רע"א 3489/09, רע"א 3502/09, רע"א 3523/09 מגדל, כלל, הראל, פניקס ומנורה נגד חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ ואח'
בית המשפט: העליון
פסק הדין ניתן ביום: 11/4/2013
על ידי כב' השופטים: י' דנציגר, ע' פוגלמן והשופטת ד' ברק-ארז
עניינו של פסק הדין: האם חברות ביטוח רשאיות לגבות ממבוטחיהן תשלום פרמיה חודשי גם בחודשים שבהם, הלכה למעשה, תנאי הפוליסה אינם מעניקים כיסוי ביטוחי? באיזו מידה מושפעת התשובה לשאלה זו מאופן ניסוחה של הפוליסה ומאופן עריכתם של החישובים האקטואריים שעמדו ביסוד הפרמיות שנגבו? ויותר מכול – מהו הבסיס העובדתי שיש להניח בפני בית המשפט על מנת לאשר תובענה ייצוגית?
רקע: הערעור לבית המשפט העליון הוגש ע"י חמש חברות ביטוח שהציעו פוליסות ביטוח של אובדן כושר עבודה שכללו הוראות דומות, שבגינן הוגשה כנגדן בקשה לאישור תובענה ייצוגית.
לפי הפוליסות, תשלומי הביטוח משתלמים למבוטח רק שלושה חודשים לאחר קרות האירוע הביטוחי, תקופה המכונה "תקופת המתנה" והן קובעות, שתקופת הביטוח מסתיימת ברגיל בגיל 65 (אלא אם כן המבוטח נפטר קודם לכן או ביטל את פוליסת ביטוח החיים שאליה צורפה הפוליסה הרלוונטית), וכי חובת המבוטח לשלם פרמיה נמשכת עד תום תקופת הביטוח.
בית המשפט העליון הכריע ברב דעות כי יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי בשאלת אישור התובענות כייצוגיות.
כלומר, המחוזי צריך לקבוע לצורך אישור התובענה כייצוגית – ברמת הוכחה לכאורית – האם התשלום במהלך שלושת החודשים שבנדון הוא תמורת שירות שהמבוטחים לא יהיו זכאים לקבל לעולם או שמא מדובר בפריסת תשלומים פרי חישוב אקטוארי; האם הפרו המבטחות את חובת הגילוי הנאות והאם לאור התשתית העובדתית הלכאורית שתתחוור חלה התיישנות בנסיבות המקרה דנן.
מתוך פסק הדין
"אכן, ניתן היה לנסח את הפוליסה באופן "ידידותי" יותר למבוטחים. חוזה הביטוח הוא חוזה צרכני אחיד בין צרכן שאינו רגיל בקריאת חוזים מסחריים, לבין גופים מסחריים גדולים, בעלי יציבות פיננסית וסוללת יועצים מקצועיים ומשפטיים. מערכת יחסים זאת מטילה על חברות הביטוח חובה לנסח את חוזי הביטוח באופן נהיר ככל האפשר, בשפה פשוטה יחסית, וללא "מסמכולוגיה" מיותרת. מצד אחד, חוזה הביטוח צריך להיות קצר ולא עמוס בפרטים לעייפה שמקשים על קריאתו והבנתו ואף עלולים לגרום ל"הצפת מידע" (השוו: שמואל בכר "תוכן קונקרטי לדוקטרינות עמומות: ניתוח התנהגותי של חוזים צרכניים" עיוני משפט לג 277, 313-312 (2010)); מן הצד השני, עליו לכלול את כל ההוראות הרלוונטיות והחשובות למבוטח. כמו כן, עדיף ככל הניתן לרכז את כל הוראות החוזה על מסמך אחד ולא לפזרן בין מספר מסמכים, שהבנתם דורשת הצלבת מידע ונתונים. ועם זאת, לא ניתן לקבוע באופן גורף, כפי שעשה בית המשפט קמא, שניסוחן של פוליסות הביטוח עלה כדי הפרה של חובת הגילוי, ולו במידה הלכאורית הנדרשת בשלב זה.
אין להוציא מכלל אפשרות שניסוח מורכב ופתלתל של חוזה בעל אופי צרכני, באופן ש"מטשטש" את משמעותן של ההוראות הכלולות בו באופן מפורש כביכול, יוכל לעלות, בתנאים מתאימים, עד כדי הפרה של חובת הגילוי הנאות. אולם, לא אלה הם פני הדברים בכל מקרה שבו הניסוח שנבחר אינו הטוב ביותר האפשרי.
מכל מקום, אני סבורה שכדי לתת מענה מלא בשאלת הגילוי הנאות יש לבחון האם חברות הביטוח גבו מהמשיבים פרמיות בגין שלושת החודשים האחרונים ללא מתן שירות בצד גבייה זו, והאם המשיבים ידעו על גבייה זו. נציין, כי דיון זה משליך ממילא גם על הטענות לקיומם של פגמים בכריתת החוזה (טעות והטעייה לפי סעיפים 15-14 לחוק החוזים)."
"לו תשמע דעתי יתקבל הערעור במובן זה שהדיון בבקשה לאישור התובענה הייצוגית, ובכלל זה הדיון בבקשה לגילוי ועיון במסמכים, יוחזר לבית המשפט קמא לאור העקרונות שפירטתי לעיל. אין בהחלטה זו כדי להכריע בטענותיהם של הצדדים לגופם של הדברים, אלא רק לבטא את החשיבות הנודעת להנחת תשתית לכאורית לעילות התביעה כבר בשלב האישור של התובענה הייצוגית, דבר שלא נעשה בנסיבות העניין שבו חברו זו לזו ההימנעות מחקירת המצהירים, מחד גיסא, וההימנעות מנקיטה בהליך של גילוי מסמכים, מאידך גיסא. בשים לב למכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות."
"השופט ע' פוגלמן: חברתי השופטת ד' ברק-ארזסבורה כי יש לדון בבקשות שהונחו לפתחנו כאילו ניתנה בהן רשות, הוגשו ערעורים לפי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעורים באופן שהחלטת בית המשפט המחוזי תבוטל ובקשות האישור יוחזרו לבירור עובדתי משלים ומתן החלטה חדשה. לצערי, אין בידי להסכים לתוצאה זו. הטעם העיקרי לכך הוא שלגישתי אין מקום – בנסיבות שיפורטו להלן – להורות על בירור משלים. אם דעתי הייתה נשמעת, היינו דוחים את הבקשות."
"השופט י' דנציגר: לאחר שעיינתי בחוות הדעת של חבריי השופטת ד' ברק-ארז והשופט ע' פוגלמן לא בלי היסוס החלטתי לצרף דעתי לתוצאה אליה הגיע חברתי השופטת ברק-ארז."
פסק הדין המלא באתר הרשות השופטת.
