תא (י-ם) 57838-10-10 נילי סעדו נ' קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ
בית המשפט: השלום בירושלים
פסק הדין ניתן ביום: 6/6/2013
על ידי כב' השופטת: יעל ייטב
עניינו של פסק הדין: עובדת נפגעה בתאונה שאירעה במהלך עבודתה כמנהלת שירות לקוחות. בשעה ששהתה בארכיב המעביד, נתקלה כף רגלה השמאלית בגבשושית שהייתה ברצפה וכתוצאה מכך נפלה התובעת על צד שמאל ונחבלה בכתף, ביד ימין ובגב.האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות וכן בהערכת הנזק שנגרם לעובדת בעקבות התאונה והפיצוי הראוי בגינו.
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי לעובדת עצמה יש אשם תורם באירוע התאונה בשיעור של 20%
מתוך פסק הדין
" על יסוד הראיות שהובאו בפני ניתן לקבוע כי התובעת מעדה על בליטה או מהמורה ברצפת הארכיב של מעבידתה, בשעה שחיפשה בארכיב תיק לצרכי עבודתה. בעקבות המעידה נפלה על רצפת הארכיב ונחבלה.
...
אמנם לא היו עדים לתאונה, ואולם עדותה של התובעת נתמכה ביתר הראיות שהובאו בפני. העד מטעם הנתבעת לא היה עד למעידה ולנפילה, ואולם על פי עדותו מיד לאחר הנפילה הגיע למקום בעקבות קריאה מהפועל שלו, וראה את התובעת על הרצפה. על פי עדותו סייע לתובעת לקום. לטענתו לא סיפרה לו התובעת מה היו נסיבות המעידה, ואולם הוא אישר שאמרה לו על שנפלה, ובעדותו ניתן למצוא ביטוי לכך. גם המסמכים הרפואיים הסמוכים למועד התאונה וגם מסמכי המוסד לביטוח לאומי תומכים בגרסתה של התובעת לפיה שהיא מעדה ונפלה בארכיב.
לפיכך מצאתי כאמור שיש לקבוע כי התובעת מעדה על גבי גבשושית שהייתה ברצפת הארכיב, נפלה ונחבלה."
"אין מחלוקת על כך שמעביד חב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי העובד. ההלכה הפסוקה הכירה בחובת זהירות מוגברת של מעביד כלפי עובדיו. עמד על כך כב' השופט י' עמית אשר סקר את הפסיקה בנושא זה בע"א 14/08 מנסור כמאל עבד אל רחים נ' פלסטניר ואח'(מיום 2.12.09). "
"בגדר חובתו של מעביד לספק סביבת עבודה בטוחה לעובדו מוטלת עליו אף החובה לוודא שהרצפה בארכיב תהיה תקינה ונטולת מכשולים. אף שמדובר בענייננו בארכיב שאינו מצוי בשימוש יום- יומי, והוא מהווה מחסן לתיקים, הרצפה במקום צריכה להיות נקייה ממכשולים. מטבע הדברים העובדים המצויים בארכיב נושאים עיניהם מעלה, אל עבר התיקים, ועיניהם אינן נעוצות ברצפה. לא מדובר במחסן כלים, כי אם בחדר לשימוש משרדי, והעובדים המגיעים אליו הינם בין היתר, פקידים הרגילים לעבוד במשרדים שרצפתם חלקה ונטולת מכשולים, ועל כן הם אינם מצפים למהמורות ולבליטות. הבטחת קיומה של רצפה נטולת מכשולים אינה דורשת השקעה רבה, בעיקר לחברה קבלנית, ועל כן אני סבורה שהיה על הנתבעת לצפות אפשרות למעידה על גבי הרצפה הפגומה, אף היה עליה לנקוט באמצעים להסרת המכשולים.
"בחינת משקל המעשים והמחדלים בענייננו מעלה שיש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 20%. אמנם ברצפת הארכיב היו גבשושיות, שאינן בליטות או מהמורות גבוהות, ואולם המחדל המרכזי שמצאתי ושבעטיו סברתי שיש להשית אחריות על הנתבעות, היה העדר שילוט ואזהרה מפני הנפילה. התובעת הייתה מודעת לכך שהיא נכנסת לארכיב שהוא מחסן לתיקים שאינו בשימוש יום- יומי, המרוחק ממשרדה ומצוי בחניית בניין, ועל כן אף נאלצה לתאם את ביקורה ואת הכניסה עם עובד שיש לו מפתח. לא היה זה ביקורה הראשון של התובעת במקום, ויש בכך כדי להפחית מהמחדל של הנתבעת שבא לידי ביטוי בהעדרו של שילוט אזהרה במקום. זאת ועוד, מהתצלומים שהגישה התובעת עולה כי חרף טענותיה הייתה במקום תאורה מספקת, ולכן ניתן היה להבחין בצורת הרצפה מיד בכניסה לחדר. לאור תפקידו של החדר כמחסן ולאור מצבו שהיה ברור וידוע, היה על התובעת להשים לב לצעדיה במהלך שהותה במקום ולהביא בחשבון את העובדה שמדובר במחסן, ושאין לצפות שהרצפה הקיימת בו תהיה ישרה ומוחלקת כמו הרצפה במשרדה. "
