עא (ת"א) 10834-03-12 סמרוז בע"מ נ' LUFTFAHRVERSICHERINGS DELVAG
בית המשפט: המחוזי בתל אביב - יפו
פסק הדין ניתן ביום: 26/5/2013
על ידי כב' השופטים: יצחק ענבר, יהודית שבח, שאול שוחט
מייצגים: המערערת - עו"ד ש' סביון, המשיבה - עו"ד ס' שלימוף-רכטמן, מ' להב
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור על פסיקת השלום, שדחה את תביעתה של המערערת לתשלום תגמולי ביטוח בגין שוד יהלומים מבלדר של המערערת, בעת ששהה בארה"ב?
רקע: במוקד הדיון שתי שאלות: האחת, מהם כללי הפרשנות החלים על חוזים לביטוח יהלומים, אשר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 אינו חל עליהם; השנייה, מה דינה של נשיאת יהלומים במגרש חניה חיצוני ופתוח לכל של בית מלון – האם מדובר ב-""outdoor carrying, כפי שטוענת המשיבה וכפי שקבע בית משפט קמא; או שמא מדובר בנשיאתם בתוך חצרי המלון –"Hotel Premises", כפי שטוענת המערערת בערעורה.
בית המשפט דחה את הערעור
מתוך פסק הדין:
"אקדים מסקנה לדיון ואומר כי דין הערעור להידחות, אם כי נימוקיי לכך שונים במשהו מאלו של בית משפט קמא. וזה יהיה מהלכה של חוות דעתי: בפתח הדברים אתחקה אחר המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית להכרעה בערעור. בניגוד לעמדתו של בית משפט קמא עמדתי היא, כי כללי הפרשנות המקובלים, הנוהגים בתחום הביטוח בדרך כלל, חלים גם על ביטוח יהלומים. בהמשך אסקור ביתר פירוט את הוראות הפוליסה הרלבנטיות להכרעה. בחינת הוראות הפוליסה כמכלול אחד והתחקות אחר תכליתן והגיונן יובילו למסקנה, כי בעוד שעמדתה הפרשנית של המשיבה הנה אופציה פרשנית סבירה, הרי שעמדתה הפרשנית של המערערת אינה כזו. במצב דברים זה - ובהתאם להלכות המסורתיות הנוהגות בתחום הביטוח - אין מנוס מהעדפת עמדתה הפרשנית של המשיבה."
"בשלב זה של הדיון אין עוד מחלוקת, כי היעדר התחולה של חוק חוזה הביטוח על חוזה לביטוח יהלומים, שיסודו בצו חוזה הביטוח (קביעת סוגי עסקאות עליהן לא יחול החוק), תשמ"ו-1986, אינו מוציא את חוזה הביטוח מתחולתם של דיני הפרשנות הכלליים הנוהגים בתחום הביטוח (הצהרת ב"כ המשיבה בדיון בערעור, עמ' 5 לפרוטוקול). נקודת מוצא פרשנית זו לבחינתם של חוזי ביטוח יהלומים מוצעת על ידי המלומד ירון אליאס, בספרו: דיני ביטוח (מהדורה שניה 2009) כרך א, עמ' 58 (להלן – "אליאס"):
...היעדר התחולה של חוק חוזה הביטוח על חוזה לביטוח יהלומים, אין פירושו היעדר תחולה של הדין הישראלי. שחרור מוחלט של החוזה מהדין הישראלי והחלתו של דין זר מותנים בקיומה של הוראה מתאימה בחוזה (סעיף ברירת דין). באין הוראה כזו, יחול על החוזה הדין הישראלי, ובכלל זה, כללי הפרשנות המיוחדים החלים על חוזה הביטוח. באופן דומה באין הוראה נוגדת בחוזה, כפוף ביטוח היהלומים להכלות הביטוח שמקורן בדין הכללי.
עמדה זו יושמה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א 270/00 סקאי קלאב בע"מ נ' סוכנות פלתורס ביטוח בע"מ (20.4.09) [פורסם בנבו] , והיא מקובלת, בכל הכבוד, אף עלי.
12. בענייננו, לא הוסכם שעל הפוליסה יחול דין זר כלשהו. ההיפך מזה, בסעיף 8.15 לפוליסה הותנה מפורשות, כי יחול עליה הדין הישראלי. בגדרו של הדין הישראלי החל על הפוליסה כלולים, כאמור, גם כללי הפרשנות החלים על חוזים בכלל, ועל חוזי ביטוח בפרט."
