תא (נצ') 23291-09-09 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' ס.מ.ן שיפוצים והשכרת פיגומים בע"מ
בית המשפט: השלום בנצרת
פסק הדין ניתן ביום: 9/5/2013
על ידי כב' השופט הבכיר: שכיב סרחאן
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את תביעת התחלוף של חברת הביטוח שפיצתה מבוטחת בגין נזקים שנרגמו לרכבה שחנה בחניון הבית המשותף בעת ביצוע עבודות שיפוץ חיצוני בבניין?
בית המשפט דחה את התביעה.
מתוך פסק הדין:
" לאחר עיון במארג הראיות שנפרש בפניי ובכתבי הסיכומים, חוששני, כי התובעת לא הוכיחה כדין את עילת התביעה, ודין התביעה להידחות.
ראשית, עדת התביעה היחידה, המבטחת, לא פירטה בעדותה בכתב (ת/1), משום מה ובאופן תמוה ביותר, את עילת התביעה, ולא העידה כלל, כי הנתבעת התרשלה במעשה או במחדל וגרמה לתאונה ולנזקים הנתבעים. בתצהירה היא גם לא פירטה כלל את מעשי הרשלנות והפרת החובה החקוקה המיוחסים לנתבעת. המדובר בעדות סתמית ביותר, שלא ניתן לבסס עליה אחריות בנזיקין ויודגש: המבטחת אינה עדת ראייה לתאונה.
שנית, במהלך עדותה בעל פה העידה המבוטחת, בין השאר, כי בזמן התאונה הרכב חנה על פי הרשאה כדין, בחניון. התאונה קרתה במוצאי שבת, ביום 20.1.2007, ובסופי שבוע מותר לחנות בחניון (עמ' 11, ש' 31-18; עמ' 12, ש' 2-1). ויודגש: המבוטחת הודתה, במהלך חקירתה שתי וערב, כי נציגות הבית המשותף אכן פרסמה מודעות ואזהרות בכתב בקשר לסכנות הכרוכות בביצוע עבודות שיפוץ הבית המשותף על ידי הקבלן, כולל איסור החנייה בחניון, בהתאם לפרסומים בכתב שצורפו כנספח ו' למוצג ש/2, והיא הייתה מודעת לביצוע עבודות השיפוץ ולפרסומי נציגות הבית המשותף האמורים ובכלל זה ההודעה, הוראת השעה והוראת השעה הנוספת ....
דא עקא, אין ביכולתי לסמוך על עדות זו ולבסס עליה אחריות בנזיקין, וזאת ממספר נימוקים פרוצדורליים ומהותיים כדלקמן:
הראשון: המדובר בשינוי ולמצער הרחבת חזית אסורה ,בניגוד להסכמה הדיונית שבין הצדדים, לפיה הם מתנגדים לכל הרחבת או שינוי חזית פסולים (עמ' 9, ש' 14-12).
השני: המבוטחת העידה, כי ביום התאונה "הרשו" לה להחנות את הרכב בחנ
יון. היא לא מסרה את זהות ה"מרשה", ולא הוכח בפניי כי ה"מרשה" הוא מוסמך לתת את ה"הרשאה" דנן.
השלישי: התובעת נמנעה, מדעת, מהזמנה לעדות של עדי תביעה קרדינליים, אשר לפי תכתיב השכל הישר וההיגיון המשפטי היו יכולים לתרום, עד מאוד, לגילוי האמת ועשיית משפט צדק. כוונתי היא, למעשה, לחברי נציגות הבית המשותף. בפניי אין הסבר סביר ומהימן למחדל זה. בהתנהגותה המחדלית דנן, מחזקת התובעת את גרסת ההגנה וראיותיה.
לבסוף, עדותה של המבוטחת, הינה עדות יחידה במשפט אזרחי, שאין לה סיוע. המבוטחת מעוניינת בתוצאת המשפט לטובת התובעת שקראה לה להעיד. בנסיבות אלה, אין ביכולתי לבסס על עדות זו אחריות בנזיקין (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971).
