עא (ב"ש) 5010-11-11 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח גדעון גרג'י ז"ל
בית המשפט: המחוזי בבאר שבע
פסק הדין ניתן ביום: 25/6/2013
על ידי כב' השופטת: רחל לביא ברקאי ובהסכמת השופטים שרה דברת, ס. נשיא – אב"ד ואריאל ואגו
עניינו של פסק הדין: האם יש לקבל את הערעור של חברת הביטוח הטוענת כי האירוע שגרם למותו של הנפגע היה התאבדות ולא תאונת דרכים והטוענת בנוסף, כי לא הוכחה שהרכב המבוטח הוא זה שגרם למותו של הנפגע?
בית המשפט קיבל את הערעור לגבי הטענה שלא הוכח כי הרכב הנדון הוא שפגע במנוח אולם השאיר על כנה את הקביעה של השלום שאין מדובר בהתאבדות.
מתוך פסק הדין:
"לאחר שחזרתי והפכתי בטענות הצדדים כמו גם בחומר הראיות שבא בפני בית משפט קמא אני סבורה כי אין די בחומר הראיות כדי לבסס קביעה חד משמעית לפיה רכב המשאית הוא זה אשר פגע במנוח וגרם למותו. אמנם, מצויים אנו בהליך אזרחי ומידת ההוכחה הנדרשת אינה כזו הנדרשת להסיר כל ספק סביר, אך סבורה אני כי התשתית הראיתית הקיימת שמרביתה מושתתת על ראיות נסיבתיות, אין בה די כדי להרים הנטל הנדרש כדי לקבוע את אחריות נהג המשאית לתאונה. אסביר: נהג הרכב הפרטי אשר הבחין במנוח הצליח לעקוף אותו מבלי לפגוע במנוח ואף ציין כי הביט במראות ולא ראה שהמשאית פגעה במנוח.
גם אם קיימת אפשרות כי לא יכול היה להבחין בפגיעה אפשרית אזי אין בממצאים הפורנזיים שנמצאו על המשאית כדי לבסס קביעה שכזו. בדיקת סיבים לא בוצעה מעולם וסיבי בד נמצאו על גלגלי המשאית הן בצידה השמאלי והן בצידה הימני, באופן שאינו יכול לקשור המשאית לתאונה.
גם סימני הדם שנמצאו על המגן הימני של המשאית אינם יכולים לקשור ברמת הוכחה נדרשת את המשאית לתאונה בהעדר תוצאה המאשרת כי מדובר בדם אדם. שהרי אין לשלול את האפשרות כי מדובר בדם של בעל חיים.
גם מעדויות איש מז"פ ובוחן התנועה לא ניתן היה לגזור יותר מאשר אמירה שקיימת אפשרות כי המשאית פגעה במנוח אך לא יותר מכך. כשם שקיימת אפשרות שהמשאית פגעה במנוח קיימת אפשרות שהיא לא פגעה במנוח. ומעבר לקיומה של אפשרות זו לא השכילו המשיבים להניח תשתית ראיתית נסיבתית אשר יהא בה כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש.
סימני ההשחרה אשר נמצאו על גופו של המנוח לא נבדקו ועל פי עדותו של איש המז"פ אלה יכולים להגרם כתוצאה מפגיעת גלגלי רכב או מכביש או סתם לכלוך. עוד אישר, כי אם גלגלי המשאית היו עולים על גופת המנוח היו נמצאים סימני פגיעה שונים מאלה שנמצאו בפועל ולכן ציין כי יתכן והמנוח נפגע רק ממגע עם גלגלי המשאית. אולם, כאמור, לא נבדקו סימני ההשחרה על גופו של המנוח ולא בוצעה נתיחה לאחר המוות, עקב סירוב המשפחה לנתיחה.
בנסיבות אלו סבורה אני כי הנעלם עולה על הקיים ולא ניתן לקבוע על סמך התשתית הראיתית הנסיבתית שהונחה כי יש בה די כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש כדי לקבוע שרכב המשאית פגע במנוח. אין לשלול אפשרות שרכבים אחרים שנסעו בכביש זה פגעו במנוח וגרמו למותו. אמנם, האירוע התרחש בשעות הלילה המאוחרות (03:30 לפנות בוקר), ועל אף שהמדובר בכביש מהיר, תל אביב – ירושלים, סביר להניח כי לא נמצאו הרבה כלי רכב באותה שעה בכביש, אך די בכלי רכב אחד אחר שעבר במקום, ואולי אחדים ספורים, במהלך לפחות 10 הדקות שחלפו מאז הדיווח שהתקבל על האירוע ועד הגעת כוחות ההצלה, כדי לגרום לתאונה. יש להניח כי הנפילה על הכביש קדמה בדקה או שתיים לדווח הטלפוני.
אשר לקביעת בית המשפט קמא, כי אין המדובר באירוע התאבדות כי אם בתאונה, סבורה אני כי אין להתערב לנוכח מסקנה הגיונית הנגזרת לוגית מן הנסיבות. לא מצאתי כל שגגה בדרך הסקת מסקנה זו מתוך התשתית הראיתית שהיתה מונחת בפני בית המשפט קמא ואף הפניקס, בערעורה הנדון, לא שמה יהבה על טיעון זה."
