצונית לרצפת קומה עליונה" כלשונו של קלדרון.
משלא היה בממצאיו של קלדרון כדי לסתור את גרסת התובעת לעניין אירוע ההצפה ומאחר והנזקים ברצפת המפלס העליון ובתקרת מפלס הביניים עולים בקנה אחד עם אירוע כאמור, יש לקבוע כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה בכל הנוגע לנזקים אלה וכי מאזן ההסתברות נוטה לטובתה."