שלישית, עד ההגנה, מנהל הנתבעת, מר סאלם נחאש, העיד, בכתב ובעל פה, ולענייננו, כי הנתבעת השכירה את הפיגום לקבלן ואף התקינה אותו לפני תחילת עבודות השיפוץ, בהתאם לחוזה קבלנות בעל פה שנכרת בחודש אוקטובר 2006 בינה ולבין הקבלן. חומרי הפיגום היו תקינים ותקניים. הפיגום הותקן על ידי בוני פיגומים מוסמכים ומקצועיים ,כיאות למטרה שלה הוא מיועד ובאופן יציב ובטיחותי. לאחר התקנת הפיגום, הקבלן הוא האחראי להחזקתו התקינה. הנתבעת לא נדרשה ולא התקינה רשת הבטחון על הפיגום. הקבלן הוא זה שהתקין את רשת הבטחון על הפיגום, וזאת ללא ידיעתה, הסכמתה או הרשאתה. למחרת יום התאונה, נודע לנתבעת על התאונה מפי הקבלן. רשת הבטחון הותקנה שלא כדין על הפיגום. רשת הבטחון נקשרה למעקה הפיגום ולא לגוף הפיגום. הפיגום לא נפל. ביום התאונה, מזג האוויר היה סוער. "הסערה החזקה" העיפה את רשת הבטחון, דבר שגרם לניתוק המוט מהמעקה ונפילתו למטה, על הרכב שחנה בחניון במקום שאסור לחנות בו. במקרה דנן, הנתבעת התקינה את הפיגום ומסרה אותו למנהל העבודה של הקבלן. הקבלן אישר את התקנת הפיגום והשתמש בו מספר חודשים עוד לפני התאונה, והכל לאחר אישור מנהל העבודה ...
רביעית, מר דני טבק, הבעלים והמנהל הראשי של חברת דני טבק בע"מ – צד ג' 4 – העיד, בכתב ובעל פה ולענייננו שלנו, כי בזמן ביצוע עבודות השיפוץ אסור היה להחנות כלי רכב בחניון, והקבלן נהג לחסום "את הכניסה לחניונים בסרטי סימון זוהרים, אך לצערנו, לאחר שעות העבודה, חלק מהדיירים נהגו בחוסר זהירות, הסירו את החסימות והכניסו את רכביהם לחניונים" (ש/2, סעיף 11).
...
בנסיבות אלה, יש לנהוג לפי כלל "פלגינן דיבורא" בעדותו של מר טבק. בכל הקשור לאיסור החנייה בחניון בזמן התאונה ,אני נותן אמון, ואולם עדותו בכל הקשור לאחריות לתאונה, בהיותה עומדת בסתירה לשאר הראיות שבפניי, במיוחד ראיות ההגנה והוראות הדין שלעניין, נדחית היא כבלתי אמינה.
חמישית, כמבואר, נציגות הבית המשותף, מזמינת העבודה, שכרה את שירותיו המקצועיים של הקבלן לצורך ביצוע עבודות השיפוץ, והכול בהתאם לחוזה הקבלנות. עבודות השיפוץ הן, למעשה, "עבודות בנייה" כהגדרתן בתקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) תשמ"ח-1988 (להלן: "תקנות עבודות בנייה"). הקבלן הוא "מבצע בנייה", כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות הבנייה, ואחראי לכך כי עבודות השיפוץ תתבצענה בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה מוסמך שהוא מינהו (תקנות 2 ו- 3 לתקנות הבנייה).
