עא (ת"א) 33221-03-12 א' פ' (קטינה) נ' חיים מלכה
בית המשפט: המחוזי בתל אביב
פסק הדין ניתן ביום: 4/7/2013
על ידי כב' השופטים: ד"ר קובי ורדי, אב"ד וכן לבהר-שרון ויפרח
עניינו של פסק הדין: האם ביטוח צד ג' לפי פוליסת הדירה ותכולתה מכסה את אחריותו של המבוטח בגין נזק גוף שנגרם בדירה לנכדתו שאינה מתגוררת עמו בדירה?
רקע: חברת הביטוח עתרה לדחיית התביעה על הסף עקב העדר כיסוי ביטוחי על פי הוראות הפוליסה, שכן בהתאם לפוליסה הוחרגו וסוייגו בני משפחה של המבוטח מגדר הכיסוי הביטוחי הנפגעת טענה שנכדה איננה "בן משפחה" על פי הפוליסה ויש לפרש את החריג על דרך הצמצום. השלום קיבל את טענת המבטחת ודחה את התביעה על הסף.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור ברב דעות כנגד דעתו של השופט קובי ורדי
מתוך פסק הדין:
"השופט קובי ורדי:
המחלוקת הינה מחלוקת משפטית לגבי פרשנות הפוליסה והמונח "בן משפחה" ואני סבור, כפי שקבע בית משפט קמא, שהנכדה נחשבת כ"בן משפחה" על פי הפוליסה ולכן אין כיסוי ביטוחי למבוטח – הסב.
מדובר בפוליסה לגבי חבותו ואחריותו של המבוטח כלפי צד שלישי כפי שהדבר עולה באופן ברור מכותרת הפרק 5 "ביטוח חבות כלפי הציבור". לפי סעיף 1 לפוליסה שכותרתו "הכיסוי", המבטח ישפה את המבוטח או את אחד מבני משפחתו הגרים עמו בגין אירוע תאונתי אשר גרם ל:
"מוות או נזק גופני כתוצאה מתאונה לכל אדם למעט אדם שהוא בן משפחתו (גם אם אינו דר עימו) או בן משק ביתו של המבוטח, או עובד של המבוטח".
ובסעיף 3 לפוליסה שכותרתו: "סייגים לחבות המבטח" נאמר כי הביטוח הזה אינו מכסה את חבותו של המבוטח בגין פגיעה או נזק הנובעים במישרין או בעקיפין מתוך או בקשר עם:
"ט. נזק שנגרם לאדם שהוא בן משפחה או בן משק ביתו של המבוטח או עובד של המבוטח".
...
"המערערים מסתמכים על פס"ד של בית משפט השלום בעכו משנת 1990 (כבוד השופט ברלינר בת.א 717/88) [פורסם בנבו] שקבע שאח אינו בן משפחה ורק הורים וילדים הם בני משפחה, ברם, אינני מקבל פרשנות זו ולטעמי מדובר בפרשנות מלאכותית וקיצונית המנוגדת ללשון הפוליסה הברורה והחד משמעית ולכל פרשנות סבירה.
לא ניתן להתעלם גם מכך שמצופה מהורים ו/או סבים/סבתות לשמור על ילדיהם/נכדיהם ולפעול למניעת הפחתת סיכונים, כאשר לעיתים, בן המשפחה, עקב הקירבה המשפחתית והביתיות שהוא מרגיש בבית המשפחה נוטל על עצמו סיכונים שאדם מזדמן ואקראי לא ייקח על עצמו, כמו משחק או השתוללות או ריצה בדירה, כפי שאף קרה במקרה דנן.
מכל האמור לעיל, אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור."
"השופטת רות לבהר שרון:
אודה כי תחילה התלבטתי בסוגיה נשוא הערעור, אולם בסופו של יום השתכנעתי כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.
מדובר בפוליסה "לביטוח מושלם לבית", הכוללת פרק מיוחד "לביטוח חבות צד שלישי" (פרק 5 לפוליסה), כאשר תכליתה של הפוליסה לבטח צד ג' שנפגע בביתו של המבוטח. השאלה הניצבת לפתחנו היא מי ייחשב כצד ג' לצורך הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה.
אין חולק כי סעיף 1 א' לפרק הדן בחבות צד ג' קובע כי הביטוח חל על "כל אדם למעט אדם שהוא בן משפחתו [של המבוטח] (וגם אם אינו דר עמו)...".
לעומת זאת, סעיף 3 ט' לפוליסה, המפרט את כל הסייגים לכיסוי הביטוחי, בסעיף המתייחס לבן משפחה, אינו מציין כי מדובר גם בבן משפחה שאינו גר עם המבוטח, אלא מציין כי מוחרג גם "בן משק ביתו של המבוטח", דהיינו מי שגר עם המבוטח.