"הנה כי כן, המסקנה היא, כי במסגרת פרשנותן של פוליסות ביטוח יהלומים יש לתת את הדעת הן על כללי הפרשנות הרגילים הנוהגים בדיני החוזים, הן על ההוראות הייחודיות הנוהגות מימים ימימה באשר לפרשנותם של חוזי ביטוח. נקודת המוצא הפרשנית היא, כי "פוליסת הביטוח תפורש בראש ובראשונה על פי תכליתה הסובייקטיבית, דהיינו, על פי מחשבתם המשותפת והאמיתית של הצדדים לחוזה הביטוח", כפי שהיא נלמדת מלשון החוזה ומנסיבות כריתתו (אליאס, שם בעמ' 79). כללי פרשנות ייחודיים נוספים שפותחו בתחום דיני הביטוח, העשויים להיות רלבנטיים לענייננו, הם כלל הפרשנות נגד המנסח, הכלל לפיו יש לפרש בצמצום הגבלות על הכיסוי הביטוחי, חובות האמון ותום הלב המוגברות של המבטח, חובות הגילוי וההבלטה של הגבלות על הכיסוי הביטוחי והחובה לוודא כי הגיעו לידיעתו של המבוטח (ראו לדוגמא: ע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' קדוש, פ"ד סב (2) 573 (2007); ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר, פ"ד מט (2) 749 (1995)).
עם זאת ראוי להטעים, כי כלל הפרשנות נגד המנסח, כמו גם הכלל לפיו יש לפרש הגבלות על הכיסוי הביטוחי בצמצום, אינם חזות הכול ואין ליישמם באופן מכני. וכך נפסק בע"א 631/83 המגן חברה לבטוח בע"מ נ' מדינת הילדים, פ"ד לט(4) 561, 572-573 (1985), ביחס לכלל הפרשנות לרעת המנסח ..."
"..ולמטה מזה נקבע, כי כאשר קיימת אי-בהירות בהוראה או בפרק מסוימים של פוליסה, יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על פי מכלול הוראות הפוליסה ומשמעותה הרחבה, ובהמשך לכך לבחור את האופציה הפרשנית שהיא מאוזנת וסבירה."
"הנה כי כן, בחינת מכלול הוראות הפוליסה מלמדת, כי המונח Premises אינו מכוון אלא למשרדיו המבונים של המבוטח, ולא לשטחי עזר חיצוניים הצמודים להם. כאשר מדובר ב-Hotel Premises שבארה"ב - לא כל שכן, שהרי מדובר בסביבה זרה ולעיתים אף בלתי מוכרת, אשר הסיכונים בה גבוהים יותר מאשר בסביבת המשרדים הידועה. נוכח מכלול הוראות הפוליסה נראה, כי פרשנות לפיה חצרי משרדיה של המערערת אינם כוללים את השטחים הצמודים החיצוניים, בעוד שחצרי בתי מלון עלומים בארה"ב כוללים אותם – הנה בלתי עקבית וחסרת הגיון.
המסקנה כי Hotel Premises כוללים את המבנה בלבד להבדיל משטחים חיצוניים הצמודים לו מתחוורת גם מסעיף ה-,HOTEL/MOTEL אשר המערערת משליכה עליו את יהבה. ברירת המחדל לקיום חובת הסוכן לשמירת היהלומים על פי סעיף זה היא השגחה אישית וצמודה, לאמור: נשיאת הסחורה על הסוכן או המצאה בטווח ראייתו וידו בכל עת. אלא שבה בעת מונה הסעיף חלופות לקיום חובה זו: הפקדת הסחורה בחדר הכספות של המלון; הפקדת הסחורה בכספת חדרו של הסוכן ובלבד שהדלת נעולה ושהסוכן נמצא בחדר; בהעדרה של כספת בחדר רשאי הסוכן להצפינה במקום מסתור בחדר ובלבד שגם במקרה כזה ימצא בחדר כשדלתו נעולה. דומה, כי מקום שבו קיימת מניעה אינהרנטית לקיים חלופות אלו, כגון: מגרש חניה חיצוני הנמצא תחת כיפת השמיים והפתוח לכל - אינו יכול להוות מעיקרא Hotel Premises לצורך סעיף זה."
העולה מן המקובץ הוא, כי מעת שהסוכן יצא מבין כתליו של בית המלון החל לבצע OUTDOOR CARRYING של היהלומים. נשיאתם של יהלומים בשווי של כ-257,000$ הפרה את תנאי הנשיאה על הגוף. משכך, צדק בית משפט קמא בדחותו את תביעתה של המערערת.
בשולי הדברים אציין כי המשיבה טענה, לחילופין, כי אף אם מגרש החניה החיצוני הנו Hotel Premises, הרי שבהתאם לסעיף ה- Hotel/Motel חייב הסוכן לקיים את תנאי הנשיאה על הגוף גם בתוך המלון, אלא אם היהלומים נמצאים בתוך כספת או בחדר מאובטח אחר.
נוכח התוצאה שאליה הגעתי לעיל אין צורך לדון בטענה זו, מה עוד שהיא חורגת מגדריה של הפלוגתא היחידה כפי שהוגדרה בבית משפט קמא"