על הקבלן ,בהיותו קבלן ראשי ומבצע הבנייה בבית המשותף, מוטלות כל החובות המפורטות בתקנות הבנייה (תקנה 6(א) לתקנות הבנייה). מבצע בנייה אחראי להתקנת פיגום מחומרים טובים ובצורה תקנית ובטיחותית לצורך ביצוע עבודות בנייה שלא ניתנות לביצוע בביטחון ללא פיגום .התקנת פיגום או פירוקו יבוצעו אך ורק על ידי בונה מקצועי לפיגומים (תקנה 17 לתקנות הבנייה). מנהל העבודה חייב לבדוק את החומרים לפיגום והתקנתו היציבה והבטיחותית לפני השימוש בו. וכן, עליו לבצע בדיקות תקופתיות כאמור במועדים ובאופנים כפי שנקבע בתקנה 20 לתקנות הבנייה. מנהל העבודה חייב לדאוג לכך ,כי לא יהיה שימוש כלשהו בפיגום פסול (תקנה 22 לתקנות הבנייה).
וכן, אין חולק כי עבודות השיפוץ כללו גם "עבודה בגובה", כהגדרתה בתקנה 1 לתקנות עבודה בגובה, וכי הקבלן הינו "מבצע" כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות האמורות ועליו מוטלות החובות שבתקנות דנן (תקנה 2 לתקנות עבודה בגובה).
בתור מבצע, על הקבלן מוטלת החובה, בין השאר, לאספקת והתקנת פיגום באתר העבודה, כשהוא במצב תקין ולפי דרישות הדין שלעניין (תקנה 7 לתקנות עבודה בגובה).
במקרה דנן, הוכח בפניי כדבעי, כי הנתבעת סיפקה לקבלן פיגום תקין, יציב ובטיחותי ולפי דרישות התקן והדין שלעניין. היא גם התקינה את הפיגום על ידי בונים מקצועיים לפיגום ,כיאות למטרה שלה הוא מיועד ובצורה תקינה, תקנית ובטיחותית. לאחר התקנת הפיגום, נבדק הפיגום על ידי מנהל עבודה שמונה על ידי הקבלן . בפניי לא הוכח כדין, כי הפגום היה פסול. ההפך הוא הנכון. מנהל העבודה האמור הרשה שימוש בפיגום, ולא התריע כלל על פגם או ליקוי כלשהם בפיגום. הקבלן התקין, על דעת עצמו וללא ידיעת, הסכמת או אישור הנתבעת, רשת הבטחון על הפיגום. התקנת רשת הבטחון בוצעה על ידי עובדי הקבלן. בפניי לא הוכח כדין, כי התקנת רשת הבטחון בוצעה על- ידי בונה מקצועי לפיגומים. וכן, לא הוכח ,כי החומר של רשת הביטחון הוא חומר באיכות טובה ותקני.
במעשהו זה התרשל הקבלן – צד ג' 4 – וגרם, למעשה, במשותף עם אשמה של המבוטחת, לתאונה. במקרה דנן, צריך היה לצפות ,כי התקנת רשת הבטחון על הפיגום באופן רשלני, כאמור דלעיל, תביא להתרחשות התאונה ונזקי המבוטחת.
גם המבוטחת אשמה בקרות התאונה. בזמן התאונה ,חנה הרכב בחניון, במקום שאסור לחנות בו. היא ידעה היטב כי אסור להחנות את הרכב בחניון. בנסיבות אלה, צריכה הייתה לצפות את קרות התאונה ונזקיה.
מכאן מסקנתי, כי במקרה דנן, הקבלן/צד ג' 4 והמבוטחת, אחראים ,במשותף ובחלקים שווים, לתאונה ולנזקי המבוטחת.
הנתבעת אינה אחראית כלל לתאונה ולנזקים הנתבעים.
לבסוף, מעל לכל צורך ובמטרה להפיס את דעתה של התובעת, אוסיף ,כי אי תקינות הפיגום (החומרים וההתקנה) - ללא רשת הבטחון - היא עניין שבמקצועיות, והיה על התובעת להביא חוות דעת של מומחה לאותו עניין, לביסוס עילת התביעה. דא עקא, התובעת לא עשתה כן, ואין לה להלין אלא על עצמה.
