עא (מרכז) 7443-09-12 בנק מרכנתיל דיסקונט סניף ראשי נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
בית המשפט: המחוזי מרכז
פסק הדין ניתן ביום: 14/5/2013
על ידי כב' השופט: יעקב שינמן
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור והערעור שכנגד על פסיקת השלום לפיה חויב הבנק לפצות חברת הביטוח לאחר שבחשבונות שונים שהתנהלו אצלו, הופקדו שיקים שנמשכו על ידי מנורה ושהיו למוטב בלבד בשיעור של 80% מסכום התביעה, כאשר שמות הנפרעים על גבי השיקים, לא תאמו את שמות בעלי החשבון בהם הופקדו השיקים?
רקע: הבנק מצדו, הגיש הודעה צד ג' נגד בעלי החשבונות שאותרו על ידו.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור
מתוך פסק הדין:
" פסק הדין של בית המשפט קמא מבוסס על הנחות ומסקנות, שלטעמי לא הוכחו דיין, שעיקרן:
א. כי נגרם לחב' הביטוח נזק.
ב.כי הבקשות לפדיון בחתימת המבוטחים והחתימה על גב השיקים זוייפו.
ג.כי סוכן הביטוח צעידי ז"ל, פעל, כשלוח של חב' הביטוח, במרמה.
משמצאתי כי לא היו לפני בית המשפט קמא, ראיות לביסוס ולתמיכה במסקנות ובהנחות האמורות, הרי שנשמט הבסיס גם לחיוב הנתבעת ובלאו הכי לחיוב הצדדים השלישיים.
כך או כך, הגשת תביעה שנים רבות לאחר שאירעו האירועים הרלבנטיים (על כל הנובע מכך גם לעניין "הנזק הראיתי" שנגרם לנתבע או לצד השלישי), חייבו את חב' הביטוח להציג בפני בית המשפט, תשתית ראייתית מבוססת ומוצקה, להוכחת תביעתה.
תשתית כזו לא הוצגה ולמעשה ניתן לומר, שחב' הביטוח לא הביאה אף עד שהעיד מ"כלי ראשון" על האירועים הרלבנטיים ולא הובאה ראיה כלשהי כי נגרם נזק כלשהו לחב' הביטוח.
למרות שלא הייתה מניעה להביא עדים שיכלו להעיד "מכלי ראשון", בחרה חב' הביטוח מטעמיה (שיובהרו בהמשך), להוכיח גרסתה באמצעות שני עדים שלא היו מעורבים וקשורים לארועים הרלבנטיים;
...
חב' הביטוח לא הציגה בבית המשפט חוות דעת מומחה לעניין טענת הזיוף, המוטבים שבשיקים לא הובאו לעדות
כאמור, חב' הביטוח יכלה ללא שום קושי להביא את המבוטחים שהם לכאורה הנפגעים הישירים והעיקריים, להעיד.
הסברה של חב' הביטוח כי: "לא רצינו ליצור פאניקה בקרב המוטבים בעניין פדיון שלהם" (עדות הגב' אידלמן עמ' 10 ש' 14), לא רק שאין בה תשובה מספקת לכך שלא הובאו מטעמה עדים שיכלו לתמוך בגרסתה מכלי ראשון, אלא שהיא לא הגיונית ולא סבירה.
חוסר ההיגיון מתעצם לנוכח השאלות הבאות:
האם במשך 11 שנה, לא יידעה חב' הביטוח את מבוטחיה והם לא יודעים כי נעשתה פעולת תרמית בקשר לפוליסה שלהם, כי חתימותיהם זויפו על גבי בקשות לפדיון או על גבי שיקים, ככל שהפוליסות אכן נפדו והאם חב' הביטוח אינה מדווחת כדין מדי שנה למבוטח על מצב הפוליסה ?
ממחדלה זה של חב' הביטוח ומהמסמכים הכתובים שהיו בפני בית המשפט קמא, מתבקשת המסקנה כי:
לא נשללה האפשרות, כי המבוטחים הם שביקשו את הפדיון ו/או;
לא נשללה האפשרות, כי המבוטחים הם שביקשו מסוכן הביטוח לפדות אותן ו/או;
לא נשללה האפשרות, כי המבוטחים הם אלו שחתמו על הבקשה ו/או הם אלו שהסבו את השיקים;
והחשוב מכל – לא נשללה האפשרות, כי המבוטחים או מי בשליחותם או לפקודתם, קיבל את הכסף שהתקבל מפירעון השיקים.