לכאורה, קיימת סתירה בין שני הסעיפים הללו בפוליסה, ככל שהכוונה לבן משפחה, והשאלה מי הוא "בן משפחה" שאינו גר עם המבוטח. האם הכוונה לכל בן משפחה של המבוטח, גם אם הוא בבחינת אורח?
מטרתה של פוליסה לביטוח צד ג' הינה לבטח כל אדם למעט המבוטח ובני ביתו, כאשר הפוליסה אמורה להעניק למבוטח "הגנה מפני סיכון של חבות כספית כלפי אדם שלישי... שהמבוטח הסב לו נזק. האדם השלישי אינו צד לחוזה הביטוח." "... מבוטח הרוכש ביטוח אחריות עושה כן כדי להגן על עצמו מפני חבות כספית ולא כדי להיטיב עם האדם השלישי..." [ש' ולר - פירוש לחוק החוזים - חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (כרך ראשון, תשס"ה) בעמ' 305]. הכוונה לבטח כל אדם שמסיבה זו או אחרת נפגע בביתו של המבוטח, כאשר המבוטח ובני ביתו אינם בבחינת צד ג'.
חוזה ביטוח צריך להתפרש על דרך של פרשנות תכליתית ואוביקטיבית של חוזה הביטוח שאמור לשקף את ההיגיון התכליתי והעסקי העומד ביסוד החוזה, ואת אומד דעת הצדדים, כאשר התנאים אמורים להיות סבירים והוגנים (ולר, בעמ' 140-141).
ככלל, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, סייגים לפוליסה יש לפרש בצמצום (ע"א 711/77 כולי נ' פרודנשל, פ"ד ל"ד (4) 757). כך גם כל סתירה, אי בהירות או ספק פרשני בפוליסה יש לפרש כנגד המנסח (ע"א 811/77 גמליאל משה נ' מיכאל ג'ון קרו, פ"ד לד (4) 826).
לאור דברים אלה אני סבורה כי משפחה גרעינית כוללת את המבוטח, בן זוגו, וילדיו שטרם נישאו עדיין. לדידי ילדים גרושים שחיים מחוץ לבית ככל הנראה לא יכללו בהגדרה זו.
לגבי החלת הסייג גם על בן משפחה שאינו גר עם המבוטח, אני סבורה שהכוונה היא רק לבן המשפחה שהוא חלק מהמשפחה הגרעינית. כך למשל חייל בשרות פעיל, שאינו גר דרך קבע בבית, או סטודנט הגר לצורך לימודיו מחוץ לבית. "
"השופט מאיר יפרח:
אכן התחבטתי באשר לשתי הגישות המוצעות על ידי חבריי. תחילה, סברתי כי עמדת האב"ד היא הראויה; לאחר מכן למקרא עמדת השופטת לבהר שרון, שבתי והפכתי בחוות דעתו של האב"ד ובסופו של דבר באתי לכלל מסקנה כי לאור תכלית חוזה הביטוח הנדון (וביתר דיוק: הפרק העוסק באחריות המבוטח, קרי: חבותו, כלפי צדדי ג' – "הציבור" בלשון הפוליסה) ראוי לפרש בצמצום את הדיבור "בן משפחה", שבסעיף 1א לפרק 5 לחוזה, כדעת השופטת לבהר שרון ומטעמיה, שאם לא כן עלול המבוטח למצוא עצמו לפני שוקת שבורה (לאמור: נושא באחריות כלפי צד ג' חרף כך שרכש לעצמו כיסוי נגד אחריות זו). הפירוש המצמצם מביא לידי כך שהכיסוי הביטוחי, על פי פרק 5 לחוזה הביטוח, לא יחול לגבי בני משפחתו הגרעינית של המבוטח וכן כלפי מי שמהווה חלק ממשק ביתו (אף אם אינו חלק מן המשפחה הגרעינית, דוגמת מטפל סיעודי המתגורר עם המבוטח או נכד המתגורר עם סבו וסבתו), מחד גיסא אך יחול כלפי יתר בני הציבור (ובהם: בני המשפחה שאינה גרעינית ואשר אינם חלק ממשק ביתו של המבוטח) מאידך גיסא.
אכן, הדיבור "בן משפחה" יכול להתפרש ככולל כל מי שהוא בן משפחה של המבוטח, בלא כל קשר לשאלת דרגת הקרבה המשפחתית, כך שדי בקיומה של קרבה משפחתית על מנת להסיג את תחולת פרק 5 לחוזה הביטוח; מנגד, יכול דיבור זה להתפרש בצמצום, ככזה הכולל רק את בני המשפחה הגרעינית, המצומצמת, של המבוטח, לאמור: המבוטח, בן או בת זוגו, וכן ילדיהם שאינם נשואים. אני סבור כי לצורך פרק 5 לחוזה הביטוח הנדון, ראוי להחיל את הפרשנות המצמצמת את חוג הבלתי זכאים לכיסוי. "