כך או כך, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה ובלאו הכי לא הוכחה במישרין או בעקיפין ה"מירמה", עליה ביסס במידה רבה בית המשפט קמא, את פסק הדין.
איני סבור וברור שאיני קובע, כי יש במישרין או בעקיפין חוסר ניקיון כפיים בתביעתן של חב' הביטוח, אך לא ניתן להימנע מהמסקנה כי אם פסק הדין יעמוד בעינו ייתכן וחב' הביטוח תעשה "עושר ולא במשפט".
בבית המשפט קמא, כלל לא הוכח ולא הוצג כל מסמך על איזה פוליסות מדובר [פוליסות ביטוח תגמולים, חיסכון, ריסק, תאונות עבודה, אובדן כושר עבודה, מחלות, הלוואות (מכתב הגב' ורד כהן) וכד'];
כי הפוליסות אכן בוטלו (ובין היתר, האם קיבלו את מלוא ערכי הפדיון שבפוליסה או רק סכום חלקי;
כי המבוטחים פנו לחב' הביטוח לאחר שהפוליסות נפדו או בוטלו והחשוב מכל כי חב' הביטוח פיצתה או הקימה את הפוליסות;
כי מבוטחים אלו בין החיים והם כאלו שממשיכים לשלם את הפרמיה כסדרה.
יש לזכור כי חשדות חב' הביטוח בדבר מעשי המרמה של סוכן הביטוח נותרו בגדר סברה, שלא הוצג כל מסמך או ראיה, המבססים סברה זו.
נקבע כבר לא אחת, כי טענות מרמה יש להוכיח בראיות קבילות ומבוססות ואין די בהפרכתן לחלל האוויר.
משלא הוכחו מרמה של סוכן הביטוח, לא ניתן לומר כי בפעולותיו הוא לא פעל כשלוח של חב' הביטוח ובוודאי שאז, האחריות מוטלת ורובצת לפתחה של חב' הביטוח, ויש פסול בכך, שהיא מנסה "לגלגל" את האחריות לבנק שכל "חטאו" היה בכך שלא בדק את ההתאמה בין שם המוטב לבין שם בעל החשבון.
אכן, בהתנהלות זו של הבנק קיימת רשלנות אך אין בכך כדי לקבוע כי רשלנות שכזו מקימה חבות כלפי חב' הביטוח ובוודאי שאינה מסירה מכתפי חב' הביטוח את החובה להוכיח את תביעתה, קודם שניגשים לבחון את חבות הבנק כלפיה ואין בכך, כדי להסיר מכתפי חב' הביטוח את הרשלנות המרבית והמכרעת לנזק שנגרם לה, ככל שהיה מוכח שאכן נזק גזה נגרם.
כאמור, לא הוכח כי נגרם לחב' הביטוח נזק.
לכל היותר היה ניתן להגיע למסקנה כי הנזק נגרם למבוטחים/למוטבים בשיקים ולא לחב' הביטוח, שלא הוכיחה כי שיפתה או פיצתה את מבוטחיה. כפי שיפורט בהמשך מהראיות שהוצגו בבית המשפט קמא עולה כי המבוטחים לא רק שלא הובאו לעדות, הם אינם יודעים כנראה עד היום על האירועים נשוא התביעה ובנסיבות אלו, לא בכדי הם לא הובאו לעדות.
איני סבור כי עצם פירעון השיקים שלא על ידי המוטב, מוכיח כי נגרם נזק לחב' הביטוח- כפי שקבע בית המשפט בפסק הדין (עמ' 4 ש' 20 - 17).
כאמור לעיל, לא הוכח שתמורת פירעון השיקים לא הגיעה לידי המבוטחים או למי מטעמם או לפקודתם.
בכל מקרה, גם מבלי להתייחס לטענת הבנק, כי הטענה שעל חב' הביטוח להקים את הפוליסות מהווה הרחבת חזית, לא הוכח כי חב' הביטוח אכן הקימה את הפוליסות (הוכח ההפך למועד עדותה של גב' אידלמן) למרות שחלפו מאז האירוע, לגבי חלק מהפוליסות, כ-11 שנה, ועוד לא הוכח שאיש מהמבוטחים פנה לחב' הביטוח והיא שילמה פיצוי כלשהו הקשור לאירועים נשוא ערעור זה."
